יוגה בחיפה
איינגאר יוגה
מדיטציה
רייקי
הומאופתיה קלאסית
מערכת שעות ותעריפים
גלריה
מאמרים
תנוחות יוגה
פסי פייג
הכשרת מורים ליוגה
קורס מורים ליוגה
קורס מורים מתמחים
צוות
בלוג
צור קשר

לתיאום שיעור התנסות

050-7259930
רח' לבונה 3, חיפה


הַאתָה יוֹגָה פְּרַאדִיפִּיקָה

האתא יוגה פרדיפיקה הינו טקסט מכונן השייך ליוגה הקלאסית. הטקסט נכתב על ידי יוגי סואטמארמה שחי במאה ה-14 לספירה. הטקסט מציג את שילוב הדיסציפלינה הפיזית עם המטרות הרוחניות והתרגולים של ה"ראג'ה יוגה". מאז כתיבתו ועד היום הפך הטקסט להיות מאוד פופולארי ונכתבו עליו מאות פרשנויות. ה"האתא יוגה פרדיפיקה" מכילה ארבעה פרקים ובתוכם 389 פסוקים. סואטמארמה מביא הגדרות בסיסיות לטכניקות ליבה ביוגה. בפרק הראשון הוא מתאר שש עשרה תנוחות יוגה, רובן וריאציות על תנוחות ישיבה למדיטציה. לגבי אלה הסובלים מחוסר איזון ב"ליחות" הגוף ניתנות בפרק השני שש דרכים לניקוי והיטהרות (שט-קרמה). תרגולי טיהור אלו צריכים להתבצע לפני  שהיוגי מבצע תרגול פראנאימה –שליטה בנשימה. סואמארמה מביא שמונה תרגולי נשימה ושליטה בנשימה אותם הוא מכנה עצירת נשימה (קומבהקה). לעצירות נשימה אלו יש את הפוטנציאל להעלות את "הקונדליני"  שהיא הכוח הרוחני הנסתר השוכן בכל אדם. התהליך האזוטרי הזה מתקיים בעזרתן של עשר מודרות שכוללות את שלושת המנעולים (בנדהות) בגרון, בבטן ובפי הטבעת. תיאורים אלו ניתנים בפרק השלישי. בפרק הסיום מדובר על סמדהי, המצב  התודעתי הגבוה ביותר אליו שואף היוגי. הַאתָה יוֹגָה פְּרַאדִיפִּיקָה עברית: שלמה אדם גוף הטקסט המלא; לקוח מ"הַאתָה יוֹגָה פְּרַאדִיפִּיקָה" בלוויית הערות מאת סְוַואמִי וִישְנוּ דֶוַאנַאנְדָה. פרק 1. 1. אני מביע ברכה לאל הראשון, שִיוָה, שהנחיל לפַּארְוָאטִי את ההַאתָה וִידיָה, כלומר צעד בדרך להשגת הרַאגָ'ה יוֹגָה הנעלה ביותר. 2. סְוַואטְמַארַאמָה יוֹגִי, משהביע ברכה לגורו שלו, מעניק את ההַאתָה וִידִיָה אך ורק לשם ההגעה לרַאגָ'ה יוֹגָה. 3. לכל התועים בחשכת מאבק הכַּתות ואינם יכולים להגיע לרַאגָ'ה יוֹגָה, סְוַואטְמַארַאמָה יוגי הרחום והחנון מציע את אור ההַאתָה יוֹגָה. 4. מַאטְסִייֶנְדְרָה, גוֹרַאקְשְהָא ואחרים הכירו היטב את ההַאתָה יוֹגָה. 5. – 9. שִיוָה, מַאטְסִייֶנְדְרָה, סַאבַּארָה, אַנַאנְדַבְּהַיירַאוָה, צ'וּרַאנְג'י, מינָה, גוֹרַאקְשְהָא, וִירוּפַּאקְשָה, בּילֶסַאיָה, מַאנְטְהַאנָה, בְּהַיְרַאוָה, סִידְהִי, בּוּדְהָה, קַנְטְהַאדִי, קוֹרַאנְטַאקָה, סוּרַאנַאנְדָה, סִידְהָאפַּאדָה, צַ'ארְפַּטי, קַאנֶרי, פּוּג'יַאפַּאדָה, ניטיאַנַאטְהָא, נירַאנְגַ'אנָה, קַפַּאלי, בּינְדוּנַאטְהָא, קַאקַא צַ'אנְדיסְוַוארָה, אַלַאמָה, פְּרַבְּהוּדֶוָה, גוֹדָה, צ'וֹדי, טינְטיני, בְּהַנוּקי, נַארַאדֶוָה, קַאנְדָה, קַאפַּאליָה וסִידְהות (ר' של סִידְהָא) רבים אחרים, משכבשו את הזמן הודות לכוחה של ההַאתָה יוֹגָה, סובבים והולכים בעולם. 10. ההַאתָה יוֹגָה הינה מנזר-חסות עבור מי שנצרבו בשלוש הטַאפּוֹת (כאבים. ר' של טַאפָּה). לכל העוסקים ביוגה, ההַאתָה יוֹגָה היא כמו הצב שתומך בעולם. 11. על היוגי המשתוקק להשיג סִידְהִי לשמור בקפידה על סוד ההַאתָה יוֹגָה, שכן היא יעילה רק כאשר היא נשמרת בסוד. היא נעשית חסרת תועלת עם היחשפותה בחוסר-בּינה. 12. שֹוּמה על מתרגל ההַאתָה יוֹגָה לחיות בדד, במַאטְהָא קטנה או במנזר, במקום ללא סלעים, מים ואש; במטחוויי קשת ובארץ פוריה שמושל בה מלך מוסרי, ושם לא יופרע. 13. למאטְהָא צריכה להיות דלת קטנה מאד ולא יהיו בה חלונות. עליה להיות ישרה וללא נקבים. אל לה להיות גבוהה או ארוכה מדי. עליה להיות נקיה מאד, ומידי יום ביומו יש למרוח את כולה בזבל פרות, וכן אסור שיהיו בה חרקים כלל. בחוץ צריך להיות מסדרון קטן ובו מושב מוגבה ובאר, והכל צריך להיות מוקף בחומה. אלו הם מאפייני המאטְהָא של היוגה כפי שקבעו הסִידְהות שתירגלו בעבר את ההַאתָה יוֹגָה. 14. בהתגוררו במקום אשר כזה, על היוגי לשחרר את נפשו מכל דאגה ולתרגל את היוגה שלמד מן הגורו שלו. 15. חדלונו של היוגי בא מאכילת-יתר, עבודה גופנית קשה, דיבור-יתר, קיום נדרים (לא נאותים), חברה מופקרת וחוסר יציבות. 16. היוגי יצליח בעזרת חדווה, עקשנות, אומץ, ידע של אמת, אמונה איתנה בדברי הגורו והתרחקות מחברה רעה. 17. לא להזיק לשום דבר, לדבר אמת, להימנע מלקחת את אשר שייך לזולת, לשמור על איפוק, לנקוט הבלגה ועוז-רוח, לגלות חמלה לכל, ללכת בדרך הישר, לנהוג צנעה במזונו ולטהר את עצמו - כל אלה מהווים את היַאמָה. 18. טאפּוֹת (סגפנות), חדווה, אמונה באל (אַסְטיקיָה), צדקה, סגידה לאלוהות, האזנה להסברי התורות הוֶודַנטיות, בושה, נפש איתנה, גַ'אפָּה (שינון תפילות) ו-וְרַאטות (קיום נדרים. ר' של וְרַאטָה) – כל אלה מהווים את הנִיַאמָה. 19. ראשית יש להתייחס לאַסַאנות, כיוון שהן מהוות את השלב הראשון של ההַאתָה יוֹגָה. על האדם לתרגל אסאנות שיחזקו אותו, יפטרוהו ממחלות ויעשוהו קל-רגליים. 20. לאחר שהכניס בכוח את שני קימורי כפות הרגליים בין הירכיים וסובכי השוקיים, עליו לשבת זקוף על משטח ישר. 21. להניח את תחתית כף-רגל ימין מתחת לעכוז שמאל ואת תחתית כף-רגל שמאל מתחת לעכוז ימין. תנוחה זו נקראת גוֹמוּקְהָאסַאנָה, והיא מזכירה פני פרה. 22. להניח כף-רגל אחת (ימין) על הירך המנוגדת (שמאל) ואת כף-רגל האחרת (שמאל) על ירך ימין. זאת וִירַאסַאנָה. 23. ללחוץ בכוח את פי הטבעת כשכפות הרגליים שלובות ולשבת בזהירות רבה. זאת קוּרְמַאסַאנָה, לפי היוגים. 24. בתנוחת פַּאדְמַאסַאנָה, הכנס את הידיים בין הירכיים וסובכי השוק, נטע אותן (את הידיים) בכוח על הקרקע, והתרומם מן הקרקע. זאת קוּקוּטַאסַאנָה. 25. בתנוחת קוּקוּטַאסַאנָה, כרוך את הידיים סביב הגרון והישאר מורם כמו צב. תנוחה זו קרויה אוּטַאנָה קוּרמַאסַאנָה. 26. תפוס את שתי הבהונות בידיים, השאר זרוע אחת מתוחה ומשוך את השניה לכיוון האוזן, כמו במתיחת מיתר של קשת. תנוחה זו קרויה דְהוּנוּרַאסַאנָה. 27. להציב את כף-רגל ימין לצד ירך שמאל ואת כף-רגל שמאל מחוץ לברך ימין. ללפות את כף-רגל ימין ביד שמאל ואת כף-רגל שמאל ביד ימין, ואחר להפנות את הראש לגמרי שמאלה. זאת מַאטְסיֶינְדְרַאסַאנָה. 28. המַאטְסיֶינְדְרַאסַאנָה מגבירה את התאבון על-ידי ליבוי אש הקיבה, ומשמידה מחלות איומות בגוף. כשעוסקים בה, היא מגבירה את הקוּנְדַלינִי ומייצבת את הירח. 29. לפשוט את שתי הרגליים, ולאחר שלופתים את הבהונות בידיים, מניחים את המצח על הברכיים. זאת היא פַּשְצ'ימוֹטַאנַאסַאנָה. 30. תנוחה זו, המצויינת מכל התנוחות, פַּשְצִ'י-מַאטַאנַאסַאנָה, גורמת לנשימה לזרום דרך הסוּשוּמְנָה, מגבירה את אש הקיבה, מרזה את בשר המתניים ומסלקת את כל המחלות. 31. לנטוע את הידיים בחוזקה על הקרקע ולתמוך את הגוף על המרפקים, הלחוצים כנגד צד המתניים. להרים את כפות הרגליים באוויר, נוקשות וישרות ובקו אחד עם הראש. זאת היא מַיוּרַאסַאנָה. 32. אסַאנָה זו מרפאת מחלות של הקיבה, הבלוטות והטחול, ומסלקת את כל המחלות הנגרמות עקב עודף רוח, מרה וליחה. היא מאפשרת עיכול קל של מזון שנאכל בצורה מוגזמת וללא אבחנה, ומנטרלת אפילו את הרעל הנורא הַאלַאלָה. 33. שכיבה במלוא אורך הגוף על הגב על גבי הקרקע כמו גוויה, קרויה סַאוַאסַאנָה. היא משחררת את העייפות שגורמות האסאנות האחרות ויוצרת במוח שלווה. 34. מספר האסאנות כפי שניתנו על-ידי שִיוָה הוא שמונים וארבע. מתוך אלה, אתאר ארבע מהחשובות ביותר. 35. והרי הן: סִידְהָא, פַּאדְמָה, סימְהָא, בְּהַדְרָא. מתוך אלו, הנוחה והמעולה ביותר היא סִידְהָאסַאנָה. 36. ללחוץ בכוח על חיץ הנקבים בעזרת העקב ולהניח את העקב השני מעל הפין (או עצמות החיק). יש להדק בכוח את הסנטר אל החזה. להישאר זקוף-איברים ובשליטה ולמקד את המבט בנקודה שבין הגבות. תנוחה זו קרויה סִידְהָאסַאנָה, והיא מסירה כל מכשול מעל הדרך לחירות אישית. 