יוגה בחיפה
איינגאר יוגה
מדיטציה
רייקי
הומאופתיה קלאסית
מערכת שעות ותעריפים
גלריה
מאמרים
תנוחות יוגה
פסי פייג
הכשרת מורים ליוגה
קורס מורים ליוגה
קורס מורים מתמחים
צוות
בלוג
צור קשר

לתיאום שיעור התנסות

050-7259930
רח' לבונה 3, חיפה


גורו פורנימה – אוגוסט 2007

תרגום סימולטני שנעשה על ידי פסי פייג בעת הרצאתו של פרשנט איינגר , בנו של ב.ק.ס. איינגר בחג הגורו האחרון בפונה- גורו פורנימה בשנת 2007

התכנסנו כאן היום לגורו פורנימה. זה היום בו יש לנו הרבה סיבות לחגוג לגורו ולעיקרון הגורו. גורו אינו רק אדם. גורו קיים בפני עצמו.

המסורת אומרת שיש לנו שושלת (Paramparaהידע מועבר, הגורו אינו רק מורה. המורה נותן לנו ידע, הגורו נותן לנו חוכמה ומעלה אותנו למעלה אל מעבר לסבלות וכאבי החיים. יש ידע שמועבר על ידי הגורו. הגורו מעביר את החוכמה הרוחנית שעוזרת לנו להירפא ממכאובי החיים. מורה אינו כמו אדם רגיל. זה אינו רק ידע חומרי. גורו הוא בעל חזון (Perceptor) שמעביר ידע רוחני. הבהגווד גיטה מדברת על גיאנה (Jinana)  ידע. מהו ידע ? הידע הרוחני, הידע הפנימי, ידע הפנימיות. הידע הזה הוא חשוב. הגורו הוא האחד שמעביר ידע רוחני. לכן זהו היום שבו מחפשי דרך והפוסעים על הדרך הרוחנית באים לברך את הגורו. כל הידע הגיע בעידן הזה. עיקרון הגורו, שהוא פנימי, מסומל ע"י גורוג'י. לכן גורו פורנימה עבורנו מכוון אליו. כשאנו חוגגים, אנו חוגגים את כל השושלת של מורה תלמיד.זה אינו רק משהו אישי אלא זוהי כל השושלת שעומדת מאחוריו. הוא כגורו שלנו מקבל את כל תודותינו לכל השושלת שעומדת מאחוריו. הנושא שבחרתי לדבר עליו היום שייך לפילוסופיה של היוגה. אנחנו צריכים להבהיר מהי יוגה ? בבהגווד גיטה מגדירים יוגה: אסנות , פראנאיאמה, ג'אפה, מדיטציה. הטכניקה עוזרת לנו לתרגל בהצלחה אספקטים אלו של היוגה. אך המסורת טוענת שמאחורי כל זה ישנה פילוסופיה שהיא נצחית. אנחנו צריכים להתחיל את התרגול שלנו עם תרבות (culture ) עם הרעיון של היוגה שהועברה לנו וזו אינה רק טכניקה. עלינו להוריד משם (download) את הפילוסופיה. למתחילים זו רק אינפורמציה. אך לגבי אלה המתרגלים שנים ועשרות שנים זה in- formation . (ידע פנימי) כמו שילד נולד. מהי התרבות של הילד ? הוא צריך לבכות,לאכול, לישון, להניע ידיים ורגליים כל הזמן. כשהוא הופך להיות בן שבע או תשע הוא רוצה את כל תשומת הלב של בני המשפחה. הוא נוגע בכל דבר חדש... משתמש..,אם אין לו את הטבע הזה- זה לא דבר רגיל. בגיל 14 הוא "מסוגל לעשות כל דבר","אין דבר שאין ביכולתו לבצע". בגיל זה הם אינם מכירים בעובדה שקיימת מחלה בעולם והם חושבים שתמיד יהיו בריאים ובכושר. "אני עושה" "אני יכול". בגיל 20-25 זה בסדר, אך להגיע עם המחשבה הזאת בגיל 90, זה לא בסדר. כשמתחילים יוגה צריך איזושהי תרבות להתחיל ממנה. בהתחלה הויברציות פראיות. יש התלהבות. אך כשהאדם הופך להיות בן 80, 90 אנו לא מצפים ממנו להיות כך. אנחנו מלמדים אנשים בני 20, 50 , 60 ורואים שהנער בן ה- 14 נשאר אותו דבר. זה צריך להשתנות. ההתייחסות צריכה להשתנות. אלה שמתרגלים הרבה זמן צריכים לפתח