יוגה בחיפה
איינגאר יוגה
מדיטציה
רייקי
הומאופתיה קלאסית
מערכת שעות ותעריפים
גלריה
מאמרים
תנוחות יוגה
פסי פייג
הכשרת מורים ליוגה
קורס מורים ליוגה
קורס מורים מתמחים
צוות
בלוג
צור קשר

לתיאום שיעור התנסות

050-7259930
רח' לבונה 3, חיפה


טוב יותר עם הגיל

ויי ג'יי שאלה 10 בקשה מעשרה מתנדבים לחלוק את מחשבותיהם, ומילות חכמה, על האופן שבו התרגול שלהם השתנה במהלך השנים. מה הם למדו על עצמם בדרך, ולמה הם עדיין מתרגלים מדי יום ביומו. ליאס פולן, 67, הביאה את היוגה להמונים לפני שלושה עשורים, באמצעות התוכנית הפופולארית שלה: "יוגה ואתה". היא הוציאה המון ספרים ורבי מכר וקלטות וידאו. בימים אלה, היא מלמדת בסינסינטי- אוהיו. לעיתים קובות, פולן מעבירה קורסים וסדנאות ברחבי העולם. תלמיד שלי שאל אותי לאחרונה: פולן, "האם התרגול שלך משתנה שאת נהיית יותר מבוגרת"? אני בת 67, ויש לי את החוצפה לומר שהתרגול לא השתנה כלל וכלל. ואז חשבתי על זה קצתו והגעתי למסקנה שכן, התרגול השתנה במקצת, הוא נעשה יותר עמוק וחזק. "לקחתי הכול כמובן מאליו כשהייתי בת 20". היום אני לא לוקחת שום דבר כמובן מאליו. אני הרבה יותר קשובה למפרקים, ולרקמות חיבור בגוף שלי. אני מבצעת תנוחות שמאוד מיטיבות עם המפרקים, ובאותה עת משרות את החוזק ואת הגמישות. אני עוברת מתנוחה אחת למשניה במודעות רבה עם הקשבה לגוף. תרגילי חימום הם מאוד חשובים מפני שככל שהגיל עולה כך הקושי בגוף עולה, והגוף מתחיל להזדחל. התנוחות של היוגה הן לא הכול. קיבלתי עוד הרבה סוגים שונים של מתיחות, ועבודה רבה על משקל הגוף. אחרי 35 שנה של תרגול, התנוחות רק הולכות ומעצימות. היוגה נותנת לנו כוחות חזקים לדעת את עצמנו, ומאפשרת לנו לחדור פנימה אל השכבות הנסתרות של הגופנפש והרגשות. יוגה מבטיחה הרבה מאוד, אך היא נתנה לי הרבה יותר ממה שחשבתי. למה שאני מתכוונת שאני אומרת זאת? ההבטחות של היוגה הן שנוכל להשקיט את ה"מיינד", לרפא כאבים, ולקשר בין מרכז הלב להוויה הפנימית, לישות הפנימית. כל אלה הם רק הבטחות על הנייר, אך כשאנו מתחילים לחוות אותן דרך אסאנות, מדיטציות, ונשימות, מודבר כאן במשהו שונה לחלוטין. אלה הם הדברים שחדרו עמוק לתוכי במהלך השנים. "לפני שנים לא יכולתי לראות את התמונה בשלמותה, כל מה שרציתי לעשות זה להיות מסוגלת לבצע את תנוחת העקרב- מה שעכשיו אני די מומחית בו". כשאנחנו מתחילים את האסאנות אנחנו עומדים בפני שינוי, אך לעיתים קרובות אנו מתנגדים אליו. אנחנו נגרים אל השינוי. למרות זאת, אפשר ללמוד איך להשתנות כמו פרח- פותח את עלי הכותרת לאט, ללא כאב. התודעה מתרחבת לאט. אני יכולה להטמיע את שיעור היוגה כעת. לא יכולתי