37. הנח את עקב ימין מעל הפין ואת השמאלי מעל לימני. גם זו קרויה סִידְהָאסַאנָה. 38. יש המכנים תנוחה זו סִידְהָאסַאנָה, יש שקוראים לה וַאגְ'רַאסַאנָה, ואחרים – מוּקְטַאסַאנָה או גוּפְּטַאסַאנָה. 39. לדברי הסידהות, בכל הנִיַאמות (ר' של נִיאַמָה) החשוב ביותר הוא לא לגרום נזק לאיש, ובכל היַאמות – דיאטה מתונה; לכן קיימת הסִידְהָאסַאנָה בין האסאנות. 40. מתוך ארבעים ושמונה האסאנות, יש לתרגל תמיד את הסִידְהָאסַאנָה. היא מטהרת את 72,000 הנַאדִי. 41. היוגי העוסק בהתבוננות באַטְמַן (מהות) שלו ומקפיד על דיאטה מתונה, אם יתרגל את הסִידְהָאסַאנָה במשך שתים-עשרה שנים, יגיע להגשמה. 42. כשמושגת שליטה בסִידְהָאסַאנָה והנשימה מרוסנת בזהירות באמצעות תרגול הקֶלָה קוּמְבְּהַאקָה, לשם מה אנו זקוקים לכל יתר האסאנות? 43. כשמושגת שליטה בסִידְהָאסַאנָה, האוּנְמַאני אַוַאשְטָה (המתוארת בהמשך) שמעניקה עונג, הירח ושלושת הבַּאנְדהות באות ללא מאמץ ובטבעיות. 44. אין אסַאנָה כמו הסִידְהָא, אין קוּמְבְּהַאקָה כמו הקֶוַאלָה, אין מוּדְרָה כמו הקֶצַ'ארִי, ואין לַאיָה (היספגות השכל) כמו הנַאדָה. 45. להניח את עקב ימין בשורש ירך שמאל ואת עקב שמאל בשורש ירך ימין. להצליב את הידיים מאחורי הגב וללפות את הבהונות, את בוהן ימין ביד ימין ואת בוהן שמאל ביד שמאל. להצמיד היטב את הסנטר לחזה ולמקד את המבט בקצה האף. תנוחה זו קרויה פַּאדְמַאסַאנָה והיא משמידה את כל המחלות. 46. לפי השקפה אחרת: להצמיד את העקבים בכוח (כשתחתית כף-רגל כלפי מעלה) לירכיים הנגדיות ואת הידיים (כפות הידיים כלפי מעלה) זו על זו במרכז. לכוון את המבט אל קצה האף ולהניח את קצה הלשון בשורש השיניים הקדמיות. להניח את הסנטר על החזה ולהרים לאט כלפי מעלה את הפְּרַאנָה (על-ידי כיווץ פי הטבעת במוּלַאבַּאנְדָה). 47. זו הפַּאדְמַאסַאנָה, שמשמידה את כל המחלות. בני-תמותה רגילים לא יוכלו להשיגה, אלא רק מתי-מעט נבונים. 48. בתנוחת הפַּאדְמַאסַאנָה וכשכפות הידיים מונחות זו על גבי זו, יש להצמיד בכוח את הסנטר לחזה ולהתבונן בבְּרַהְמָן, תוך כיווץ תדיר של פי הטבעת והרמת האַפּאנָה כלפי מעלה. באמצעות כיווץ דומה של הגרון יש לדחוף את הפְּרַאנָה כלפי מטה. בכך יושג ידע שאין ערוך לו, הודות לחסד הקוּנְדַלינִי (אשר מתעורר בתהליך זה). 49. היוגי היושב בתנוחת פַּאדְמַאסַאנָה, כשהוא מגביל את הנשימה הנשאפת פנימה דרך הנהרות (נַאדִי), יוצא לחירות. אין כל ספק בכך. 50. כעת תתואר הסִימְהָאסַאנָה: להניח את הקרסוליים על חלק-גוף שבין פי הטבעת ושק האשכים – הקרסול הימני על צידו השמאלי, והקרסול השמאלי על צידו הימני. 51. להניח את כפות הידיים על הברכיים, לפשוט את האצבעות ולהיישיר את המבט אל קצה האף, כשהפה פתוח והנפש מרוכזת. 52. זאת היא הסימהאסַאנָה שגדולי היוגים רוחשים לה כבוד כה רב. אסַאנָה מעולה זו מקלה על שלושת הבּאנדהות. 53. ועתה, הבְּהַדְרַאסַאנָה: להניח את הקרסוליים על צידי הסִיוְנִי (החלק שבין פי הטבעת ושק האשכים, או חיץ הנקבים). הימני בצד ימין והשמאלי בצד שמאל. 54. כעת יש לכרוך את הידיים סביב הקרסוליים. זאת היא הבְּהַדְרַאסַאנָה שמשמידה את כל המחלות. 55. הסידהות והיוגים מכנים זאת 'גוֹרַאקְשַאסַאנָה'. בצורה כזו יכול היוגי לתרגל ללא לאות את כל האסאנות האלה עד שלא יחוש כל כאב ועייפות. 56. עתה עליו לטהר את הנַאדִי על-ידי ביצוע פְּרַאנַאיָאמָה ועיסוק בכל מיני המוּדְרָה והקוּמְבְּהַאקָה. 57. בהמשך מלאכת היוגה, באה ההתרכזות בנַאדָה (צלילים מהאַנְהַאטָה צַ'אקְרָה או מקלעת הלב). 58. דיאטה מתונה מוגדרת כאכילת מאכלים נעימים ומתוקים, תוך השארת רבע אחד מן הקיבה ריק, והצעת המעשה כמינחה לשִיוָה. 59. הדברים שלהלן נחשבים כלא-בריאים עבור יוגים: דברים חריפים, מרים, צורבים, לוהטים, פירות טרופיים, אגוזי ועלי הפלפל ההודי, ושמן קוֹנְגִ'י (נוזל אורז מורתח) פשוט, שמן שומשום או חרדל, משקאות משכרים, דגים, בשר חיות כגון עזים, גושי חלב חמוץ, חמאת חלב (לא החמאה המערבית, שטובה לתרגול), פרי החוחובה, עוגות שמן, שרף ושום. 60. יש להימנע מדיאטה המבוססת על המזונות הבאים, הנחשבים לא-בריאים: מזון שבושל, התקרר וחומם שוב, שיש בו יותר מדי מלח ומרירות, שאינו ניתן לעיכול, ושמעורבבים בו עלים עציים של צמח הקְוַואסיָה. 61. גוֹרַאקְשְהָא טוען שיש להימנע למן ההתחלה מאלה: חברה רעה, התחממות בחורף ליד האש, יחסי-מין ומסעות ארוכים, רחצה מוקדם בבוקר, צום ועבודה גופנית קשה. 62. את הדברים הבאים יכול היוגי לאמץ בבטחה: חיטה, אורז, שעורה, חלב, גִי (חמאה הודית), ממתקים מסוכרים, חמאה, דבש, זנגביל יבש, מלפפון, חמשת עשבי הבישול, שעועית (פַּאיַארַאן) ומים זכים. 63. על היוגי לאכול אוכל מזין ומתוק מעורב בחלב. האוכל צריך להיות ערב לחושים ולהשרות מצב רוח טוב. 64. כל אדם העוסק ביוגה באורח פעיל, הופך לסִידְהָא. 65. מי שמתרגל ישיג את הסִידְהִי, אך לא זה שמתעצל. אין מגיעים לסִידְהִי של יוגה רק מתוך קריאה תיאורטית בשַאסְטְרות (ר' של שַאסְטְרַה). 66. אין מגיעים לסִידְהִי בכך שלובשים את מלבוש היוגי או בכך שמדברים עליהם; סוד ההצלחה הוא בתרגול בלתי-נלאה. אין כל ספק בכך. 67. את כל האסאנות, הקוּמְבְּהָאקות וכל מיני המוּדְרות של ההַאתָה יוֹגָה יש לתרגל רק כל עוד אין מגיעים לרַאגָ'ה יוֹגָה. פרק 2. 1. היוגי, משהגיע לשליטה מושלמת באסאנות, צריך לתרגל פְּרַאנַאיָאמָה על פי הוראות הגורו שלו, תוך קיום שליטה על חושיו והקפדה מתמדת על דיאטה מזינה ומתונה. 2. כשהנשימה נודדת, כלומר איננה סדירה, גם הנפש אינה יציבה. אולם כשהנשימה שקטה, כך גם הנפש, וחיי היוגי יהיו ארוכים. אין להגביל את הנשימה. 3. אומרים שאדם חי רק כל עוד נשימה באפו. כשנשמתו יוצאת, אומרים עליו שהוא מת. לפיכך יש לתרגל פְּרַאנַאיָאמָה. 4. כשהנַאדִי מלאות טומאה, אין הנשימה מגיעה אל הנַאדִי המרכזית, הסוּשוּמְנָה. אשר על כן לא מושגת המטרה של הגעה לאוּנְמַאני אַוַאשְטָה. 5. כשכל הנַאדִי מלאות בטומאה, יש להיטהר. רק אז יצליח היוגי לבצע פְּרַאנַאיָאמָה. 6. אין לבצע פְּרַאנַאיָאמָה כשבנפש שוררים גורמים סַאטְוויים, עד אשר הנַאדִי של הסוּשוּמְנָה תשוחרר מהטומאה. 7. על היוגי המבצע את תנוחת הפַּאדְמַאסַאנָה לשאוף את הפְּרַאנָה דרך האִידָה של הנחיר השמאלי, ואחרי שהחזיק בה זמן רב ככל שיכול, לנשוף אותה דרך הפִּינְגַאלָה של הנחיר הימני. 8. בפעם הבאה, כשהוא שואף את הפְּרַאנָה דרך הפִּינְגַאלָה, עליו לבצע קוּמְבְּהָאקָה (עצירת נשימה) שמפורט בספרים, ואחר שוב לנשוף אותה באיטיות דרך האִידָה. 9. עליו לבצע פּוּרַאקָה (שאיפה) דרך אותו נחיר דרכו ביצע רֶצַ'אקָה (נשיפה), ולאחר שעצר את נשימתו ככל יכולתו ועד שגופו נתכסה זיעה או החל לרעוד, עליו לנשוף אותה באיטיות ולעולם לא במהירות, כיוון שבכך תפחת האנרגיה של גופו. 10. שאפו את הפְּרַאנָה דרך האִידָה ונשפו אותה דרך הפִּינְגַאלָה, ושוב, שאפו אותה דרך הפִּינְגַאלָה ואחרי שהחזקתם בה זמן רב ככל שיכולתם, נשפו אותה דרך האִידָה. היוגי שהשיג שליטה מושלמת על היַאמָה באמצעות תרגול הפְּרַאנַאיָאמָה בצד ימין ובצד שמאל, יטהר את הנַאדִי שלו תוך לא פחות משלושה חודשים. 11. יש לבצע קוּמְבְּהָאקָה (עצירת נשימה) ארבע פעמים ביום. מוקדם בבוקר, בחצות היום, בערב ובחצות הלילה, עד שפורצת זיעה. 12. בשלב הראשון, הגוף מזיע. בשלב השני, מורגש רעד בכל הגוף. בשלב הגבוה ביותר, הפְּרַאנָה מגיעה לבְּרַהְמַרַנְדְהְרָה. לפיכך יש לבצע פְּרַאנַאיָאמָה. 13. יש לשפשף היטב על הגוף את הזיעה שפורצת. זה מעניק יציבות וקלילות לכל המבנה. 14. בשלבי התרגול הראשונים עליו לצרוך מזון מעורב בחלב ובגִּי. אבל לאחר שהתקדם אין עליו להקפיד על מגבלות אלה. 15. כפי שאנחנו מאלפים בהדרגה אריות, פילים ונמרים, כך גם יש להשתלט על הפְּרַאנָה. אחרת היא תהרוג את המתרגל. 