יוגה בחיפה
איינגאר יוגה
מדיטציה
רייקי
הומאופתיה קלאסית
מערכת שעות ותעריפים
גלריה
מאמרים
תנוחות יוגה
פסי פייג
הכשרת מורים ליוגה
קורס מורים ליוגה
קורס מורים מתמחים
צוות
בלוג
צור קשר

לתיאום שיעור התנסות

050-7259930
רח' לבונה 3, חיפה


החיפוש אחר סמאדהי

ג'ודית לסטר

בקיץ החם בו הייתי בת 8, כל אחר צהריים לוהט הייתי זוחלת לתוך הכיסא האהוב עליי כדי לצלול לתוך רומן של ננסי דרו.  מהופנטת לחלוטין קראתי על מעלליה הנועזים של הגיבורה האהובה שלי, כאילו הועברתי לזמן אחר ולמקום אחר. לא הבחנתי בשום דבר ואף אחד מסביבי, ולא פעם הייתי מגלה בפתאומיות את אמא שלי עומדת לידי וקוראת לי לארוחת ערב. שנים לאחר מכן, יכולת זו להתמקד לחלוטין בדבר אחד הוכיחה את עצמה כשימושית מאוד כשניסיתי להבין את מילותיו של פילוסוף ויוגי דגול מהמאה השניה- פטנג'לי –על  דהראנה--מצב של ריכוז על. באחד הכתבים העתיקים והנערצים ביותר של יוגה, ""יוגה סוטרה" של פטנג'לי ,הוא מתאר כיצד המוח האנושי עובד וכיצד אנו יכולים לשלב את היוגה לתוך חיינו. אשטנגה יוגה של פטנג'לי כוללת תאור של שמונה מרכיבים של תרגול יוגי ("אשטנגה" פירושה "שמונה איברים" בסנסקריט), ו דהראנה או "ריכוז" הוא השישי מבין שמונת האיברים. האיבר השביעי הוא דהייאנה  או "מדיטציה", והאיבר השמיני והאחרון הוא סמאדהי, או "הארה".  לעיתים קרובות שלושת האיברים האחרונים נלמדים יחד ונקראים " antaratma sadhana "- "החיפוש הפנימי" . בפרק ג', פסוק ראשון של "יוגה סוטרה" פטנג'לי מגדיר ריכוז כ"קישור של התודעה לנקודה אחת." אני מזהה ומכבדת מצב זה של התעמקות ושקיעה טוטאלית בכל עת ובכל מקום שאני מוצאת את זה. לפעמים אני רואה אותו אצל מוסיקאי המתמקד במוסיקה שלו ,או ספורטאי ברגע מתוח של משחק מכריע. כמובן, מתרגלים של יוגה מחפשים מצב תודעתי זה באופן אקטיבי גם בתרגול של אסאנות (תנוחות) ,גם בפראניאמה (תרגילי נשימה) וגם במדיטציה עצמה. אבל אני מאמינה שמצב של דהראנה ניתן למצוא אצל כל אדם ש"נוכח" במלואו באותו רגע ואותו המקום, ומתמקד התמקדות טוטאלית בפעילות או אובייקט כלשהם. מצב תודעתי זה של ריכוז מוחלט מרפא את הקונפליקטים הפנימיים שאנו כל כך נתונים בהם.הרי אם אתה מרוכז לחלוטין במשהו אחד, אתה פשוט לא יכול להיות "בשתי דעות" על משהו אחר. כמו אנשים רבים, גיליתי כי פער בין המעשים שלי והמחשבות שלי מעייף מאוד וגורם לי להרגיש פחות שמחה בחלקי. אבל אני לא מרגישה את הסכסוך והתסכול הפנימיים – גם כשאני נתקלת בקשיים בדרכי - כאשר אני ממוקדת ומחויבת באמת באותו הרגע. יכולת זו של מיקוד תשומת הלב המלאה בדבר אחד היא הבסיס לאיבר הבא-- דהייאנה  או מדיטציה, והוא הכרחי אם המתרגל שואף להגיע להארה של סמאדהי. אנלוגיה של הגשם היא אחת האנולוגיות העוזרות להבחין ולהבין את ההבדל בין ריכוז ומדיטציה .כאשר הגשם מתחיל, הלחות של עננים והערפל (מודעות היומיום) מתמזגת והופכת לטיפות ברורות של גשם. טיפות גשם אלה מייצגים את הדהראנה -רגעים של תשומת לב ממוקדת. כאשר הגשם יורד אל האדמה ונוצר שטף המים בנהר, מיזוג של טיפות גשם בודדות לתוך זרם אחד הוא כמו דהייאנה או מדיטציה. טיפות הגשם הנפרדות מתמזגות לזרם רציף אחד, בדיוק כמו שרגעים בודדים של דהראנה מתמזגים  לרצף מדיטטיבי אחד. בחיי היום-יום לעיתים קרובות משתמשים במילה "למדוט" במשמעות "לחשוב", אבל ביוגה, מדיטציה היא לא חשיבה, אלא היא תחושה עמוקה של אחדות עם