להבין מילה מ-"ראמאנה מהארשי" לפני 35 שנה. היום אני מבינה, ובשבילי זה תודעה אשר הולכת ומעמיקה. הגוף משתנה כל 7 שנים ברמה התאית, וכאשר אנו מזדקנים אנחנו מתחילים לשים לב לנוקשות שלא הייתה שם בעבר. אני מקשיבה לגופי כל יום. אני שוהה בתנוחות זמן רב יותר. אני מנסה לבצע תרגול אשר כולל תנוחות מאתגרות, אך שום דבר לא מתוח, לא מאומץ מידי. אני לא מבצעת תנוחת לוויתן מפני שאני חייבת לקחת אחריות על הכתפיים הסדוקות שלי. הניסיון לא להיות מושלמת בתנוחות היה בשבילי גילוי יוצא דופן. כולנו עורגים לאוכל רוחני, אך אנחנו צריכים להיות מוכנים לקבלו. ההתרגשות והתשוקה האמיתית באות מהתרגול הפנימי. הגילוי שלי הוא עצם החוויה האישית של ההבטחות שהיוגה טומנת בחובה. אני יכול להשקיט את ה"מיינד", ולחבר את הלב עם אושר עילאי. יש לי עד ראייה, והוא העצמי. הוא מתחזק כל יום. החכמה נמצאת בדממה. דארמה מירה, בת 64, מתרגל יוגה משנת 1950. הוא החל ללמד יוגה ברמה יומיומית בניו יורק בשנת 1967. בשנת 1975 הוא פתח בית ספר משלו. אני יכול לומר שהתרגול שלי כמעט זהה. אני לא רואה הרבה הבדל. אני יותר זהיר עם דיאטה עקב גילי, וזה עוזר. כשאנו מזדקנים, הגוף נהייה יותר רגיש, מה שמצריך מאיתנו להשתמש בשבע עניים בכל מה שקשור לדיאטה נאותה המותאמת לנו. אם מישהו צורך אוכל מהיר, הוא מייד ירגיש זאת במפרקים, אך אם הוא יצרוך את האוכל הנכון ויבצע את התנוחות בצורה נכונה, הוא יהיה בסדר. אתם רק צריכים להיות יותר זהירים ויותר עקביים בתנוחות. תרגלו עמידת כתפיים וקוברה באופן סדיר כדי לשמור על גמישות בעמוד השדרה. אני לא מרגיש שאני צריך זמן רב של תרגול. כמות התרגול והתדירות ירדה לעומת בצעירותי. ההבדל היחיד ששמתי לב הוא שאני צריך להתחמם קצת יותר מבעבר. אני מתרגל כל יום, ומלמד כל יום, אך אני לא רק מלמד- אני משתתף בשיעור. אני עושה את כל ההדגמות של התנוחות. שמתי לב שככל שאנו מזדקנים, אנחנו נהיים יותר רגישים בכל מה שנוגע לגופינו. לכן לעיתים קרובות גופינו כואב קצת יותר. בסוף שנות החמישים פגעתי בברכי כאשר התאמנתי בג'ודו. כעת, לאחר הרבה שנים ברך שמאל מתחילה להציק לי. לכן אני מבצעת מתיחות מיוחדות בכדי למתוח את הגידים מסביב לברך. אני תנוחות כמו "כיסא" וגיבור 1-2. תנוחות אלו ממש טובות לברכיים. דרך הרבה שנים של שרידה ואימון מתמיד, אני לא צריכה לתרגל מדיטציה כפקטור נפרד. הכל מדיטציה, התנוחות מדיטציה. אני לא מחפשת כבר ידע רוחני, אני בשלב שאני מאמינה שאני לא צריכה עוד. כאשתם משילים את כל הספקות מה"מיינד", אתם שרויים במצב מדיטטבי. אך אני יושבת למדיטציה שקטה מכיוון שאנחנו חיים בעולם של תנועה. אני אוהבת