16. דרך תרגול הפְּרַאנַאיָאמָה (לצד המזון הנכון והבַּנְדְהָא הנאותה) משתחרר האדם מכל המחלות. בנתיב יוגה שגוי, היוגי מביא על עצמו את כל המחלות. 17. בנתיב שגוי של פְּרַאנַאיָאמָה, הנשימה מידרדרת, ומופיעים שיעול, קצרת וכאבי ראש, עיניים ואזניים, ומתפתחות מחלות נוספות. 18. עליו לשאוף את הנשימה בהדרגה ובאותה הדרגה לנשוף אותה. עליו גם לעצור אותה בהדרגה. באופן זה אדם מגיע לסִידְהִי. 19. משטוהרו הנַאדִי, ניתן לחוש בסימנים הנובעים מכך, דהיינו הגוף נעשה דק ובהיר. 20. אם טוהרו הנַאדִי, הוא מסוגל לעצור את נשימתו לזמן ממושך יותר. אש הקיבה נעשית פעילה יותר, הנַאדָה (הצלילים הפנימיים) נשמעים, והוא נהנה מבריאות מושלמת. 21. מי שהם בעלי מערכת רפה ואיטית צריכים קודם כל לתרגל את ששת הפעולות (קְרִיוֹת). אחרים אינם צריכים לעשות זאת, כיוון שאין בהם הפגמים הללו – שלושת הנוזלים (רוח, מרה וליחה) שווים אצלם. 22. ששת הפעולות (או קְרִיוֹת) הן דְהָאוּטִי, בֶּסְטִי, נֶטִי, טְרַאטַאק, נָאוּלִי וקַאפַּאלַאבְּהַאטִי. 23. ששת הפעולות (קְרִיוֹת) האלה, שמטהרות את הגוף, צריכות להישמר סודיות ביותר, שכן הן מחוללות כמה תוצאות מופלאות, וככאלה הן זוכות להערכה עמוקה מצד היוגים הגדולים. 24. טול פיסת-בד באורך 4 אצבעות ובאורך 15 זרתות (או 5 מטרים) ובלע אותה באיטיות על פי הוראות הגורו. 25. משוך והוצא אותה. פעולה זו קרויה דהַאוּטי, והיא מפיגה קצרת, מחלות של הטחול, צרעת ומחלות נוספות שגורמת הליחה. 26. הושב עצמך בכלי של מים כך שיכסו את טבורך, כשמשקל הגוף נח על החלק הקדמי של כפות הרגליים והעקבים צמודים לישבן. הכנס צינורית במבוק קטנה לפי הטבעת. 27. כעת כווץ את פי הטבעת (כדי לשאוב את המים) וטלטל היטב את המים בתוך הקיבה (והוצא אותם). פעולה זו קרויה באסטי. היא מרפאת מחלות של הטחול, מַיֵימֵת ומחלות אחרות הנוצרות עקב עודפי רוח, מרה וליחה. 28. בַּאסְטי זו, כשמתרגלים אותה נכון, מעדנת את המערכת הגופנית, את האִינְדְרִיוֹת (אברי החישה. ר' של אִינְדְרִיָה) ואת האַנְטַאקַארַאנָה (המכשיר הפנימי). היא גורמת לגוף להיות בהיר ומגבירה את כושר העיכול. היא משמידה את כל הפגמים במערכת. 29. שאפו דרך אחד הנחירים פיסה רכה של (חבל) באורך שתים-עשרה אצבעות, ומישכו והוציאו אותה דרך הפה. פעולה זו קרויה נֶטי. 30. פעולה זו מטהרת את הגולגולת ומחדדת מאד את הראיה. היא גם מסלקת מחלות באברים שמעל לכתפיים. 31. הביטו (מבלי למצמץ בעפעפיים) בעצם זעיר בנפש מרוכזת, עד אשר תעלינה בעיניכם דמעות. פעולה זו קרויה בפי היוגים טְרַאטַאקה. 32. באמצעות הטְרַאטַאקה מסולקות כל מחלות העיניים וכן העצלות. לפיכך יש לשמור עליה בסוד כמוס כמו היתה תיבת זהב. 33. כשהראש כפוף למטה, יש להפנות את המעיים ימינה ושמאלה בתנועה איטית של מערבולת נהר. פעולה זו קרויה נָאוּלִי בפי הסידהות. 34. נָאוּלִי זו היא החשובה בכל תרגולות ההַאתָה יוֹגָה, מתוך שהיא מפיגה את דלות אש הקיבה, מגבירה את כוח העיכול, גורמת לתחושה נעימה ומשמידה את כל המחלות. 35. בצעו במהירות רֶצַ'אקָה ופּוּרַאקָה, כמו במפוחו של נפח. פעולה זו קרויה קַאפַּאלַאבְּהַאטִי, והיא משמידה את מחלות הליחה. 36.  מי שהשתחררו מעודפי בשר וליחה באמצעות ביצוע ששת הפעולות שלעיל, יצליחו לאחר מכן בקלות רבה בתרגול הפְּרַאנַאיָאמָה. 37. יש מורים הטוענים שכל הטומאות (של הנַאדִי) מיטהרות על-ידי הפְּרַאנַאיָאמָה לבדה ולא בשום אמצעי אחר. 38. על-ידי כיווץ פי הטבעת, מישכו את האַפּאנָה למעלה אל הגרון, והקיאו את כל מה שיש בקיבה. פעולה זו, המאפשרת להשתלט בהדרגה על צַ'אקרות הנַאדִי, קרויה גַאגַ'אקַארַאנִי. 39. בְּרַהְמָה והאלים, שהתמסרו לתרגול הפְּרַאנַאיָאמָה, השתחררו מפחד המוות. לפיכך יש לתרגל אותה. 40. כל עוד הנשימה מוחזקת, כל עוד הנפש איתנה ויציבה, כל עוד העין מכוונת אל מרכז הגבות, מדוע יש לפחוד מן המוות? 41. משטוהרו צ'אקרות הנַאדִי בנוהל סדיר של פְּרַאנַאיָאמָה, הנשימה הודפת את עצמה מעדנות אל פתח הסוּשוּמְנָה ונכנסת בו. 42. כשהנשימה זורמת דרך הסוּשוּמְנָה, הנפש מתייצבת. יציבות זו של הנפש קרויה אוּנְמַאני אַוַאשְטָה. 43. על מנת להשיגה, מתרגלים החכמים כל מיני קוּמְבְּהָאקָה. באמצעות תרגול הקוּמְבְּהָקות השונות מושגים כל מיני סידהי. 44. יש שמונה קוּמְבְּהָקות: סוּרִיָאבְּהֶדָה, אוּגַ'אִי, סיטְקַארי, סיטַאלי, בְּהַסְטִריקָה, בְּרַהְמַארי, מוּרְצָ'ה ופְּלַאוִיני. 45. בסוף הפּוּרַאקָה (שאיפה) או במהלך הקוּמְבְּהַאקָה (עצירת נשימה) יש לתרגל את הגַ'אלַאנְדְהָארָה בַּנְדְהָא. בסוף הקוּמְבְּהַאקָה ובתחילת הרֶצַ'אקָה יש לתרגל אוּדִיָאנָה בַּנְדְהָא. 46. בכיווץ הגרון (גַ'אלַאנְדְהָארָה בַּנְדְהָא) ופי הטבעת (מוּלָה בַּנְדְהָא) בו-זמנית, הנשימה זורמת דרך הסוּשוּמְנָה, כשהיא נמשכת פנימה דרך חלקו האחורי של הטבור. 47. על-ידי כיווץ פי הטבעת כלפי מעלה ודחיפת הפְּרַאנָה כלפי מטה מן הגרון, היוגי הופך לנער בן שש-עשרה שלעולם לא יזדקן. 48. שהוא ממקם עצמו על מושב נוח ומבצע אסַאנָה כלשהי, על היוגי לשאוף באיטיות את הנשימה דרך הנַאדִי הימנית, הפִּינְגַאלָה. זאת היא הסוּרִיָאבְּהֶדָה. 49. עליו לתרגל את הקוּמְבְּהַאקָה עד אשר יחוש כיצד הפְּרַאנָה ממלאת את כל גופו מראש ועד בהונות. כעת עליו לנשוף אותה באיטיות דרך הנחיר הימני. 50. יש לבצע שוב ושוב את הסוּרִיָאבְּהֶדָה קוּמְבְּהַאקָה הזו, כיוון שהיא מטהרת את המוח ומשמידה תולעי מעיים ומחלות הנובעות מעודף רוח. 51. סיגרו את פיכם, מישכו את הנשימה דרך הנחיריים עד שהנשימה תמלא ברעש את כל החלל מן הגרון ועד ללב. 52. בצעו קוּמְבְּהַאקָה כמקודם, ונשפו דרך האִידָה. 53. פעולה זו קרויה אוּגַ'אי, ויש לתרגלה בצעידה או בישיבה. היא מסלקת את כל המחלות מן הנַאדִי ומן הדַאטוּ, וכן מיימת. 54. יש לבצע פּוּרַאקָה על-ידי הנחת הלשון בין השפתיים ושאיפת הנשימה דרך הפה בלחישה, ואחר – רֶצַ'אקָה, דרך שני הנחירים (ולא דרך הפה). פעולה זו קרויה סִיטְקַארי. על-ידי חזרה על כך הופך אדם לאל השני של היופי. 55. בקרב המון הנשים הוא ייעשה למושא הערצה, הוא יוכל לעשות ואף לבטל, ולא יחוש רעב, צמא, או עצלות. 56. באמצעות תרגול זה ישיג חוזק גופני וייעשה לאדון היוגים, וכן יישאר ללא כל ספק משוחרר מכל פציעה שהיא. 57. תוך הוצאת הלשון קמעה מבין השפתיים, עליו לשאוף את הפְּרַאנָה, ומשביצע קוּמְבְּהַאקָה, ינשוף החוצה דרך הנחיריים. 58. קוּמְבְּהַאקָה זו קרויה סִיטַאלי, והיא משמידה מחלות בטן, טחול ומחלות נוספות, כמו גם חום, בעיות של כיס המרה, רעב, צמא והשפעות מזיקות של רעלים, כגון הכשות נחש וכו'. 59. כעת תתואר הבְּהַסְטִריקָה: הצב את כפות הרגליים על הירכיים המנוגדות. זו קרויה פַּאדְמאסַאנָה והיא משמידה את כל המחלות. 60. משנכנס לתנוחה זו, עליו לסגור את הפה ולנשוף דרך הנחיריים עד שמורגש לחץ בלב, בגרון ובמוח. 61. עתה יש לשאוף פנימה את הנשימה בלחישה עד שתיחבט כנגד הלב, כשכל הזמן הזה הגוף והראש נשמרים זקופים. 62. ושוב יש לשאוף את הנשימה ולנשוף אותה לפי ההוראות מקודם. יש להמשיך בכך שוב ושוב, כפי שהנפח מפעיל במהירות את מפוחו. 63. עתה יש לשמור על יציבות תנועתה של הפְּרַאנָה (באמצעות רֶצַ'אקָה ופּוּרַאקָה) בגוף. כשמתעייפים יש לנשוף החוצה דרך נחיר ימין. 64. כשהנשימה ממלאת במהירות את הקיבה, יש לסתום את האף בעזרת האגודל, הטבעת והזרתות. 65. לאחר ביצוע הקוּמְבְּהַאקָה בהתאם לכללים אלה, יש לנשוף החוצה דרך נחיר שמאל. דבר זה מסלק את המחלות הנובעות מעודפי רוח, מרה וליחה, ומלבה את אש העיכול בגוף. 66. דבר זה מעורר במהירות את הקוּנְדַלינִי. הוא מטהר את הנַאדִי במידה משמעותית, הוא נעים והוא המועיל מכל הקוּמְבְּהָאקות. הוא מסלק את הליחה שבפתח הסוּשוּמְנָה. 67.  