יוגה בחיפה
איינגאר יוגה
מדיטציה
רייקי
הומאופתיה קלאסית
מערכת שעות ותעריפים
גלריה
מאמרים
תנוחות יוגה
פסי פייג
הכשרת מורים ליוגה
קורס מורים ליוגה
קורס מורים מתמחים
צוות
בלוג
צור קשר

לתיאום שיעור התנסות

050-7259930
רח' לבונה 3, חיפה


יוגה תרפיה והקשר בין הגוף לנפש – חלק ב'

/ טימות'י מקול

מספר כלים יוגים עושים שימוש בקשר הגוף-נפש, למען תועלת הדדית

בחלק א', בחנו כיצד קשר הגוף-נפש כולל בתוכו לא רק את יכולת הנפש להשפיע על הגוף – לטוב או לרע – אלא גם את יכולתו של הגוף להשפיע על הנפש. בחלק ב' נבחן דרכים מעשיות שבהן תוכלו לעשות שימוש בקשר זה על מנת לסייע לתלמידיכם להשיג תוצאות חיוביות.

השימוש בגוף על מנת להשפיע על הנפש

על מנת להבין את השפעתן של טכניקות היוגה השונות על הנפש, רצוי להכיר את שלושת הגונות, בהן השתמשו מורי היוגה והאיורוודה בזמנים עברו כדי לאפיין את מצבי הנפש השונים: תאמס, ראג'ס וסאטווה. בעולם המודרני מאפיינים את מצבי הנפש השונים כעייפות, אדישות וחוסר יכולת להתמיד (תאמס – tamas ), או כתנועה מתמדת והיסח הדעת (ראג'ס – rajas ) ולעיתים לסירוגין פרקי זמן של תאמס וראג'ס. רוב האנשים חווים סאטווה – המצב שבו הנפש רגועה, מאוזנת ומודעת – רק לעיתים רחוקות ולפרקי זמן קצרים, אם בכלל.

הרעיון העומד מאחורי רצף התנוחות שמבצעים בדרך כלל בשיעורי יוגה, מטרתו להביא את התלמידים, לאחר חימום מתון, להתאמץ ולהתגבר על התאמס (או במידת הצורך, להוציא אנרגיית ראג'ס עודפת). לכן מבצעים תרגול מאומץ כמו למשל קאפאלאבטי (kapalabhati) וברכות אל השמש (surya namaskar ) בתחילת השיעור. לאחר פרק זמן מאומץ, מקובל לתרגל תנוחות עדינות יותר, כמו למשל פיתולים, כפיפות לפנים ותנוחות הפוכות על מנת להפוך בהדרגה מצב נפשי ראג'סי למצב מאוזן יותר ושקט יותר (סאטווי) כשמגיע הזמן להרפייה (Savasana) . במידה והתלמיד נשאר במצב ראג'סי או תאמסי, סביר להניח שלהרפיה לא יהיה אפקט ריפויי משביע רצון.

אחד השיעורים הנרכשים דרך היוגה מלמד שזו לא רק התנוחה עצמה שמשפיעה על הנפש, אלא הדרך בה מבצעים אותה. למשל, יתכן שתחששו שמא כפיפות לאחור הינן יותר מדי ממריצות עבור תלמיד ראג'סי הסובל מחרדה ומנדודי שינה. אך, אם תצליחו לשכנע את התלמיד לעמוד בפני הפיתוי להתאמץ יתר על המידה, ישפיעו הכפיפות לאחור לכיוון הסאטווי דווקא (ומעניין לגלות, מבחינת השפעת הנפש-גוף, ישורת  הגוף (alignment)  אף עשויה להשתפר). כפיפות לאחור סאטוויות תמיד יגבירו את רמות האנרגיה, אבל יש פחות סיכוי שיביאו לחוסר מנוחה וחרדה. לעומת זאת, תרצו לגרום לתלמיד תאמסי להתאמץ יותר בכפיפות לאחור, אם הגוף שלהם מסוגל לכך, על מנת לשבור את הלאות המתמדת שבה הם נתונים.

באופן דומה, כאשר ממליצים על כפיפות לפנים ותרגילי נשימה כדי להביא לרגיעה, היו ערניים לתלמידים שמנסים לעשות שימוש בטכניקות אלה על מנת להשיג מטרה מסוימת. לדוגמא, תלמידים רבים נוטים להשתמש בידיהם כבמנוף כדי להעמיק תנוחות כמו אוטאנאסנה (Uttanasana) (כפיפה לפנים בעמידה) ופשימוטאנאסנה (Paschimottanasana) (כפיפה לפנים בישיבה), גם כאשר הגוף שלהם אינו מוכן לכך. אחרים, שאותם לימדתם תרגילים בעצירות נשימה קצרות, או הארכת הנשיפה ביחס לשאיפה, עלולים להגזים יחסית לקיבולת הריאות שלהם ולחוות אי נוחות בנשימה. בכל המקרים, התוצאה תחבל במטרתכם להרגיע ולהשקיט את הנפש. היות שהנשימה קשורה באופן ישיר למצב הנפשי, לא יקשה עליכם לגלות סימנים כמו למשל התנשפות, או נשימה לא סדירה במהלך התרגול.