להיות שקטה. אני אוהבת להיות לבד, אך אני לא יושבת בפוזיציה מסוימת, אני רוב הפעמים יושבת על כיסא. אני חושבת שההבדל היחיד בין התרגול שלי כיום לבין פעם הוא שהיום אני לא מצפה לכלום. אני עושה מה צריך להיעשות. למשך הרבה מאוד זמן הייתי מתרגלת כדי להגביר את היכולת הפיזית שלי. כעת כל מה שאני רוצה הוא לשמור על בריאות טובה, ולבצע תנוחות אך ורק בשביל הבריאות. התרגול שלי הרבה יותר פשוט. כבר אין לי שום דבר להשיג או לשאוף. הכל כבר העשה. צעירים יותר מתעניינים בלחיות. הם רואים קדימה. הם יכולים לעשות יותר תנוחות. הותיקים בדך הכל רוצים לשמור על בריאות תקינה. הם רואים אותי בגיל כזה, נעה כמו צעירה, והם מרגישים התרגשות ונלהבות בקשר לכך. יש להם יותר תקווה. בדרך כלל אני אומרת להם שגיל לא אומר כלום. כשאני מדברת עם התלמידים הצעירים שלי על גלגול נשמות. עכשיו אני מזדקנת, ואתם צעירים, אבל רואים לתוך החיים הבאים. בגלגול הבאה אני אהיה צעירה שוב, ואחזור לסטודיו, אקח את מזרון היוגה. אתם תהיו זקנים, אך אני אומר לכם לא לדאוג בקשר לזה. אני אומרת לתלמידי הזקנים לא להסתכל יותר מידי במראה. ברגע שאתם סוגרים את העיניים, אתם צעירים. בריל בנדר בירצ', 60, מלמדת אשטנגה יוגה קרוב ל-30 שנה. היא טבעה את המושג: יוגה כוחנית". הדרך שבה אנשים במערב רואים אשטנגה יוגה. תמיד אמרתי לתלמידים שלי שאני הולכת לבצע עמידת ידיים אחרי תנוחת העגור כשאני אהיה בת 60. עוד לא הגעתי לזה, אך אני בדרך. מה התחיל בי את האסנות? חיפשתי את אלוהים. כשהייתי צעיר ורק נחשפתי לאשטנגה יוגה, האסאנות היו מאוד חשבות. זה תרגול מאוד חזק והייתי מאוד גאה בעצמי. הייתי מתרברבת בעובדה שאני עושה יוגה מאומצת ואחרים מתרגלים יוגה מאוד רכה. כמובן שאף פעם לא אמרתי להם את זה, אך בתוך ליבי תמיד הרגשתי מעליהם. היום, תודה לאל, אני מכבדת את כל ענפי היוגה השונים. לא הפסדתי יום תרגול ב-30 שנה האחרונות. הבנתי שהאימון לא מסתובב אך ורק סביב האסאנות. אם מישהו באמת תלמיד מסור של היוגה סוטרה, ישנה התפתחות טבעית שנובעת מריסון עצמי, התבוננות, תנוחות וטכניקות נשימה. התרגול מגיע בצורות שונות: תנוחות ,נשימה, ואף חיתוך גזר. ישנה תפיסה לא נכונה אשר מכה גלים בנוגע לאשטנגה יוגה. אנשים אומרים לי: "למה את לא מתרגלת יוגה יותר רוחנית"? אני עונה להם: "זו היוגה הרוחנית, היוגה המסורתית". העניין הוא שאנשים חושבים שבגלל שהתרגול הוא מאמץ ופיסי אז הוא לא רוחני. זה חשוב ללמוד שיש מספר נתיבים ביוגה. כשהייתי צעירה לימדו אותי שיש דרך אחת ואמיתית ביוגה, אך זה משהו שהתגברתי עליו. יש הרבה דרכים, ואין משהו שהוא טוב יותר מהשני. זה תרגול. יש אנשים