יש במיוחד לתרגל בְּהַסְטִריקָה קוּמְבְּהַאקָה זו, כיוון שהיא מאפשרת לנשימה לפרוץ דרך שלוש הגְרַאנְטִי, או הקשרים, הממוקמים היטב בסוּשוּמְנָה. 68. התמלא במהירות באוויר תוך השמעת צליל של דבּוּר, וחזור ונשוף אותו תוך השמעת צליל כשל זמזום דבורה. (תרגול קוּמְבְּהַאקָה). דרך התרגול הקבוע של זה, היוגים הגדולים חשים בליבותיהם שמחה שאין לתארה. זאת היא הבְּרַהְמַארִי. 69. בסוף הפּוּרַאקָה, תרגלו את הגַ'אלַאנְדְהָארָה בַּנְדְהָא ונשפו באיטיות את האוויר. זאת היא המוּרְצָ'ה קוּמְבְּהַאקָה, כיוון שהיא מביאה את הנפש למצב של חוסר פעילות ומעניקה עונג. 70. משמילא את הריאות עד תום באוויר, עד היותן נפוחות, היוגי נע על פני מים עמוקים כמו היה עלה לוטוס. זאת היא הפְּלָאוִיני. 71. יש שלושה סוגי פְּרַאנַאיָאמָה: רֶצַ'אקָה פְּרַאנַאיָאמָה, פּוּרַאקָה פְּרַאנַאיָאמָה וקוּמְבְּהַאקָה פְּרַאנַאיָאמָה. גם לקוּמְבְּהַאקָה שני סוגים: סָהִיטָה וקֶוַאלָה. 72. כל עוד אין מגיעים לקֶוַאלָה קוּמְבְּהַאקָה (הכוללת עצירת נשימה ללא פּוּרַאקָה ורֶצַ'אקָה), יש לתרגל סָהִיטָה. 73. סוג זה של פְּרַאנַאיָאמָה קרוי קֶוַאלָה קוּמְבְּהַאקָה. 74. משהשיג שליטה בקוּמְבְּהַאקָה זו ללא כל פּוּרַאקָה או רֶצַ'אקָה, אין דבר שלא יוכל להשיגו בשלושת העולמות. הוא יוכל לעצור את נשימתו ככל שירצה באמצעות קוּמְבְּהַאקָה זו. 75. כעת יגיע לשלב הרַאגָ'ה יוֹגָה. באמצעות קוּמְבְּהַאקָה זו מתעוררת הקוּנְדַלינִי, ומשהתעוררה כך, משתחררת הסוּשוּמְנָה מכל המכשולים ומושגת שלמות ברַאגָ'ה יוֹגָה. 76. אין משיגים שלמות ברַאגָ'ה יוֹגָה ללא ההַאתָה יוֹגָה, ולהיפך. לפיכך יש לתרגל את שתיהן עד להשגת שלמות ברַאגָ'ה יוֹגָה. 77. בסוף הקוּמְבְּהַאקָה עליו להסיט את הנפש מכל עצם, יהיה אשר יהיה. 78. סימני השליטה המושלמת בהַאתָה יוֹגָה הם: הגוף נעשה כחוש, הדיבור – רהוט, הצלילים הפנימיים נשמעים בבירור, העיניים זכות ובהירות, הגוף חופשי מכל מחלה, נוזל הזרע מרוכז, אש העיכול מתגברת והנַאדִי טהורות. פרק 3. 1. כשם שאַנַאנְטָה, אל הנחשים, תומך בכל היקום הזה באמצעות הריו ויערותיו, כך הקוּנְדַלינִי היא התמיכה העיקרית של כל תרגולות היוגה. 2. כשהקוּנְדַלינִי רדומה, היא ניעורה הודות לחסדו של הגורו, ואז נפרצים כל הלוטוסים (מרכזי העצבים) והגְרַאנְטִי (קשרים). 3. אז עוברת הפְּרַאנָה בדרך המלך: הסוּשוּמְנָה. עתה נותרת הנפש תלויה והיוגי מהתל במוות. 4. הסוּשוּמְנָה, האַיִן הגדול, הבְּרַהְמַרַנְדְהְרָה, הדרך הגדולה, הקרקע הבוערת, סַאמְבְּאַוִי, ודרך האמצע, מתייחסים כולם לאותו הדבר. 5. לפיכך על היוגי לתרגל בקפדנות את המוּדְרות השונות כדי לעורר את האלה הגדולה (הקוּנְדַלִינִי) אשר ישֵנה, תוך סגירת פתח הסוּשוּמְנָה (השער אל המוחלט). 6. מַאהָא מוּדְרָה, מַאהָא בַּנְדְהָא, מַאהָא וֶדְהָא, קֶצַ'ארִי, אוּד דִיאַנָה, מוּלָה וגַ'אלַאנְדְהָארָה בַּנְדְהָא, וִיפַּרִיטַקַרַאני, ואַגְ'רוּלי ושַאקְטִי צַ'אלַאני... 7. אלו הן עשר המוּדְרות שמשמידות את הזקנה והמוות. 8. הן ניתנו על-ידי שִיוָה והן מעניקות את שמונת הסִידְהִי. 9. יש לשמור זאת בסוד כמוס כעל תיבת יהלומים ולא לגלות זאת לאיש, ממש כמו קשר אסור עם אשה נשואה ממשפחה אצילה. 10. להלן מתוארת המַאהָא מוּדְרָה: לחץ על פי הטבעת בעקב שמאל ותוך פשיטת רגל ימין, תפוס בבהונות בידך. 11. עתה תרגל את הגַ'אלַאנְדְהָארָה בַּנְדְהָא למשוך את הנשימה דרך הסוּשוּמְנָה. 12. כעת הקוּנְדַלינִי מתיישרת, ממש כמו נחש מפותל שהוכה לפתע במקל ומיישר עצמו כמוט. כעת שתי הנַאדִי האחרות מתות, מפני שהנשימה עוזבת אותן. 13. עתה יש לנשום לאט מאד ולעולם לא למהר. זו הוכרזה בפי גדולי הסִידְהָא כמַאהָא מוּדְרָה. 14. מַאהָא מוּדְרָה זו מכניעה את המוות וגורמי-כאב כגון הקְלֶשָה הגדולים. כיוון שהיא הוענקה על-ידי הסִידְהָא הגדולים, היא קרויה מַאהָא מוּדְרָה או המוּדְרָה הגדולה, בשל מצוינותה. 15. כעת עליו לתרגל, ראשית בצד שמאל ואחר בצד ימין, עד שיגיע בשני הצדדים למספר שווה. 16. אין דבר שאסור לו לאכול או שעליו להימנע ממנו. כל דבר ובכל טעם – או ללא טעם כלל – הכל יתעכל. אפילו רעל יערב לחיכו כנקטר. 17. זה אשר מתרגל את המַאהָא מוּדְרָה יתגבר על שחפת, צרעת, תחושת מלאות, עצירות, מחלות של הבטן, קשיי עיכול וכו'. 18. כפי שתוארה כאן, בכוחה של המַאהָא מוּדְרָה להעניק סִידְהִי גדולות לאדם. יש לשמור עליה בסוד כמוס ולא לגלותה לאף אדם ולשום איש. 19. עתה תתואר המַאהָא בַּנְדְהָא: תוך כדי לחיצה על פי הטבעת בקרסול שמאל, הנח את כף-רגל ימין על ירך שמאל. 20. מששאפת פנימה את נשימתך, הצמד היטב את הסנטר אל החזה, כווץ את פי הטבעת ומקד את נפשך בנַאדִי של הסוּשוּמְנָה. 21. משעצר את נשימתו ככל שיכול, עליו לנשוף כעת באיטיות. יתרגל קודם בצד שמאל ואחר בצד ימין. 22. יש הסוברים שצריך להימנע כאן מביצוע הגַ'אלַאנְדְהָארָה בַּנְדְהָא, וכי הלשון צריכה להיות לחוצה היטב אל שורשי השיניים הקדמיות. 23. ביצוע זה (של הגִ'יהְוָוא בַּנְדְהָא תוך כדי) המַאהָא בַּנְדְהָא, שמעניק סִידְהִי גדולות, עוצר את מהלכה של הנשימה כלפי מעלה דרך הנַאדִי, פרט לסוּשוּמְנָה. 24. דבר זה משחרר את האדם מעניבת החנק הגדולה של המלך יַאמָה, ומביא לאיחוד שלושת הנַאדִי: אִידָה, פִּינְגַאלָה וסוּשוּמְנָה. הוא גם מאפשר למוח להישאר ממוקד בין הגבות. 25. כשם שאשה יפה ורבת-חסד לא תוכל לשאת פרי-בטן בלעדי אישהּ, כך גם המַאהָא מוּדְרָה והמַאהָא בַּנְדְהָא נטולות-ערך ללא המַאהָא וֶדְהָא. 26. עתה תתואר המַאהָא וֶדְהָא: משנכנס היוגי לתנוחת המַאהָא בַּנְדְהָא, ישאף את נשימתו בנפש ממוקדת, ויעצור את מהלכה של הפְּרַאנָה כלפי מעלה וכלפי מטה בעזרת הגַ'אלַאנְדְהָארָה בַּנְדְהָא. 27. בהניחו את גופו על כפות ידיו הנחות על הקרקע, יכה ברכות בעכוזיו על הקרקע. על-ידי כך הפְּרַאנָה, בעוזבה את האִידָה ואת הפִּינְגַאלָה, עוברת דרך הסוּשוּמְנָה. 28. עתה מתרחש איחוד השמש, הירח והאש (האִידָה, הפִּינְגַאלָה והסוּשוּמְנָה), המוביל לאלמוות. הגוף עוטה את חזות המוות. כעת עליו לנשוף באיטיות. 29. זאת היא המַאהָא וֶדְהָא, ובתרגולה היא מעניקה סִידְהִי גדולות. היא מעלימה קמטים ושיער אפור הנובע מגיל מופלג. לפיכך היא נחשבת לרבת-ערך בעיני המתרגל. 30. שלושת הבַּנְדְהָא האלה, שהודפות את המוות והזיקנה, מגבירות את אש הקיבה ומעניקות את הסִידְהִי, צריכות להישמר בסוד כמוס. 31. הן תבוצענה בשמונה דרכים שונות, מעתה ואילך מידי יום ומידי יַאמָה (שלוש שעות). הן מעניקות סגולות טובות ומשמידות את הרעות. אלה שזוכים להדרכה (של מורה) צריכים לתרגלן בהדרגה. 32. עם היפוך הלשון לתוך החור שבגולגולת ומיקוד העיניים ביציבות בין הגבות, זאת היא הקֶצַ'ארִי. 33. באמצעות ביתוק הלשון, נענועה וחליבתה, עליך להגדיל את אורכה עד אשר תיגע בגבות. אז יצליח ביצוע הקֶצַ'ארִי מוּדְרָה. 34. טול סכין צחה ונקיה, חדה כעלה החלבלוב, חתוך כדי עובי השערה את רִסנית הלשון (fraenum lingum), הקרומית העדינה המחברת את הלשון אל תחתית הפה. 35. עתה שפשף את האיבר בתערובת של אבקת מלח וכרכום. לאחר שבעה ימים נוספים, חתוך שוב כדי עובי השערה. 36. יש לחזור על כך מידי יום במשך שישה חודשים. בתום הזמן הזה תנותק הקרומית המחברת את הלשון לחלקו התחתון של הפה. 37. עתה, תוך היפוך הלשון, עליו לאלץ אותה לחדור למקום שנמצא בצומת שלושת הנַאדִי: הנקב שבחיך. זו קרויה קֶצַ'ארִי מוּדְרָה. 38. היוגי שיישאר כך, למשך מחצית השעה, כשלשונו מופנית כלפי מעלה, ישתחרר ממחלות, זיקנה ומוות. 39. זה אשר מצוי בקֶצַ'ארִי מוּדְרָה לא יחווה כל מחלות, מוות, רפיון שכלי, שינה, רעב, צמא או ערפול התבונה. 