מגע עם הפילוסופיה והתרבות של היוגה. כאן צריכה להתקיים טרנספורמציה. החשיבות כאן היא על הפילוסופיה של היוגה. ההתלהבות שהייתה בגילאי ה – 20 ונשארה עד 50 ,60 מראה שמשהו כאן לא הולך בסדר. אנחנו מגיעים לתרגול ואם אין לנו עזרים, מזרון ובגדי יוגה, מבחינתנו כלום לא יכול להיעשות. כאן צריך לבוא שיקול דעת והתבוננות שונה. האם הפילוסופיה היא עניין דיאלקטי? סכולסטי? האם אין לפילוסופיה קשר לתרגול שלנו? האם הפילוסופיה אינה יכולה לרדת ולהגיע לתרגול שלנו? כשאנחנו מתחילים לתרגל יוגה צריכה להיות מוטיבציה. התחושה של "אני רוצה לעשות". אם זה אינו נמצא – דבר לא יקרה. כשאתה נכנס לתרגול מגיע איזשהו שלב שהתרגול משתנה. האסנות הן לגוף ולמיינד. הן צריכות להתבצע על ידי הגוף והמיינד אבל למען משהו אחר.   זה לא צריך להיגמר ב"אני עשיתי" (I have done) זה לא טוב. יוגה נעשית למען התודעה ולכן זה צריך להגיע למקום שאומר "זה נעשה עלי" (it was done on me).ברמות גבוהות יותר, משהו אחר יתרחש. יוגה צריכה לאדות את האני, לצמצם, לכלות את האני. והרעיון צריך להיות  "This was done on me and not by me" .זה נעשה עלי ולא על ידי. הפילוסופיה בבהגווד גיטה אומרת שה"אני" אינו אני. הבורים אומרים "אני העושה" "I am the doer" - אך האני אינו העושה. האני המהותי "Essential I " – אין לו תשוקות. אלה שאומרים "אני עשיתי" הם טיפשים. אנחנו מתחילים את התרגול שלנו בדרך כלל במישור הארצי, החומרי. יש לנו ביודאטה: מעמד, סטטוס וכו... מה אם כך הייתי לפני שנולדתי? אנחנו הוויה נצחית. זה מה שהמטאפיזיקה אומרת לנו. כאן אנחנו רק הוויה ארעית. בועה באמצע האוקיינוס. מהו הסטטוס של הבועה ? מהו אורך הזמן שלה? הפילוסופיה של היוגה אינה סובלת ראיה כזו. אנחנו מזהים את עצמנו עם המחלות שלנו. הפילוסופיה של היוגה אינה מתירה זאת. הפילוסופיה של Adhyhatma  היא אוניברסלית. צריך שלא נדאג לדברים הארעיים הקטנים שבאים אלינו בעולם. הגוף הוא סובייקט וכל הדברים והמחלות זה המאפיין של הגוף. אנחנו לא צריכים להתענות בגלל זה. פילוסופיה של היוגה תאשר לי שאני זה לא השם שלי, המעמד שלי. כל אלה הם ארעיים. מהו האני האמיתי? המהותי? צריך לתפוס את זה. רק כך לחיים שלנו תהיה משמעות רוחנית. אחרת החיים שלנו יהיו מאד ארציים. איזה מצב (state) אתה רוצה להשיג? אתה רוצה להשיג מצב לא אישי. אם בשוואסנה אתה זוכר את עצמך כל הזמן – אתה רוצה לשכוח את המצב הזה. היוגה צריכה להתחיל מהמקום הזה. של מהו האני המהותי? ישנן אינספור בעיות אך איני הולך למות, אני נצחי. אני חסר גיל אני Nitya , נצחי. כשאתה אומר אני, מהו אני ברגע שאתה מתעורר? אתה עובר את היום, ארוחת בוקר, עבודה, סוף היום ואתה חוזר למיטה לישון. אתה עובר בפאזות שונות. כך גם יש תבנית להתבגרות. מילדות לבגרות. זה עובר פאזות שונות. ב-24 שעות אנו עוברים פאזות שונות. מה מפאזות אלו הן אני? האם בבוקר זה אני ובערב זה לא אני? מה זה אני? מה זה האני המהותי? מיהו זה שסובל? האני האמיתי אינו סובל. מי שסובל זהו רובד חיצוני שאנו מזדהים אתו ואז כל הבעיות מגיעות לחיים שלנו. הבהגווד