שאוהבים אסאנות חזקות ומאתגרות ויש שלא. זה לא משנה מה אתם מתרגלים כל עוד אתם מתרגלים משהו. יש המון תנוחות שאני עושה כעת, שלא ביצעתי לפני 30 שנה. אני עדיין משתפרת בתרגול התנוחות, ורק לאחרונה הגעתי לגיל 60. אני לא יודעת מתי אני אתחיל ללכת אחורה בתרגול, או אהיה פחות מקצוענית. אולי כשאמות? זה חשוב להיות סבלני. המון אנשים עושים תנוחות מאוד מאמצות שהם צעירים. זה פנטסטי. הם עושים את הטריקים. אך האם הם שמים לב, נהיים מודעים? זה משהו שלומדים כשמתבגרים. יש לי חבר, הוא אצן. במשך שנים אמרתי לו שהוא צריך לתרגל יוגה. שרירי הירך שלו קשים. ובשנים האחרונות יש לו כאב כרוני בגב. הייתי אומרת לו שוב ושוב שהוא צריך להתחיל יוגה, אך הוא לא הקשיב. הוא הלך לרופא, והרופא אמר לו ששרירי הירכיים שלו קשים מדי, מה שגורם לו לכאבי הגב. הרופא הציע לו לתרגל יוגה. זה כמו גן עדן להתייחס אל עצמנו כמתחילים. דבר שאמור להיות בכל מקרה, רוב הזמן. הכירו את התנוחות, אך אל תדחקו בהן. דעו את התנוחות והתאימו את עצמכם אליהן ללא אלימות, פציעות ואגו. טוני ברינגס, 58, מתרגל יוגה כ-25 שנה. הוא מלמד בקליפורניה ומעביר סדנאות מעמיקות להוראת היוגה. הוא החל את לימודיו במרכז ליוגה של איינגר אשר ממוקם בסאן פרנסיסקו. התחלתי יוגה בשנת 1978. הייתי בן 33 ועצוב. בשבילי זה היוגה הגיעה אלי בפן הרגשי והפיזיולוגי. זה לא שהיה לי כאבי גב. היוגה בשבילי הייתה ועדיין שיפור מצב התודעה. תרגלתי פעם 108 ברכות לשמש. זה לקח לי 45 דקות, וזה היה כל מנת התרגול היומית שלי באותו היום. התרגול שלי הוא רוחני כעת. אך אני מתרחק מהמילה רוחניות. אני יותר מתעניין בנשימה, ובהשפעותייה על ה"מיינד". כשרק התחלתי יוגה, תרגלתי קצת פראנאימה. זה היה 10 אחוז מהתרגול שלי. כיום זה 40 אחוז. כיום, תרגול היוגה שלי הוא החיבור של התנוחות באמצעות הנשימה. אני עושה מעט תנוחות עמידה, ויותר תנוחות הפוכות. הכפיפות לאחור יותר תומכות בגיל שלי. כשאתה מזדקן, התרגול נעשה יותר מעודן, וזה גורם לנו להיות במצב מדיטטיבי. הרבה צעירים בשנות ה-20-30 לחייהם, גמישים ורציניים בנוגע לאימון שלהם. באופן שטחי התנוחות חזקות ומרשימות. זה נראה מרשים, אך אין כל עומק. קל מאוד להבחין ביוגים יותר מנוסים מאחרים. מרכז הרגשות שלהם הרבה יותר נמוך. המקור האמיתי של התנוחה מגיע ממקום מאוד עמוק. הם הרבה יותר מקורקעים ומחוברים לאדמה. היה לי אותו רצף לאימון אשר נמשך לאורך 14 ימים, כך שכיסיתי את כל התנוחות אחרי רצף אחד. אני לא רואה טעם בלהלל את התנוחות המרשימות, אלה שנמצאות בגב הספר. אני מוצא שאפשר להפיק אותו דבר גם מהתנוחות הפשוטות. בנוגע לתרגול אישי, עצתי