40. זה אשר מצוי בסוד הקֶצַ'ארִי מוּדְרָה לא יושפע ממחלות כלשהן. לא תשפיע עליו כל קַארמה שהיא, והזמן לא יוכל לו. 41. מוּדְרָה זו קרויה קֶצַ'ארִי בפי הסִידְהות, כיוון שהנפש והלשון נותרות כל הזמן הזה באַקַאשָה. 42. בסוגרו את הנקב שבתקרת החיך באמצעות הקֶצַ'ארִי מוּדְרָה, לא ייפלט נוזל הזרע של האיש גם אם תחבקנו אשה צעירה ומשתוקקת. 43. גם אם ירד הנוזל ובא אל איבר המין, עדיין יכול הוא בעזרת תרגול היוֹנִי מוּדְרָה למשכו בחזרה למעלה כדי שישוב למקומו. 44. זה שלשונו מופנית כלפי מעלה, שותה את מיצי הגוף בנפש ממוקדת. בידעו את היוגה, הוא ללא ספק יכבוש את המוות בתוך 15 ימים. 45. בכל האמור ביוגי הממלא מידי יום את גופו בנקטר השופע מן הירח, אף אם יכישו טַקְשְהָאקָה הנחש, לא יתפשט הרעל בגופו. 46. כשם שאין האש דועכת כל עוד העץ בנמצא, כשם שהאור במנורה אינו כבה כל עוד יש שמן ופתילה, כך גם הגִ'יוָוה (הנשמה הפרטית) נותרת בגוף כל עוד מחיות אותה קרני הירח. 47. גם אם אוכל הוא מידי יום את בשר הפרה ושותה יין, בעיני הוא כמי שנולד באצילה שבמשפחות. 48. המילה "גוֹ" משמעה לשון. הבאתה לכלל חדירה לנקב שבחיך היא "אכילת בשר הגוֹ" (פרה או לשון). היא משמידה חטאים גדולים. 49. כשהלשון חודרת לנקב שבחיך, מתחולל חום גדול בגוף. הדבר משפיע על נקטר האלים לשפוע מן הירח. זה קרוי אַמַארַאוַארוּנִי. 50. אם הלשון – אשר מסוגלת להפיק את קרני הנקטר (של הירח) שטעמן מלוח, צורב וחריף ועדיין מזכירות בטעמן חלב, דבש וגִי – נותרת לחוצה אל הנקב שבחיך, מושמדות כל המחלות ו(גם) הזיקנה. פעולה זו מאפשרת לו למסור את כל הוֶדוֹת והמדעים, להדוף כלי נשק מכל הסוגים, מעניקה לו אלמוות ואת שמונת הסִידְהִי, ונותנת לו כוח למשוך אליו את עֲלָמות הסידהות. 51. זה אשר, בעוד פניו מופנים כלפי מעלה ולשונו חותמת את הנקב בחיך, מתבונן בקוּנְדַלינִי (פַּארַאשַאקְטִי), וגומע את הגלים היקרים של שפע הנקטר הזורם מן הירח בראשו אל תוך הלוטוס בעל שישה-עזר העלים (שבגרונו), דרך שליטה בפְּרַאנָה בעזרת תרגול ההַאתָה יוֹגָה, הופך ליוגי המשוחרר מכל המחלות וחי חיים ארוכים בגוף רך ויפה כסיבי גבעול הלוטוס. 52. בתוככי חלקו העליון של המֶרוּ, הוא הסוּשוּמְנָה, מופרש נקטר מהנקב אשר שם. האיש, שתבונת המעמד הסַאטְווי הטהור שלו אינה מתערפלת ברַאגַ'אס וטַאמַאס, רואה בפנימיותו את האמת (האַטְמַן האישי שלו). הנקב שבפה הוא זה שדרכו משתפכים הנהרות (הנַאדִי). מן הריח שופע נקטר, תמצית הגוף, ולפיכך המוות של בני התמותה. לכן יש לתרגל את הקֶצַ'ארִי מוּדְרָה רבת התועלת. אחרת לא תיווצר קַאיָה סִידְהִי (התברכות הגוף ביופי, בחן, בכוח ובנוקשות כשל היהלום). 53. הסוּשוּמְנָה, ובמיוחד הנקב שבה, היא מקום מפגשם של חמשת הנהרות, והיא מעניקה ידע אלוהי. בחלל של אותו נקב, החופשי מהשפעות האַוִידיָה (בּורוּת), היגון והאשליה, הקֶצַ'ארִי מוּדְרָה מגיעה לכלל שלמות. 54. קיים רק נבט אבולוציה יחיד, והוא האוֹם; יש רק מוּדְרָה אחת, והיא הקֶצַ'ארִי; קיימת רק חובה אחת, והיא זו שאינה תלויה בדבר; ויש רק אַוַאשְטָה, או מצב רוחני, אחד, והוא המַאנוֹמַאנִי. 55. אוּדִיָאנָה בַּנְדְהָא נקראת כך בפי היוגים מכיוון שכאשר מתרגלים אותה, הפְּרַאנָה מעופפת דרך הסוּשוּמְנָה. 56. מאחר שבאמצעות בַּנְדְהָא זו, הציפור הגדולה פְּרַאנָה מעופפת ללא הרף דרך הסוּשוּמְנָה, היא קרויה אוּדִיָאנָה בַּנְדְהָא. 57. המשיכה מעלה של המעיים מעל ומתחת לטבור (כך שינוחו כנגד גב אחורי הגוף במעלה בית החזה) קרויה אוּדִיָאנָה בַּנְדְהָא, והיא האריה שקוטל את הפיל "מוות". 58. זה אשר מתרגל בהתמדה את האוּדִיָאנָה בַּנְדְהָא כפי שלימדוֹ הגורו, ועושה זאת בטבעיות, גם אם זקן הוא – ייעשה צעיר. 59. עליו למשוך כלפי מעלה את מעיו, מעל ומתחת לטבורו. הוא ללא ספק יכניע את המוות בתוך שישה חודשים. 60. מכל הבַּנְדְהָא, האוּדִיָאנָה היא המעולה ביותר. כשהושגה בה שליטה, המוּקְטִי או החירות באות בטבעיות. 61. לחצו את היוני בעזרת הקרסול, כווצו את פי הטבעת ומישכו כלפי מעלה את האַפּאנָה. זאת היא המוּלָה בַּנְדְהָא. 62. על-ידי כיווץ המוּלַאדְהָארָה, האַפּאנָה שנתיבה מוליך כלפי מטה מאולצת לנוע כלפי מעלה (דרך הסוּשוּמְנָה). לפיכך מכנים זאת היוגים 'מוּלָה בַּנְדְהָא'. 63. תוך לחיצה על פי הטבעת בקרסול, כווץ את האוויר בכוח ובהתמדה, עד שהנשימה תעלה כלפי מעלה. 64. באמצעות המוּלָה בַּנְדְהָא, מתרחש איחוד של הפְּרַאנָה והאַפּאנָה, הנַאדָה והבִּינְדוּ, ומושגת שליטה מושלמת ביוגה. אין כל ספק בכך. 65. דרך תרגול מתמיד של המוּלָה בַּנְדְהָא מושג איחוד הפְּרַאנָה והאַפּאנָה. ההפרשות פוחתות באורח משמעותי. 66. כשהאַפּאנָה מתרוממת למעלה ומגיעה אל מעגל האש, להבת האש מתארכת ומתבהרת, כי לובתה בידי האַפּאנָה. 67. כשהאַפּאנָה והאש חוברים לפְּרַאנָה, שהיא מטבעה חמה, כי אז אש הגוף מתבהרת ומתעצמת עד מאד. 68. עקב כך, הקוּנְדַלינִי שחשה בחום הקיצוני נעורה משנתה ממש כנחש שהוכה במקל, ומלחשש ומיישר עצמו. 69. עתה הוא זוחל אל תוך חורו, דהיינו פנים הסוּשוּמְנָה. מעתה ואילך על היוגי לתרגל תמיד את המוּלָה בַּנְדְהָא. 70. כווצו את הגרון והצמידו בכוח את הסנטר אל החזה (במרחק כעשרה ס"מ מהלב). זאת היא הגַ'אלַאנְדְהָארָה בַּנְדְהָא, והיא מכניעה את הזיקנה ואת המוות. 71. שמה הוא גַ'אלַאנְדְהָארָה בַּנְדְהָא מכיוון שהיא מהדקת את הנַאדִי ומונעת את הנקטר מלזרום כלפי מטה מהנקב שבחיך. בַּנְדְהָא זו משמידה את הכאבים העולים בגרון. 72. כשמבצעים את הגַ'אלַאנְדְהָארָה בַּנְדְהָא והגרון מכוּוָץ, שום טיפה של נקטר אינה נופלת לתוך אש הקיבה, והנשימה אינה סוטה מנתיבה, שהוא הרווח שבין הנַאדִי. 73. על-ידי כיווצו בכוח של הגרון, משותקות שתי הנַאדִי. כאן בגרון שוכנת הצַ'אקְרָה האמצעית, הוִישוּדְהָא. בכך נכרכות בצורה איתנה שש-עשרה האַדְהָארָה, או המרכזים החיוניים. 74. תוך כיווץ פי הטבעת, תרגלו את האוּדִיַאנָה בַּנְדְהָא. הדקו היטב את האִידָה והפִּינְגַאלָה (באמצעות הגַ'אלַאנְדְהָארָה בַּנְדְהָא), ואלצו את הנשימה לזרום דרך הנתיב העליון, כלומר הסוּשוּמְנָה. 75. על-ידי כך הנשימה נעשית שקועה (נותרת ללא תנועה בסוּשוּמְנָה). כעת אין כל מחלה, זיקנה או מוות. 76. היוגים יודעים ששלושת הבַּנְדְהָא המעולות הללו, שתירגלו הסִידְהָא הגדולים (מַאטְסֶיֶינְדְרָה, וַאסִישְטָה ואחרים), ושמעניקות את הסִידְהִי, הותוו בחיבורי ההַאתָה יוֹגָה. 77. כל חלקיק של נקטר (סַייטְרַאוִי) שזורם מהירח שטעמו עילאי, נבלע על-ידי השמש. כך מזדקן הגוף. 78. ישנו תהליך מעולה ביותר שבאמצעותו מוליכים את השמש שולל. יש ללומדו מפי הגורו עצמו. לימוד תיאורטי של קְרוֹרים של שַאסטרוֹת (כתבים) לא ישפוך אור על כך. 79. זו קרויה וִיפָּארִיטָה קַארַאנִי. היא כוללת את הבאת השמש והירח לכך שיתחלפו במקומותיהם, דהיינו השמש שנמצאת כעת מתחת לטבור, והירח שנמצא מעל לחיך מחליפים מקומות. יש ללמוד זאת מפי הגורו. 80. כשמדובר באדם המתרגל זאת באורח יומיומי, אש הקיבה מתגברת. לפיכך על המתרגל לדאוג שתהיה מוכנה עבורו כמות גדולה של אוכל. 81. אם ימעיט לאכול, האש תכלה את הגוף. ביום הראשון עליו לעמוד לרגע על ראשו כשעקביו באוויר. זה קרוי וִיפָּארִיטָה קַארַאנִי. 82. במהלך התרגול הזה, הארך מיום ליום בהדרגה את משך הזמן. בתום שישה חודשים ייעלמו הקמטים והשיער האפור. זה אשר מתרגל זאת למשך יַאמָה (שלוש שעות ביום) יכבוש את המוות. 83. אדם כלשהו, גם אם הוא חי חיים רגילים מבלי להקפיד על היַאמָה והניַאמָה כפי שמורה היוגה, אם יתרגל את הוַאגְ'רוֹלִי מוּדְרָה, ייעשה למאגר הסִידְהִי. 84. (-103) [פסוקים אלה הושמטו על-ידי המתרגם שכן הם מתארים את מוּדְרות הוַאג'רולי, סַאהַאג'וֹלי ואַמַארולי, תרגולות שאינן מבוצעות בסַדְהַאנָה הסאטווית]. 