גיטה אומרת : המצב של הנשמה הוא כזה שאש לא יכולה לשרוף אותה, מים לא יכולים לכלות אותה ואויר לא יכול לייבש אותה. הנשמה אינה נגלית, אין לה מימדים. לגוף יש גובה, משקל וכד'.. אך לאני אין. אם נמשיך בקונספט הזה שלאני יש מימדים לא נוכל להתפתח ביוגה. האני המהותי הוא פנימי. הוא אינו עושה. אין לו דבר עם עשייה. במאמצים שלנו בתרגול היוגה אנו מגיעים לדמדומי הרמזים של האני המהותי. בבהגווד גיטה פרק 6 אנו קוראים שהיוגה מתחילה בלא מלחמות. אצלנו היוגה מתחילה עם מזרון, טי שירט, מורה. אך באמת באמת היוגה מתחילה עם המעשים שלנו ולא עם התרגול שלנו. היוגה מתחילה עם הקרמה. בלי גנון וגן חובה לא תוכל להתחיל כיתה א'. כיתה א' היא שלב ראשון. האחד הוא הקרמה שלנו- שם היוגה שלנו מתחילה. אנחנו צריכים ללמוד את האלף בית. כשתלמיד מתחיל ללמוד את האלף בית באנגלית, הוא לומד את האותיות. אך שם לא מתחילה האנגלית. שפת האם לא מתחילה עם אותיות. כשאנחנו מתחילים בתקשורת בחיים, אנחנו אומרים שאנחנו יודעים את השפה. אנחנו חושבים שהיוגה שלנו מתחילה בטדאסנה, אבל זהו רק האלף בית הבסיסי, האספקטים הבסיסיים. לפני כן צריך ללמוד דברים אחרים. אנחנו צריכים scanning mechanism  כדי לדעת מהי הקרמה שלנו.אנחנו צריכים להפוך להיות מודעים לקרמה שלנו. להרגיש את הצורך בעזרה. לכן יש לנו מורים כדי שיגידו לנו מה נכון ומה לא נכון. כמו שילד צריך הנחיה והדרכה, למשל מה כן או לא לאכול, אז הוריו מנחים אותו. אנחנו כמו ילדים שצריכם לשאול אם נכון או לא נכון. בבהגווד גיטה לורד קרישנה נותן הנחיות."זה מה שאני אומר וזה סופי". הכתובים אומרים מה לעשות ומה לא לעשות ולהחליט מה נכון. איני יכול לומר לכם קחו את השסטרות (הכתובים) וקראו. ישנם כאלה המתעלים לנו את מה שהכתובים אומרים. אנחנו צריכים לקבל את השיפוט של המדריכים שלנו. אם אנחנו רוצים להתקדם לעבר תרגול מהותי אנחנו צריכים לזהות מה נכון ולבטוח במורה ובאדם הנכון. גם אם אתה מבין את התפקידים שלך ואתה הופך את החיים שלך לאובייקט ומתבונן בהם ואז אתה מחליט שהתפקיד שלך הוא כזה וכזה. בשלב מסוים, יום אחד אתה כועס ואתה משנה את דעתך. אם אני בדלוזיה אני משנה את דעתי על מהו התפקיד שלי. האני שלי מחליט מהו התפקיד שלי. אם האני שלי מחליט על התפקידים שלי הוא מותנה במצבים שונים. אנחנו צריכים להתייעץ עם המורים שלנו מהו התפקיד שלנו. כי אנחנו לבד לא יודעים. בכיתה באים ולומדים. ברמות גבוהות יותר זה לא מספיק. אנחנו מבינים איך דברים נעשים. אך אנחנו צריכים לא רק ללמוד יוגה אלא גם להיות מושפעים מיוגה. ליוגה צריכה להיות השפעה עלינו. בשנים בוגרות כבר לא מתקיים לימוד של רק לעקוב אחר הוראות באופן עיוור. צריכה להיות חקירה. מתחילים אינם יכולים להבין, לכן המורה אומר להם "עשו את מה שאני אומר". ברמות גבוהות של למידה זה צריך להשתנות. להגיע לכיתה זה לא נקרא ללמוד. כשמתחילים כיתה א' המורה אומר לך מה לעשות. לך לשחק, לך לאכול. הילד הולך לביה"ס וממשיך לשחק וזה כמובן לא נכון. כך להיות בכיתה זה לא מספיק בכיתות הגבוהות. איך להגיע לרמה גבוהה של למידה? אנחנו צריכים לשנות את דרכי הלמידה שלנו. Reassess. אחרת משהו מאד לא נכון. אנחנו צריכים להבין למה אנחנו לומדים משהו ולמה זה נלמד בדרך מסוימת. כי אנחנו לא ילדים תמימים. אנחנו צריכים לתעל את המיינד שלנו כי אנחנו לא ילדים קטנים. בכל מקרה, צריך להבין את התרבות של היוגה. האם התרבות של היוגה מגיעה לתרגול שלנו? רק כך התרגול שלנו יהיה מוצלח.