היא לפשט. אתם לא צריכים לתרגל 200 תנוחות. אתם יכולים לקבל את כל מה שאתם צריכים בתרגול של 50. חלק מהאנשים מגיעים ליוגה למען התועלות הפיזיות, אך משום מה הם נשאבים ליותר. התנסות מביאה ידע, אך אם אתם פונים למה שהתרגול לחולל בכם, זה לא משנה באיזה גיל אתם, ומתי התחלתם לתרגל. יום אחד שאלתי את אחד התלמידים המבוגרים שלי: "פראנסיס, איך זה להיות בן 75 ולתרגל יוגה"? הוא אמר לי: אני יודע שאני אף פעם לא אוכל לעשות עמידת ראש באמצע החדר, אבל התחלתי יוגה שהייתי בן 50. היום אני בן 75 וכל החברים שלי הזדקנו. אריק שיפמן, 59, למד עם איינגר בפונה שבהודו. מדריך יוגה בקליפורניה. כתב ספרים והוציא קלטות וידאו. כשהייתי צעיר שיחקתי בייסבול וגלשתי. ממש לא התעניינתי בלנגוע לעצמי באצבעות הרגליים, אך דבקתי בזה ואחרי זמן מה זה נהייה כיף. קראתי ספרים מאת קרישנטהמורטי, ובאחד מהם הוא אמר שאם אתם רוצים להביא שקט פנימי, אתם צריכים לתרגל מדיטציה, להיות צמחוניים, ולהפוך את הגוף להיות מאוד רגיש על ידי תרגול יוגה. הטכניקה שאני משתמש היא כל הזמן לבצע מה שנכון בשבילי. במשך המון זמן התרגול שלי היה מאוד מובנה. קמתי ב-5 והתחלתי לתרגל ב-6. לאחרונה אני מתרגל בערבים. אני אוהב את זה כך מפני שאני מסיים את כל מה שאני צריך לעשות עד אז. עשיתי את שלי, וכעת אני יכול ללכת לחדר שבו אני מתרגל ולטבול את עצמי בתרגול ככל העולה על רוחי. אני יותר מינימאלי בתרגול. אני עושה את זה פשוט ככל האפשר. זה דורש מיומנות, וזה אף גורם לחוסר פציעות ופגיעות. הייתי עושה 108 כפיפות לאחור בשבוע אחד. הגעתי לשלב שיכולתי לעשות אותן ב-15 דקות. כפיפות לאחור הם עדיין הדובדבן שבקצפת בשבילי, אך היום אני לא מתרגל את כל ה-108, ולא בצורה מעמיקה כמו פעם. אני יותר שבע רצון בתרגול של החלק האמצעי של הגוף, ואני מרגיש יותר טוב עם הגוף שלי. אם זה כואב, זה לא נכון. הגוף הוא בר עיצוב כמו פלסטיק. אם תתייחסו אליו בצורה רכה, לחץ מתון, אתם תוכלו לעצב אותו. הוא יהיה יותר גמיש. אם תנסו להתכופף מהר מידי, הוא ישבר בנקודות החלשות שלו. תרגלתי באיטליה, ויום אחד הגב שלי החל לכאוב. שאלתי את המורה שלי: אתה לא חושב שאני צריך להפסיק? הוא אמר לי לא להפסיק, אלא לתרגל דרך הכאב. הייתי חדש בתרגול, וחשבתי שיש משהו בצד השני של הכאב. לכן המשכתי. יום למחרת לא יכולתי ללכת. כל העיקרון בשבילי הוא להיות במצב מדיטטיבי בכמה שיותר רגעים ביום. וזה אומר להקשיב לאני הפנימי כל הזמן, לשחרר ככל האפשר, ולהעיז לבצע מה שהרגשות העמוקים ביותר מעודדים אותי לעשות. כשרק התחלתי לתרגל הייתי צריך לרכוש משמעת לבצע את הדברים. היום, מדובר על איך שאני מחובר, איך