104. עתה אתאר את השַאקְטִי צַ'אלַאנִי קְרִיָה. הקוּטִילַאנְגִי, הקוּנְדַלינִי והבְּהוּגַ'אנְגִי, השַאקְטִי, האִישְוַוארִי, הקוּנְדַלינִי והאַרוּנְדְהַאטִי הם כולם שמות אותה שַאקְטִי. 105. כפי שאדם גורם לפתיחת דלת בעזרת מפתח, כך גם על היוגי לפתוח לרווחה את דלת המוֹקְשָה באמצעות הקוּנְדַלינִי. 106. הפַּארַאמֶשְוַוארִי (האלה הגדולה) ישנה, כשהיא סוגרת באמצעות פיה את החור דרכו על האדם לעבור כדי להגיע אל הבְּרַהְמַרַאנְדְהְרָה, מקום בו אין כאב וסבל. 107. הקוּנְדַלינִי ישנה מעל לקַאנְדָה (המקום בקרבת הטבור שבו הנַאדִי מתאחדות ונפרדות). היא מעניקה ליוגים מוּקְטִי ולשוטים עבדות. זה אשר יודע אותה, יודע את היוגה. 108. הקוּנְדַלינִי מתוארת כמפותלת כנחש. זה אשר גורם לשַאקְטִי זו לנוע (מן המוּלַאדְהָארָה כלפי מעלה) יוצא לחפשי, ללא כל ספק. 109. בין הגַנְגֶס והגַ'אמוּנָה שוכנת האלמנה הצעירה המעוררת רחמים. עליו לבזוז אותה בכוח, שכן הדבר יוליכו אל כסאו הרם של וִישְנוּ. 110. אִידָה היא הגנגס הקדוש, ופִּינְגַאלָה היא הגַ'אמוּנָה. בין האִידָה והפִּינְגַאלָה שוכנת האלמנה הצעירה קוּנְדַלינִי. 111. עליך להעיר את הנחש הישן (קוּנְדַלינִי) על-ידי לפיתת זנבו. שַאקְטִי זו, הנחלצת משנתה, עולה למעלה בכוח. 112. לאחר ששאפת דרך השמש (פִּינְגַאלָה), עליך לעצור את נשימתך לפי הכללים. 113. הקַאנְדָה נמצאת כ-30 ס"מ מעל לפי הטבעת ורוחבה 10 ס"מ בשני הכיוונים. היא מתוארת כבעלת צורה עגולה, וכמו מכוסה בפיסת בד רכה ולבנה. 114. בישיבה בתנוחת הוַאגְ'רַאסַאנָה, תפוס בכוח את כפות הרגליים בקרבת הקרסוליים וחבוט בעזרתן באיטיות על הקַאנְדָה. 115. משנכנס לתנוחת הוַאגְ'רַאסַאנָה, על היוגי לגרום לקוּנְדַלינִי לנוע. לאחר מכן עליו לבצע את הבְּהַסְטִריקָה קוּמְבְּהַאקָה. באופן זה יעיר במהרה את הקוּנְדַלינִי. 116. עתה עליו לכווץ את השמש (שבקרבת הטבור), ואז לגרום לקוּנְדַלינִי לנוע. על אף היותו על סף מוות, אל לו לפחד מפניו. 117. באמצעות הנעה ללא-חת של הקוּנְדַלינִי במשך כמחצית השעה, היא נמשכת מעט כלפי מעלה דרך הסוּשוּמְנָה. 118. באמצעות תהליך זה, מובטח שהקוּנְדַלינִי תותיר את פתח הסוּשוּמְנָה פעור, והפְּרַאנָה תיכנס דרכו בטבעיות. 119. יש להניע מידי יום את האַרוּנְדְהָאטִי (קוּנְדַלינִי) הישנה בשלווה. על-ידי הנעתה, משתחרר היוגי ממחלות. 120. היוגי המניע את השַאקְטִי נעשה הבעלים של הסִידְהִי. מה הטעם לדבר על כך? הוא כבש בקלילות את הזמן (מוות). 121. רק יוגי המנהל חיים של בְּרַהְמַאצַ'ארִי (התנזרות ממין) והקפדה על דיאטה מתונה ומזינה, יגיע לשלמות בהנעת הקוּנְדַלינִי בתוך ארבעים יום. 122.  משהכניס את הקוּנְדַלינִי לתנועה, עליו לתרגל ללא הרף את הבְּהַסְטִריקָה קוּמְבְּהַאקָה. אדם שהגיע לשלמות ביַאמָה ומתרגל זאת, אל לו לעולם לחשוש מפני המוות. 123. פרט לתרגול הקוּנְדַלינִי, מה עוד ניתן לעשות כדי לטהר את 72,000 הנַאדִי? 124. הרִיאַדִי המרכזית (סוּשוּמְנָה) הזו מתיישרת בעקבות התרגול, וכן באמצעות האַסַאנות, הפְּרַאנַאיָאמות והמוּדְרות. 125. זה אשר בנפש מרוכזת בעוצמה תרגל זאת מבלי להתעצל, ישיג דרך השַאמְבְּהַאוִי או כל מוּדְרָה אחרת כל מיני סִידְהִי. 126. אין פְּרִיתְ'וִי (עולם) ללא הרַאגָ'ה יוֹגָה. אין לילה ללא הרַאגָ'ה יוֹגָה. המוּדְרות השונות נעשות חסרות טעם ללא הרַאגָ'ה יוֹגָה. 127. יש לבצע את כל התהליכים הנוגעים לנשימה בנפש מרוכזת בנושא. החכם לא יתיר לדעתו לנדוד כל הזמן הזה. 128. וכך תוארו עשרת המוּדְרות על-ידי האַדְהִינַאת' (האל שִיוָה). בעזרת כל אחת מאלה יוכל בעל האיפוק העצמי להשיג סִידְהִי גדולים. 129. זה אשר מלמד את סוד המוּדְרות האלה כפי שנמסרו מגורו לגורו, הוא הגורו האמיתי, וניתן לכנותו אִישְוַוארָה בדמות אדם. 130. זה אשר מקפיד היטב על דברי הגורו ומתרגל בתשומת לב את המוּדְרות, ישיג את הסִידְהִי: כוח החיים וכו', וכן את אמנות ההיתול במוות. פרק 4. 1. ברכות לשִיוָה הגורו, המתממש בצורת נַאדָה, בִּינדוּ וקַאלָה; האדם המסור לעד לאלה ייהפך לנטול-רבב (חופשי ממַאיָה). 2. כעת אסביר את התהליך המשובח של הסַאמַאדְהִי, שהינו מעולה ביותר: א. שמשמיד את המוות; ב. שמוביל לשמחת נצח; ו-ג. שמחולל את השמחה הנשגבת של היספגות בבְּרַהְמָן. 3. ו-4. רַאגָ'ה יוֹגָה, סַאמַאדְהִי, אוּנְמַאני, מַאנוֹמַאנִי, אלמוות, ריכוז, שוּנִיָשוּנְיָה (אַיִן והעדר אַיִן), פַּארַאמַאפַּאדָה (המצב העליון), אַמַאנַאסְקָה (השהיית פעילות הנפש), אַדְוַאִיטָה (ללא שניות), נִירַאלַאמְבָּה (ללא תמיכה), נִירַאנְגַ'אנָה (טוהר), גִ'יוַאנְמוּקְטִי (מצב של שחרור),  סַאהַאגַ'אוַאסְטְהָא (מצב טבעי) וטוּריָה – כל אלה משמעותם זהה. 5. כפי שגרגר מלח המושלך למים מתאחד עימם, הסַאמַאדְהִי הינו איחוד דומה בין הנפש והאַטְמַן. 6. כשהפְּרַאנָה והמַאנות (ר' של מַאנָה) משומדות (נספגות), מצב ההרמוניה העולה מכך מכונה סַאמַאדְהִי. 7. מצב זה של שיווי משקל מתחולל באמצעות איחוד הגִ'יוַאטְמַן והפַּארַאמַאטְמַן, ועל-ידי השמדת כל הרעיונות. 8. זה אשר מכיר את גדולת הרַאגָ'ה יוֹגָה, ישיג הודות לחסדו של הגורו את: גְ'נַאנָה, מוּקְטִי, סְטְהִיטִי וסִידְהִי. 9. ללא נדיבות חסדו של הגורו, וללא יחס של אדישות לתענוגות ארציים, כלל לא מתאפשרת ההכרה האמיתית בַּאמת וידיעת מצב הסַאמַאדְהִי. 10.  כשהקוּנְדַלינִי נעורה באמצעות האסאנות, הקוּמְבְּהָאקות והמוּדְרות השונות, הפְּרַאנָה נספגת בשוּנְיָה (בְּרַהְמַארַאנְדְהְרָה). 11. משהעיר היוגי את הקוּנְדַלינִי שַאקְטִי והשתחרר מכל משיכות הקארמה, הריהו מגיע בטבעיות למצב הסַאמַאדְהִי. 12. כשהפְּרַאנָה נעה בסוּשוּמְנָה והנפש נספגת בשוּנְיָה (אַין), היוגי הנבון משמיד את הקארמה. 13. ברכות על ראשכם, אַמַארָה (בני האלמוות), שהודות לכם הזמן, שלתוך לועו נופל היקום (הנייד והקבוע), נכבש. 14. כשהנפש צומצמה למצב של שיווי משקל (או כשהיא חוברת לאַטְמַן) והפְּרַאנָה נעה דרך הסוּשוּמְנָה, אדם מגיע לאַמַארוֹלי, וַאגְ'רוֹלי וסַאלְהַאג'וֹלי. 15. כיצד יכול אדם להגיע לגְ'נַאנָה כשהפְּרַאנָה שלו חיה ונפשו אינה מתה? 16. משהתוודע לסוד מציאת הדרך אל תוך הסוּשוּמְנָה ואילוץ הנשימה ללכת לתוכה, על היוגי היושב במקום נוח, לרסן את הפְּרַאנָה שלו ב 17. נֶאֳמר שהשמש והירח מסדירים את היום והלילה. נֶאֳמר שהסוּשוּמְנָה בולעת את הזמן. זהו סוד. 18. יש 72,000 נַאדִי בכלוב זה (הגוף). הסוּשוּמְנָה היא הנַאדִי האמצעית, ומכילה את השַאמְבְּהַאוִי שַאקְטִי, שאוצרת את המעלה של הענקת עונג ליוגי. נַאדִי נוספות (אִידָה, פִּינְגַאלָה וכו') אינן שימושיות ביותר; ואילו האחרות הן חסרות-תועלת. 19. זה אשר שולט בעצירת הנשימה, ומשהבהיר את אש הקיבה שלו, צריך להעיר את הקוּנְדַלינִי ולגרום לה להיכנס לסוּשוּמְנָה. 20. כשהפְּרַאנָה נכנסת לסוּשוּמְנָה, מתחולל מעצמו מצב המַאנוֹמַאנִי. כל אמצעי אחר הוא מאמץ חסר-טעם מצידו של היוגי. 21. זה אשר הישהה (עצר) את הנשימה, עוצר גם את פעילות הנפש. זה אשר שולט בנפש, שולט גם בנשימה. 22. הצִ'יטָה או הנפש נעשית פעילה באמצעות שני דברים: הפְּרַאנָה והוַאסַאנות (משיכות הקארמה. ר' של וַאסַאנָה); כשאחת מאלה מתה, מתות גם האחרות. 23. כשהנפש נספגה, הפְּרַאנָה מושהית, וכשהפְּרַאנָה מושהית, נספגת הנפש. 24. בין הנפש והפְּרַאנָה שוררת משיכה הדדית, כמו בין חלב למים. אם אחת מהן מושהית, מושהית גם האחרת. בכל מקום (צ'אקרה) בו מושהית הפְּרַאנָה, הנפש נעשית מקובעת. כשהנפש מקובעת, שם הפְּרַאנָה מושהית. 25. אם אחת מהן מושהית, מושהית גם האחרת. אם אחת פועלת, כך גם האחרת. אם אין עוצרים בעדן, כל האִינְדְרִיות (החושים) ממשיכים לעסוק באורח פעיל בפעילויותיהם. אם הנפש והפְּרַאנָה נעצרות, מושג מצב של שחרור. 26. טיבען של הנפש ושל הכספית להיות בלתי יציבות ומתנודדות. אם הן נכבלות, דהיינו נעשות יציבות, מה לא יתאפשר עלי אדמות? 