צריך שיהיה לנו קשר עם הפילוסופיה של היוגה. אני מכיר את הפיזיקליות שלי אבל מה עם המטאפיזיקה שלי? האני המטפיזי – צריך לדעת מהו. הבהגווד גיטה אומרת שהאני לא נולד ולא מת. האני המטאפיזי. העיקרון של האני הופך להיות חומרי וארעי כשאני אומר "אני עושה".אלה הם הרגליים שלי, המיינד שלי אבל לא אני. מה אני ומה שלי – יש הבדל בין השניים. אסור לנו לבלבל בין "אני" ו"שלי". בגלל הבלבול הזה אנו סובלים וכואבים. תרגול היוגע מיועד להתמודד עם סבלות החיים. אם אתה הולך מוכן לקוטב הצפוני – לא תסבול. אם אתה בענין החיים, בביזנס של החיים, היוגה נותנת לך אפשרות להתמודד, להבין מהי הכוונה, להבהיר את הדברים. אנחנו יכולים בעזרת היוגה לקפוץ לאוקיינוס של החיים ולא לעבור סבל נוראי. אם הפילוסופיה משפיעה על החיים שלנו אז אנחנו לא מזדהים עם דברים בצורה שגויה. דברים לא נכנסים לאאורה שלנו ולא משפיעים עלינו. בבהגווד גיטה פרק פרק 3 פסוק 77 אומרים שהכל הוא חומר. כל אשר מתקיים הוא חומר. צריך לדעת מהם הגונות. בפרק 5 אומר החכם "שום דבר אינו נעשה על ידי". החושים והמעשים הם נמצאים, אני איני עושה דבר. משהו אוכל, מדבר, ישן. זהו מצב מטפיזי. צריך להבין את זה. כשאתה מתעורר שאל את עצמך מי זה שישן. הילד שבתוכך, האם שבתוכך, לא אף אחד מהם.בבוקר אינך אומר "המורה ישן". מה זה האני הזה? האני שישן אין לו ביו דאטא. מטפיזיקה היא אינטגרלית. אי אפשר לשים אותה בצד. יש לנו עין מטאפיזית. הצופה (the seer ) הוא העיקרון של התודעה. הצופה אינו מוכתם. הראי לא הופך להיות מוכתם. הראי אינו מכוער. לראי אין יופי או כיעור. כך ברמה מסוימת של תרגול- אם אין לנו ענין בזה, משהו בתרגול שלנו משובש. אנחנו מושפעים מהפילוסופיה וזה משנה את התרבות שלנו. אם אני כועס עכשיו- אני משנה את ההתנהגות שלי. אם הפילוסופיה אומרת לך ש"זה לא אתה" התגובה שלך תשתנה. אתה לא הגוף. זה משפיע עליך ואתה מפסיק להזדהות עם הכאבים שלך. הכאב לא יענה אותך כל כך, לא יגרום לך לסבל רב כל כך. אתה לא המיינד. המיינד הוא זה שאומר לך "אתה עצוב","אתה שמח" וכו'... אם אתה מזדהה עם הגוף יש לך תסביך נרקיס. אתה נרקסיסט. "אתה לא זה" זאת הוראה טובה אבל זה לא מתקיים. לאני אין צורה. במצבי מדיטציה ובטכניקות מסוימות מזדהים עם הנשימה. זה גם עושה שינוי. כי גם לנשימה אין צורה ותואר. זה עושה איזשהי טרנסנדנציה. אך ישנם גם מצבים גבוהים יותר. אנחנו כל כך מזדהים עם המיינד עד שאין הבחנה בין המיינד לעצמי. לפעמים אני אומר "המיינד הוא לא אני" "איך יכולתי להתנהג ככה" "זה לא הייתי אני". לפעמים אנחנו יכולים להתבונן מבחוץ אבל בד"כ אנחנו מזדהים עם המיינד. באספקט המעשי של יוגה אנחנו מתייחסים לעצמנו כמו לקליפות של בצל