שאני בנוי. קור לודאי זה משהו שאני תמיד אעשה, כמו לצחצח את השיניים. קצת בכל יום זה הרבה יותר מתרגול מאוד עמוק פעם אחת בשבוע. כשאתם תופסים את עצמכם מדמיינים עתיד לא מאיר פנים כמו: "הבריאות שלי רק תלך ותעשה ירודה", עצרו, בטלו את המחשבה, והרגישו את כוח החיים היצירתי, את מי שאתם. אל תאמינו בהשלכה שלילית, במקום זה, הרגישו את האנרגיה שעוטפת אתכם. כך אתם משאירים חלל לקסמים שעתידיים לבוא. גומוק קאור, 60, מייסד של "גשר הזהב". אחד המודסות של קונדוליני יוגה בלוס אנג'לס. מלמדת וחוקרת יוגה כ-30 שנה. מתנדבת לקהילה ובבתי סוהר. אחד מההתמחויות שלה זה יוגה לנשים בהריון. אתם יודעים איך נשים מאבדות את צפיפות העצם לאחר הפסקת הווסת? ובכן, זה משהו שאתן תרגישו. אני הרגשתי את זה מתרחש בגופי, בעיקר ברגליים ובאגן. תמיד הייתי חזקה וגמישה, אך התחלתי לאבד מכוחי. התחלתי לקחת פרוגסטרון, וזה מדהים כי הגב שלי מאוד חזק כעת. קונדוליני יוגה טומנת בחובה המון על מדיטציה. המדיטציה שלי רק הולכת ומעמיקה עם השנים. ההוראה שלי נהיית יותר ספונטאנית. אני יכולה לנוע ולזרום בצורה טובה יותר מלפני 10 שנים. אני מרגישה טוב יותר, לא רק גופנית, אלא גם רגשית. יש בי יותר סבלנות, ספונטאניות וחוש הומור. אני יושבת למדיטציה, והתשובות באות בקלות יותר מבעבר. הגוף הוא בעצם התגלמות ה"מיינד". אני עובדת עם הרבה נשים בהריון ואמהות טריות עם ילדיהם. זה משאיר אותי צעירה. כמו שהיוגים תמיד אומרים, אתם קרוב לודאי תמותו אבל אתם לא חייבים להזדקן. אני חושבת שמה שמשאיר את גופינו צעיר זאת העובדה שאין בנו רצונות להיות מישהו אחר מלבד עצמנו. כיוגים, אנחנו כל הזמן מנקים את התת מודע. האימון בניקוי הישן, גורר דברים חדשים כל יום. ההרגשה שלי היא שכולנו חייבים לתרגל מדיטציה. יש הרבה חסר ביוגה ללא המדיטציה. כשאנחנו גדלים, ומוסיפים מדיטציה לתרגול שלנו, אנחנו מקבלים תובנות על מהי המהות האמיתית של היוגה. יוגה זה לא שיפור עצמי. זו קבלה עצמית. אני מתרגלת יוגה עכשיו באותה תדירות כמו שהייתי צעירה. אני מלמדת 18 שיעורים בשבוע, ונוסעת ללמד בכל העולם. במבט לאחור: "האם אני עובדת קשה כמו בעבר?" לא. שחייתי באשראם היינו עושים מרתון יוגה. היינו מתרגלים כל היום, שלושה ימים ברציפות. היינו עושים 31 דקות קרייה מ-5 בבוקר עד 8 בערב, ולא שותים כלום חוף ממים ל-3 ימים. היה לנו הרבה מאוד זמן בעבר. הזקנה יכולה להפוך אתכם לחכמים או טיפשים. הכוונה בטפשות היא שאתם עדיים אוחזים בתסמונת אי הרצון להזדקן. אתם יכולים לגדול מתחושה זו ולהביא חכמה ושלום. המאמר תורגם מהמגזין YogaJournal.com. לראש הדף
שינוי גודל גופנים
ניגודיות