27. הו פַּארְוַאטִי! הכספית שצומצמה למצב מוצק בעזרת עשבים, והפְּרַאנָה שהובאה למצב שקט בעזרת הקוּמְבְּהַאקָה, משמידות את כל המחלות. כשהן עצמן נהרסות הן א. גורמות לחולים להאריך ימים, ו-ב. מאפשרות לבני אדם להתרומם באוויר. 28. כשהנפש יציבה, כך גם הפְּרַאנָה, ומכאן נובעת מוצקות נוזל הזרע, אשר מבטיח חוזק והופך את הגוף לחזק ובריא. 29. הנפש היא אדונית האִינְדְרִיות (אברי החישה). הפְּרַאנָה היא אדונית הנפש. הלַאיָה (או הספיגה) היא אדונית הפְּרַאנָה, והלַאיָה תלויה בנַאדָה (הצלילים הפנימיים). 30. כשהנפש נספגה היא קרויה מוֹקְשָה, אף שיש הטוענים שאין היא קרויה כך. אולם משנספגו הפְּרַאנָה והמַאנות, נובעת חדווה בלתי-מוגדרת. 31. היוגי שהשהה את שאיפותיו ונשיפותיו, שחושיו נעשו בלתי-פעילים או בלתי-רגישים, שפעילותו המנטלית חדלה ושרגשות נפשו שקטו, משיג הצלחה בלַאיָה יוגה. 32. כשחדלו לגמרי הפעילויות המנטליות והגופניות, נובע מצב בלתי ניתן לתיאור של לַאיָה. היוגי לבדו יכול לחוותו. 33. כשהדְרוּסְטְהִי (תפישה מנטלית) נספגת, הלַאיָה נוטלת את האַוִידִיָה ששולטת בחמשת היסודות ובעשרת האִינְדְרִיות, וכן את הוִידיָה שהיא הגְ'נַאנַאשַאקְטִי של היצורים החיים הנכנסים למצב של לַאיָה בבְּרַהְמָן. 34. אנשים מלהגים, "לַאיָה, לַאיָה." אך מהו מצב הלַאיָה? לַאיָה היא המצב שבו נשכחים מוּשָֹאֵי החושים בהם החושים מתבוננים, ושבו הוַאסַאנות (הרצונות) אינן מופיעות אלא מדוכאות לגמרי. 35. הוֶדות, השַאסְטרות והפּוּרַאנות הן כמו זונות רחוב (מפני שכל אדם יכול להשיגן). אבל השַאמְבְּהַאוִי מוּדְרָה דומה לאשה מכובדת הנשמרת בקנאות ורק מעטים זוכים ליקרב אליה. 36. השַאמְבְּהַאוִי מוּדְרָה מורכבת ממיקוד הנפש פנימה (בכל צ'אקרה שהיא, מן המוּלַאדְהָארָה ועד לבְּרַהְמַארַאנְדְהְרָה) וממיקוד העיניים בעצם חיצוני כלשהו מבלי למצמץ. (כשהנפש נספגת בעצם בו מתבוננים, העיניים אינן ממצמצות). מוּדְרָה זו נשמרת בסוד בין הוֶדות והשַאסְטרות. 37. למען האמת, זה קרוי 'שַאמְבְּהַאוִי מוּדְרָה' כשנפשו ונשימתו של היוגי נספגים באיזה עצם חיצוני, כשעיניו (שלכאורה שקועות בראיית עצמים חיצוניים) נעשות נוקשות. כשמושג מצב זה הודות לחסדו של הגורו, היוגי מגשים את מצב השַאמְבְּהוּ, שהינו זוהר ומצוי מעבר לשוניָשוּנְיָה (אַין והעדר אַין). 38. מוּדְרות השַאמְבְּהַאוִי והקֶצַ'ארִי, הגם שלכאורה נבדלות מבחינת מיקום העיניים והמקום אליו יש לכוון את תשומת הלב או הנפש, אחת היא תוצאתן; שתיהן מחוללות מצב של אושר, מודעות מוחלטת, הנגרמת מפני שהנפש נספגה באַטְמַן, שהינו אַין. 39. היישר את אישוני העיניים אל עבר האור על-ידי הרמת הגבות מעט כלפי מעלה. היכנס לתנוחה המתוארת עבור השַאמְבְּהַאוִי מוּדְרָה. זה מחולל אוּנְמַאני אַוַאשְטָה. 40. יש המבלבלים עצמם בגלל ההבטחות המפתות שבשַאסְטרות ובטַאנְטרות, יש שבגלל הקַארמות הוֶדיוֹת, ואחרים בגלל ההגיון; אך איש מהם איננו מכיר את ערך האוּנְמַאני אַוַאשְטָה, המאפשרת לאדם לחצות את אוקינוס הקיום. 41. בעיניים עצומות למחצה וממוקדות בקצה האף ובנפש איתנה, וכשהשמש והירח צומצמו למדרגת מצב של השהיה (באמצעות כיוון הפְּרַאנָה מן האִידָה והפִּינְגַאלָה ודחיקתה לתוך הסוּשוּמְנָה), היוגי מגיע למצב בו הוא חווה את האמת בצורת אור זוהר (ג'יוֹטִי), שהוא מקור כל הדברים והדבר הנשגב ביותר שאפשר להשיג. לאיזה דבר נעלה מזה ניתן לצפות? 42. אל תסגדו ללִינְגָה במשך היום או במשך הלילה. תוך הימנעות מן היום והלילה, עליו תמיד לסגוד לה. 43. כשהפְּרַאנָה זורמת בטבעיות דרך הנַאדִי הימנית והשמאלית, באמצע שתי הגבות (סוּשוּמְנָה), הקֶצַ'ארִי מוּדְרָה מגיעה לכלל שלמות. אין כל ספק בכך. 44. אם הפְּרַאנַאוַאיוּ, שיולדת את השוּנְיָה (הנַאדִי של הסוּשוּמְנָה) ואשר קיימת בין האִידָה והפִּינְגַאלָה, נבלעת, הקֶצַ'ארִי מוּדְרָה נעשית יציבה בנַאדִי של בסוּשוּמְנָה. זו ללא ספק השיטה הנכונה. 45. שוב, בין האִידָה והפִּינְגַאלָה קיים אוסף בלתי-נתמך (נִירַאלַאמְבַּה) של צ'אקרות אַקַאשָה. המוּדְרָה שמתרגלים שם קרויה קֶצַ'ארִי מוּדְרָה. 46. הקֶצַ'ארִי מוּדְרָה, שבה הנקטר זורם מן הירח, אהובה מאד על האל שִיוָה. הסוּשוּמְנָה, שאין כמותה (לגדוּלה), היא הטובה בנַאדִי, ויש לעצור אותה על-ידי הלשון המפותלת כלפי מעלה ומוכנסת לתקרת החיך. 47. אם הסוּשוּמְנָה נעצרת לפני כן מבחוץ, באמצעות השהיית הפְּרַאנָה, היא משלימה את הקֶצַ'ארִי מוּדְרָה. בעקבות תרגול תדיר של המוּדְרָה, מגיעה בטבעיות האוּנְמַאני (טוּריָה אַוַאשְטָה). 48. בין הגבות, שם מושבו של האל שִיוָה, ושם נספגת הנפש. מצב זה מוכר כמצב המודעות של טוּריָה. המוות אינו נחווה על-ידי מתרגל מוּדְרָה זו. 49. עליו לתרגל את הקֶצַ'ארִי מוּדְרָה עד שיעבור לשנת יוגה (סַאמַאדְהִי). מי אשר שקע בשינה זו אינו חושש מן המוות. 50. לאחר הבאת הנפש למצב של העדר תמיכה (באמצעות ניתוקו מכל מושא של תפישה), עליו לא לחשוב על דבר. אז יישאר לבטח כמו סיר מלא מבפנים ומבחוץ באַקַאשָה. 51. כשהנשימה החיצונית נפסקת, הנשימה בתוך הגוף נספגת גם היא. אין כל ספק בכך. לאחר מכן, הפְּרַאנָה יחד עם הנפש, נעשות יציבות בבְּרַהְמַארַאנְדְהְרָה. 52. בתרגול כזה, יומם ולילה, של עצירת הפְּרַאנָה בסוּשוּמְנָה, הפְּרַאנָה נחלשת עם הזמן, והנפש נלווית אליה בדרך זו בטבעיות. 53. יש להרוות את הגוף מראש ועד כף רגל בשטף הנקטר (הזורם מן הירח). עתה יתברך בגוף מעולה, חוזק רב ואומץ. 54. מקם את הנפש בשַאקְטִי (קוּנְדַלינִי) ואת השַאקְטִי בנפש; באמצעות ההתבוננות, אחד את שתיהן. שלהב את השַאקְטִי והבט בנפש בעזרת האַנְטַהְקַארַאנָה, והפוך את המצב הנשגב למטרת הדְהִיַאנָה. 55. מקם את האַטְמַן במרכז האַקַאשָה, ואת האַקַאשָה במרכז האַטְמַן. ועל-ידי צמצום הכל לצורה של אַקַאשָה, אין לחשוב על כל דבר אחר. 56. (היוגי הנתון בסַאמַאדְהִי) הינו ריק מפנים ומבחוץ, כמו סיר הנתון באַקַאשָה. הוא גם כמו סיר הנתון בים, מלא מבפנים ומבחוץ. 57. אל לו לחשוב על כל דבר בטבע החיצוני. ולכן עליו גם לחדול ממחשבות פרטיות. עליו לנטוש את כל המחשבות הסובייקטיביות והאובייקטיביות. 58. היקום החיצוני נוצר על-ידי מחשבותינו, כמו גם עולם הדמיון. משנטשתם את מושג הקביעות הטמון בצורות בריאה אלה של המחשבה, והנפש ממוקדת במה שאיננו נתון לכל שינוי שהוא, אזי, הו רַאמָה, תשיגו שלוות-נצח בטוחה. 59. הנפש, בהיותה ממוקדת (באַטְמַן), מתאחדת עימו, כמו שמן הקמפור עם הלהבה וכמו המלח עם מי הים. 60. כל מה שנראה ונחווה קרוי "המוּכּר", ויכולת הידיעה קרויה "הנפש". כשהמוכר והידע אובדים, השניוּת איננה קיימת. 61. הדברים החיים והדברים נטולי החיות ביקום נתפשים על-ידי הנפש. כשהנפש אובדת במצב האוּנְמַאני (טוּריָה), השְניוּת איננה קיימת. 62. כשכל מושאי התפישה ננטשים, הנפש הופכת לטבעה של סַאצִ'ידַאנַאנְדָה. כשהנפש מצומצמת לדרגה זו, נותרת הקַאיוַאלָה (מוחלטות): היוגי הופך לטבעו של האַטְמַן נטול השניוּת. 63. אלה הם האמצעים השונים להשגת סַאמַאדְהִי, כפי שתוארו על-ידי גדולי המורים הקדומים על פי נסיונם הם. 64. ברכות וסוּשוּמְנָה, לקוּנְדַלינִי, לשטף הנקטר הזורם מן הירח אל המַאנוֹמַאנִי (טוּריָה אַוַאשְטָה) ולצִ'יטְשַאקְטִי הגדולה. 65. עתה אתחיל לתאר את תרגול הנַאדָה (צלילי האַנַאהַאטָה), אותו מסר גוֹרַאקְשַאנַאטְהָא, ושהתקבל אף על-ידי מי שאינם מסוגלים לממש את האמת ושלא למדו את השַאסְטרות. 66. האַדְהִינַאטְהָא (האל שִיוָה) מסר רבע-קְרוֹר (25,000) דרכים להגעה אל הלַאיָה, אך לדעתי תרגול הנַאדָה הוא הטוב מכולן. 67. על היוגי, היושב בתנוחת המוּקְטַאסַאנָה ומבצע את השַאמְבְּהַאוִי מוּדְרָה, להאזין בנפש ממוקדת לצלילים הפנימיים. אלו נשמעים באוזן הימנית. 68. סגור את האוזניים, האף, הפה והעיניים. עתה יישמע צליל ברור ומובהק בסוּשוּמְנָה (שטוהרה באמצעות הפְּרַאנַאיָאמָה). 