הקשר גוף-נפש-גוף

כך אנו יכולים לעשות שימוש בנפש על מנת להרגיע (או להלחיץ) את הגוף, ובגוף על מנת להרגיע (או להפיח מרץ) בנפש. אין ספק, שכאשר אנו משתמשים בגופנו כדי להמריץ ואז להרגיע את נפשנו, כפי שאנו עושים תדיר בתרגול היוגה, מצב הסאטווה שאליו אנו מגיעים מביא לשינויים מועילים רבים בגופנו, המאפשרים לנו להיכנס עמוק יותר להרפיה. יתכן שעדיף לקרוא לקשר בין בריאות הגוף לבריאות הנפש "גוף-נפש-גוף" מאשר "גוף-נפש" וזאת על מנת לשקף את טבעו שבא לידי ביטוי בקשר ההלוך ושוב שנוצר ביניהם. אני סובר, בהסתמך על מספר עדויות מדעיות, שלשילוב בין טכניקות התרגול השונות, אלה שפונות אל הגוף וגם אלה הפונות אל הנפש, יש סיכוי רב יותר להפיק את התוצאות הרצויות מאשר גישה הדבקה בטכניקה אחת בלבד.

דוגמא טובה לכך ניתן למצוא בעבודתו של ד"ר ג'ון קאבאט-זין (John Kabat-zinn, Ph.D)  , מייסד הקליניקה להפחתת מתח בבית הספר לרפואה באוניברסיטת מאסאצ'וסטס ומחברם של רבי המכר "חיים במלוא הקטסטרופה" (Full Catastrophe Living) ו-"לאן שתלך, שם אתה נמצא" (Wherever You Go, There You Are") . גישתו הנקראת Mindfulness Based Stress Reduction (MBSR) המשלבת האטה יוגה עדינה עם מדיטציה הנקראת mindfulness meditation , הביאה לתוצאות מרשימות במחקרים מדעיים, והיא מיושמת כעת בבתי חולים ובמרפאות רבות ברחבי העולם.

במהלך עבודתו עם מגוון רב של מצבים בריאותיים, כולל כאב כרוני, סרטן, ארטריטיס, חרדה ודיכאון, הבחין קאבאט-זין שחולים מסוימים הגיבו טוב יותר למרכיבי תוכנית ה – MBSR . הוא גילה שחולים המתלוננים בעיקר על בעיות פיזיולוגיות, כמו למשל כאבי פרקים, מגיבים טוב יותר כאשר הם מתרגלים מדיטציה כדי לחצות את מה שהוא קורא "דלתות הנפש". אחרים, בעיקר אלה עם בעיות נפשיות כמו למשל התקפי חרדה או פאניקה, יפיקו תועלת רבה יותר משימוש בטכניקות של "דלתות הגוף", לדוגמא – אסאנות.

כמובן, שלא כל החולים מתאימים לאבחנה כוללת זו, לכן טוב שיש בידנו מגוון רחב של כלים יוגים מתוכם נוכל לבחור אחד או אחדים אשר יביאו את מירב התועלת לתלמידינו. יוגה גם מאפשרת לנו שימוש בדלתות הגוף והנפש בזה אחר זה או בשילוב כמו למשל תרגול נשימות אוג'אי Ujjai) Pranayama ) בזמן ביצוע תנוחות, או שירת מנטרות בעת כניסה לפיתול או לכפיפה לפנים.

בסופו של דבר, יוגה היא איחוד, האיחוד הנסתר של דברים שעל פני השטח נראים לנו נפרדים. אמנם נוכל להפיק תועלת מדיבור על הגוף ועל הנפש ועל קשר הגוף-נפש, אלא שדרך תרגול היוגה נגיע להבנה שהם אינם רק מחוברים. אלא שניהם אחד.

ד"ר טימות'י מקול הוא רופא פנימי מוסמך, העורך הרפואי של היוגה ג'ורנל, וכותב הספר: "יוגה כתרופה. השיטה היוגית לבריאות וריפוי ".

המאמר תורגם מהמגזין YogaJournal.com.
שינוי גודל גופנים
ניגודיות