אובייקט או פעילות. תלמידי היוגה לומדים לעשות מדיטציה על ידי התמקדות במנטרה, בנשימה, או אולי בתמונה של גורו או מורה דגול. שיטות אלו קשות מאוד כי זה טבעו של השכל האנושי  לקפוץ מרעיון לרעיון, מתחושה לתחושה ללא הרף. למעשהSwami Vivekananda  בהצגתה של המדיטציה בארצות הברית בשלהי המאה התשע-עשרה כינה את המוח "קוף שיכור". כאשר היוגי לומד להרגיע ולהשקיט את הגוף במדיטציה, הוא אינו יכול אלא להבחין עד כמה שהמח אינו שקט. אז במקום לחשוב על מדיטציה כמקום חלומי בו המחשבה אינה מתרחשת כלל, במקום לנסות להשקיט משהו שמטבעו אינו שקט, בואו נתבונן מהצד במחשבות שלנו ובזרם בלתי פוסק של מחשבות משניות שהן יוצרות. מעגל המחשבה שלנו ימשיך, אבל תשומת לב רציפה למעגל זה היא בעצמה מדיטציה. האיבר האחרון באשטנגה יוגה של פטנג'לי היא הסמאדהי, או הארה. כאשר לראשונה התחלתי לחשוב על איך לתאר משהו כה קשה לתיאור ותפיסה, חשבתי לנקוט בגישה הזנית ופשוט להשאיר את הדף ריק. במובן מסוים, כתיבה על סמאדהי הוא כמו מתן של הסברים על אוכל לאדם רעב במקום מתן של אוכל. מצד שני דיון בסמאדהי הוא חשוב ביותר, כי אלא אם כן אנו מודעים לאפשרות זו של שלמות, אנו עשויים למצוא את המסע שלנו בכיוון זה ככמעט בלתי אפשרי. נוכחות ללא אגו כשהתחלתי ללמוד יוגה חשבתי על סמאדהי כמעין מצב טראנס אשר מעלה את המתרגל מן התודעה היומיומית שלו למצב גבוה יותר של הוויה. במהלך השנים הבנתי השתנתה. עכשיו אני חושבת שסמאדהי היא בדיוק ההפך מטראנס. סמאדהי היא נוכחות אינטנסיבית ללא נקודת מבט וללא השקפה. במילים אחרות, בסמאדהי אנו רואים את המציאות כרצף אינסופי של פרספקטיבות שונות, ללא התמקדות בכל אחת מהן בפרט. כדי להבין זאת טוב יותר, דמיינו שלכל אחד מאתנו יש "רשת" או  מסנן לפנינו. רשת של מסנן זה בנויה מכל החוויות שלנו, היא מוגדרת ומוכתבת על ידי המין שלנו, ההיסטוריה האישית שלנו, ערכי המשפחה והתרבות שלנו, החינוך שלנו, אם למנות רק כמה גורמים. רשת זו מסננת ומגדירה את כל החוויות היום-יומיות שלנו, היא מגדירה את ה"אני העצמי" שלנו כפי שאנו תופסים אותו. לדוגמה, כאשר אנו חושבים על אוכל, ה"מסנן" שלנו מגדיר לנו אם המבורגר, דג נא, או טופו אורגני הוא "מזון" מבחינתנו. הרשת היא הסכום הכולל של האמונות שלנו על המציאות –אמונות שאנו מודעים ולא מודעים להן. סמאדהי הוא מצב תודעתי בו אנו מפסיקים לראות את המציאות דרך המסנן אלא חווים אותה ישירות, ללא תרגום. סביר להניח שכל אחד מאיתנו חווה מצב תודעתי זה מתישהו – חלקינו בזמן פולחן דתי, אחרים במהלך התעלסות. סמאדהי הוא המצב שבו הבן אדם מקבל קבלה טוטאלית את האחדות של היקום, הוא מרגיש זאת בתאיו, ברמה המולקולרית . איזה מקום יש לסמדהי בחיי היומיום שלנו , חיים מלאים במשימות כמו תשלומי מסים, ניקיון המטבח, תרגול תנוחות היוגה, רחיצת המכונית? עלפני השטח נראה כי אין קשר בין פעילויות היום-יום שלנו והסמאדהי.  אבל ברמה אחרת סמאדהי הוא הדבר החשוב ביותר בחיינו. סמאדהי מביא איתו את התקווה העמוקה על אפשרות הצמיחה שלנו כבני אדם. פטנג'לי מלמד אותנו כי כל רגע טעון אפשרות לחוות את סמאדהי, כי בכל רגע אנו מסוגלים להרגיש נוכחים,שלמים ומאוחדים עם היקום. אם נבין זאת, ההבנה הזאת הופכת להכרה בסיסית של הטבע האמיתי שלנו. באופן פרדוקסלי, נראה כי אנחנו צריכים את המסע הזה, המסע של היוגה, כדי לגלות את מה שתמיד היה בתוכינו.
שינוי גודל גופנים
ניגודיות