69. בכל תרגולות היוגה יש ארבעה שלבים: אַרַאמְבְּהָא, גְהַאטָה, פַּארִיצַ'איָה ונִישְפַּאטִי. 70. בשלב הראשון (אַרַאמְבְּהָא אַוַאשְטָה), כשהבְּרַהְמָה גְרַאנְטְהִי (קשר של ברהמה הנמצא באַנַאהָאטָה צַ'אקְרָה) מנוקב (באמצעות פְּרַאנַאיָאמָה), כל מיני צלצולים מתוקים כשל תכשיטים, העולים מן האַקַאשָה שבלב, נשמעים באַנַאהָאטָה צַ'אקְרָה שנמצאת במרכז הגוף. 71. כשהצליל מתחיל להישמע בשוּנְיָה (אַקַאשָה), היוגי בעל הגוף הזוהר והמדיף ריח מתוק משתחרר מכל המחלות, וליבו מלא (בפְּרַאנָה). 72. בשלב השני (גְהַאטָה אַוַאשְטָה), הפְּרַאנָה מתאחדת עם הנַאדָה ונכנסת לצַ'אקרה האמצעית. אז נעשה היוגי איתן באסאנות שלו, שכלו מתחדד והוא משתווה לדֶווֹת. 73. כשהוִישְנוּ גְרַאנְטְהִי, השוכן בגרון, מנוקב (על-ידי הפְּרַאנָה), אות הוא כי האושר הנשגב במהרה בוא יבוא. באַטִישוּנְיָה, שהיא שמו של החלל בגרון, נשמעת תערובת של צלילים שונים, כשל תוף-דוּד. 74. בשלב השלישי (פַּארִיצַ'איָה אַוַאשְטָה), צליל כשל מַרְדַאלָה (סוג של תוף) נשמע באַקַאשָה שנחה בין הגבות. הוַאיוּ (הפְּרַאנָה) נעה אל המַאיָה שוּנְיָה, שהיא משכן כל הסִידְהִי. 75. משכבש את מצב האושר הנפשי (הנובע משמיעת הצלילים), הוא חווה את החדווה העולה מהתממשות האַטְמַן שלו. עתה הוא משתחרר מכל פגם, כאב, זיקנה, מחלה, רעב ושינה. 76. הפְּרַאנָה, אשר הניעה את הרוּדְהָא גְרַנְטְהי השוכנת באַגְ'נָה צ'אקרה, עוברת אל משכן האִישְוַוארָה. עתה נוצר השלב הרביעי שבו נשמעים צלילי חליל ו-וִינָה. 77. כשהנפש מתאחדת (עם העצם בו היא ממוקדת), זה קרוי רַאגָ'ה יוֹגָה. היוגי, שהוא אדון הבריאה וההרס, משתווה לאִישְוַוארָה. 78. בין אם יש מוּקְטִי ובין אם לאו, זהו מצב של אושר בלתי-מופר. האושר העולה מן הלַאיָה יושג אך ורק באמצעות תרגול הרַאגָ'ה יוֹגָה. 79. רבים הם אלה שהם האתה יוגים ואינם יודעים את הרַאגָ'ה יוֹגָה. אני רואה בהם מתרגלים גרידא, שאינם קוטפים את פירות כאביהם. 80. לדעתי, ההתבוננות במרחב שבין הגבות הוא הדרך הטובה ביותר להגעה לאוּנְמַאני (טוּריָה) אַוַאשְטָה תוך זמן קצר. למוח החלש, זהו האמצעי הקל ביותר להשגת הרַאגָ'ה יוֹגָה. מצב הלַאיָה העולה מן הנַאדָה מעניק חוויה מיידית. 81. יוגים גדולים אשר מתרגלים סַאמַאדְהִי על-ידי התרכזות בנַאדָה, חווים חדווה שאין לתארה העולה מליבותיהם, ושרק הסְרִי גוּרוּנַאת' מסוגלים להכיר. 82. האיש המתבונן (המוּנִי), משחתם את אוזניו באצבעותיו, צריך לקבוע את תשומת ליבו בצליל (האנאהאטה) שנשמע מבפנים, עד אשר יגיע לשלב הטוּריָה. 83. שמיעת הצליל באמצעות תרגול זה מתעצמת בהדרגה ומכסה על הצלילים החיצוניים. היוגי שהתגבר על אי-יציבותה של נפשו, ייעשה בתוך חמישה-עשר ימים מאוּשר. 84. בשלבי התרגול הראשונים נשמעים כל מיני צלילים רמים. אך כשמושגת התקדמות, הם נעשים יותר ויותר מעודנים. 85. בתחילה מזכירים הצלילים את קולות האוקינוס, העננים, תוף הדוד והזַארְזַארָה (מעין תוף מצילה). בהמשך הם מזכירים את הצלילים העולים מן המַרְדַאלָה, הקונכיה, הפעמון והקרן. 86. בסוף התהליך הם מזכירים דנדוני פעמונים וקולות חלילים, וִינָה ודבורים. כך נשמעים הצלילים השונים ממרכז הגוף. 87. גם כשנשמעים הצלילים הרמים של העננים ותוף הדוד, עליו לנסות למקד את תשומת ליבו בצלילים העדינים יותר. 88. הוא יכול להפנות את תשומת ליבו מהצלילים הרמים לעדינים יותר, אך אל לו לעולם להתיר לתשומת ליבו לנדוד למקורות חיצוניים יותר. 89. הנפש ממקדת עצמה בנַאדָה, אליה היא נמשכת קודם כל, עד שהיא מתאחדת עימה. 90. הדבורה, כשהיא שותה את צוף הפרחים, אינה מתייחסת לריח. כך גם הנפש: כשהיא ספוגה בנַאדָה, אין היא שועה למקורות של הנאה. 91. הברזל החד של דורבן הנַאדָה מרסן את הנפש, שהיא כפּיל משתולל התועה בגן העינוגים של מושאי החושים. 92. כשהנפש שנשלל ממנה טבעה הגחמני נכבלת בכבלי הנַאדָה, היא מגיעה למצב של מיקוד עילאי ונותרת שקטה כציפור שאיבדה את כנפיה. 93. היוגי המשתוקק להשגת שלטון על היוגה, צריך לנטוש את כל המחשבות, ולתרגל בנפש מרוכזת בקפידה את הנַאדָה לַאיָה. 94. הנַאדָה היא כמלכודת המיועדת ללכידת האייל, דהיינו הנפש. כמו הצייד היא הורגת את האייל, דהיינו את הנפש. 95. הנַאדָה היא כבריח האורווה אשר מונע מן הסוס (דהיינו נפש היוגי) לשוטט. לפיכך על היוגי לתרגל מידי יום ביומו את ההתמקדות בנַאדָה. 96. הכספית הנשרפת עקב פעילותה של הגפרית נעשית מוצקה, נשלל ממנה טבעה הפעיל והיא מסוגלת להתרומם באוויר. כך גם הנפש נעשית יציבה באמצעות פעולתה של הנַאדָה, שגורמת לה להתאחד בבְּרַהְמָן השורר-בכל. 97. הנפש, שנעשית מעולפת כמו נחש, עם הישמע צליל מוסיקלי – אין היא נמלטת. 98. האש השורפת פיסת-עץ גוועת מיד כשהעץ נשרף עד תום. כך גם הנפש הממוקדת בנַאדָה נספגת בה. 99. כשהאַנְטַאהְקַארַאנָה, כמו אייל, נמשכת אל צליל הפעמונים וכו', ונותרת ללא תנועה, ביכולתו של הקשת המיומן להורגה. 100. הצַ'אִיטַאנְיָה הזוהרת-מעצמה (המודעות המוחלטת) קיימת בתוך הצליל הנובע מהאַנַאהַאטָה צ'אקרה, והאַנְטַאהְקַארַאנָה (משכנה של האנאהאטה צ'אקרה) מתאחדת עם הצַ'אִיטַאנְיָה. כשהנפש נספגת בה באמצעות הפַּארַאוַואִירַאגְיָה, היא מאבדת את כל מאפייניה והופכת למחשבה מופשטת. זו היא הסְוַוארוּפָּה של האַטְמַן השורר-בכל, המשוחרר מכל האוּפַאדִי שמימש היוגי. 101. תפישת האַקַאשָה (מחוללת הצלילים) מתקיימת כל עוד נשמע הצליל. הֵעדר הצליל קרוי פַּארַאבְּרַהְמָן או פַּארַאמַאַטְמַן. 102. תהיה אשר תהיה צורת הצליל, מדובר רק בשַאקְטִי. מצב הלַאיָה של הטַאטְוות הוא כזה שלא מתקיימת בו כל צורה. זאת היא הפַּארַאמֶשְוַוארָה. 103. כל תרגולות היוגה נועדו רק להגעת אל הרַאגָ'ה יוֹגָה. אלו המשיגים שלמות ברַאגָ'ה יוֹגָה מתעתעים במוות. 104. הנפש היא הזרע, הפְּרַאנַאיָאמָה היא העפר, והוַאִירַאגְיָה הקיצונית היא המים. בעזרת שלושת אלה, הקַאלְפָּה וְרִיקְשָה (העץ שנותן כל פרי שבו חפצים) – האוּנְמַאני (טוּריָה אַוַאשְטָה) – פורח לפתע. 105. בעזרת תרגול קבוע של התמקדות בנַאדָה מושמדים כל החטאים. הנפש והפְּרַאנָה נספגים לבטח בנִירַאנְגַ'אנָה (הצַ'איטַאניָה שנשללו ממנה הגוּנָא). 106. במהלך האוּנְמַאני אַוַאשְטָה נעשה הגוף דומה לבול עץ. היוגי לעולם אינו שומע את צליל הקונכיה או הדוּנְדוּבְּהִי (תוף גדול). 107. היוגי שהשתחרר מכל האַוַאשטות ואיננו מוטרד במחשבות כלשהן, נותר כאילו מת. הריהו ללא ספק מוּקְטָה, שיצא לחופשי בעודו בחיים. 108. היוגי המצוי בסַאמַאדְהִי לא יושמד בידי המוות. לא תשפיע עליו קארמה טובה או רעה, והוא לא יושפע משום דבר שייעשה נגדו (בצורת תפילות, כישופים וכו') במטרה להשמידו. 109. היוגי בסַאמַאדְהִי אינו חש כל ריח, טעם, מגע, צליל, צורה או צבע. אין הוא יודע את עצמו או את זולתו. 110. היוגי קרוי גִ'יוַאנְמוּקְטָה כשהצִ'יטָה שלו אינה ישנה ולא ערה, או כשהוא משוחרר מסְמְרִיטִי (זכרון) או מוִיסְמְרִיטִי (שכחה), או כשאינו לא מת ולא חי (במודעותו). 111. היוגי בסַאמַאדְהִי אינו חש בחום ובקור, בכאב או בעונג, בכבוד או בחרפה. 112. הוא אכן מוּקטָה, זה שכאשר כל האִינְדְריות והאַנְטַאקַארַאנות שלו צחות וללא עננים נותר בגַ'אגְרַאת אַוַאשְטְהָא כאדם ישן, מבלי לשאוף או לנשוף. 113. היוגי בסַאמַאדְהִי לא ייפגע משַאסְטְרָה (נשק) כלשהי; כל העולם לא יוכל לו. הריהו מעל לכוחות המַאנְטרות והטַאנְטרות (כישופים וציורי קסם). 114. כל עוד א. הפְּרַאנָה אינה נכנסת לסוּשוּמְנָה ומנקבת את הבְּרַהְמַארַאנְדְהְרָה, ב. כל עוד הבּינדוּ (נוזל הזרע) אינו מתמצק כתוצאה מעצירת הנשימה , ג. כל עוד הצ'יטָה אינה מתאחדת עם טבע העצם הנצפה (בְּרַהְמַן) במהלך הדְהִיַאנָה – אלו המדברים על הדְהִיַאנָה הם שחצנים ושקרנים.
שינוי גודל גופנים
ניגודיות