שאנחנו מקלפים ואז מגיעים לליבה ורוצים לראות מה יש שם. ההנחיות באופנישדות הם: היקום הוא אינסופי והגיע משום מקום, משום דבר. הוא הכל. הוא מכיל הכל. בצורה לא דיפרנציאלית. הזרע של העץ מכיל את העץ. בזרע אינך יכול להבחין מהו הגזע, הפרי או הענפים. הכל הוא בתוך הזרע בצורה לא מחולקת. אנחנו צריכים לחקור את האני. נלך למבחן מיקרוסקופי של זה. נלך למעבדה כתלמידים, כדי להבין את האני. כשהשלמת את התרגול, קילפת את קליפות הבצל והגעת לליבה. כתלמידים לבוטניקה תוכלו לדעת הכל על זה. אנחנו צריכים להיות בחקירה מתמדת. זה ישנה אותנו מאד. אז מגלים עין חדשה. התרבות משתנה. לא "מה לעשות" אלא "איך לעשות". לא רק הטכניקה אלא התרבות של המיינד. הקרמה שלך- עם איזה מיינד אתה עושה את הדברים? כשאתה מבצע אסנות ופראנאיאמה, חשובה התרבות של המיינד. מהו הגוף שלנו? צריך לדעת. מהו המיינד? מהי התודעה? בגילאים שונים האדם יענה על השאלה "מה שלך?" באופן שונה. אם למד את השיעור, המיינד שלו ישתנה. אנחנו צריכים להתבגר ולעבור את השינוי הזה. צריך ללמוד את הפילוסופיה. אחרת לא נשתנה. הפילוסופיה מעניקה תרבות. היוגים בעלי החזון מביאים את הפילוסופיה, הדת והתרבות של היוגה. רק כך אפשר לתרגל את מהות היוגה. אי אפשר להגיד ביוגה "אוהב", "לא אוהב". צריך ללמוד. אין אפשרות בחירה. צריך להבין את המצב הזה הזה בחיים. בין אם אתה אוהב את זה או לא. אין כאן ענין של דחייה ובחירה. אל תגיד "אני לא אוהב פילוסופיה". לתלמיד אין אפשרות בחירה. אני צריך ללמוד. זו הדהרמה של התלמיד. של ה, Shishia  של החניך הרוחני ה "Sadhaka". היום היוגה היא כזו שאתה הולך לחנות וקונה מה שאתה רוצה. ישנם סוגים שונים של יוגה. סופר שופינג....גרנד סטודיו....זו ה"מקצוענות" של היוגה. "יוגה היא לכל אחד". אכן - כולם יכולים לנסות, אך יוגה אינה לכל אחד. אם המטרות שלך כולן חומריות – יוגה היא לא בשבילך. אל תלך בעניין "אוהב" "לא אוהב". כתלמיד אין לך אופציות. החקירה של האני היא מטאפיזית. אתה חייב להכיר את האני. פילוסופיה אינה תיאוריה. לא ספקולציה. פילוסופיה מערבית עושה ספקולציות על המציאות. אנחנו חוקרים את המיינד כדי לחקור את האני, האטמה, הנשמה. מהי הדהרמה של היוגה? תחקור ויהיה לך כיוון טוב ליוגה. זה דבר הגורו. הגורו הוא האחד שלוקח אותנו מסבל החיים. הוא אינו נותן לנו חיים. לחלק נתן פרנסה. הגורו נותן לך חוכמה וידע לכן הוא נקרא גורו. "אני שוכן בלב כל הברואים" נאמר בבהגווד גיטה. הגורו נותן לך אוזניות. צריך להבין את החשיבות של הגורו בחיים שלנו. מישהו שמדריך אותנו. צריך שיהיה מישהו שמתעל את הידע אלינו. אולי יום אחד יהיה אתר כזה Ultimate Knowledge.com (מתבדח)... בלי גורו אי אפשר להתפתח. לכל אחד יש את הגורו בתוכו, אך כיון שאין לנו גישה אליו אנחנו צריכים מישהו חיצוני שינחה אותנו אליו. הגורו נותן לך אוזניות, תובנות, אינטלקט. הגורו מכין אותנו לתפוס את המסר שמגיע מהגורו הפנימי. המלים שלו אינן ניתנות למדידה. אנחנו צריכים להבין את זה ולהעריך את זה. אנחנו צריכים להוקיר את עיקרון הגורו.
שינוי גודל גופנים
ניגודיות