יוגה בחיפה
איינגאר יוגה
מדיטציה
רייקי
הומאופתיה קלאסית
מערכת שעות ותעריפים
גלריה
מאמרים
תנוחות יוגה
פסי פייג
הכשרת מורים ליוגה
קורס מורים ליוגה
קורס מורים מתמחים
צוות
בלוג
צור קשר

לתיאום שיעור התנסות

050-7259930
רח' לבונה 3, חיפה


כפיפות לאחור מלאות חמלה

בכפיפות לאחור אנו נפגשים פנים מול פנים עם גבולות הגמישות, הסבלנות וקור הרוח שלנו. אם נלמד לתרגל עם הגבולות שלנו במקום להיאבק בהם, הכפיפות לאחור יוכלו להוות תרגול בקבלה עצמית.

 רובנו מגיעים ליוגה בחיפוש אחר מקלט. אנו מבינים עד כמה זה חשוב להתרחק לרגע מאילוצי חיינו ולהירגע אל תוך תודעה מרווחת, אשר מאפשרת לנו להיות עם עצמנו כמו שאנחנו באמת, ללא שיפוטיות. כשאנו מבודדים מהמולת האילוצים ומהצורך בבהילות, אנו הופכים שקטים, ומסוגלים להאזין להכוונה של ליבנו. ומתוך הפעולה של קבלת כל מה שאנו מוצאים שם, אנו נטענים מחדש באנרגיה והשראה. קבלת האמת של עצמנו, ליבנו, שרירינו, רמת האנרגיה שלנו בכל רגע נתון, הינה פסגת החמלה, וכאשר מתרגלים באופן כזה, היוגה הופכת להיות תרגיל בקור רוח.

אם כך, איך זה יתכן שרבים מאיתנו ממהרים לזנוח אידיאלים אלה כאשר אנו מתרגלים כפיפות לאחור? אם אנו לא מקדישים לכך תשומת לב זהירה, הקבלה והאהבה איתן עבדנו בתנוחות אחרות מתפזרות לפתע. כל תרגול של yamas & niyamas , אותן גישות והתנהגויות אשר מתמצתות את רוח היוגה, קורסות. אנו נאחזים בכוח בשאיפה לפתיחה עמוקה יותר, חומדים את תהילת התנוחה המושלמת. אנו מסרבים להיכנע לחוכמת גופנו. אם לא נקדיש לכך תשומת לב זהירה, אנו עלולים לנהוג בכוחניות ובחוסר כבוד משוועים כלפי עצמנו.

חוץ מכמה יוצאים מן הכלל, כפיפות לאחור מציתות תגובות חזקות. או שאנשים ממלאים את תרגולם עם כפיפות עמוקות יותר ויותר לאחור, או שהם מדלגים עליהם כשזה אפשרי, מתייראים מאי הנוחות הבלתי נמנעת. אלה המתחמקים מהן עושים זאת לרוב באופן כה ביישני, כי מה זה בעצם אומר עלינו אם אנו מתייראים מכפיפות לאחור? אלה הן התנוחות אשר פותחות את צ'אקראת הלב שלנו, בונות אומץ וסיבולת, ומעניקות לנו אנרגיה מהסוג שמניע אותנו להושיט יד לאחרים. האם אין אנו מעריכים תועלות אלה?

קיים סיכוי טוב שאם אתה ממש גרוע בכפיפות לאחור, אין זה אומר שאתה לא מעריך תועלות אלה ; סביר יותר להניח שמעולם לא חווית אותן. ייתכן ואתה נוקשה לאורך קדמת גופך או שיש לך שרירי גב חלשים, או אולי באופן אינסטינקטיבי אתה מגן על לב פגיע מפני פתיחות אשר אינך בשל להן. אם עדיין לא גילית את החדווה הגלומה בפתיחה של קדמת גופך, זה הזמן לפתח גישה שונה לתרגול.

לכבד את ההתנגדות

הדיסציפלינה של היוגה הינה תרגול מטהר, אך לא במובן שאנו נוטים להאמין. המטרה הינה טיהור לא למטרת שלמות, אלא למטרת שחרור, חופש. אם אתה מתרגל כפיפות לאחור בניסיון להתמקד בהשמדת אספקטים של עצמך אשר אינם עומדים בציפיותיך, כמו שרירים חלשים, מפרקים נוקשים, או התגוננות, אתה תצליח רק להכות את עצמך. בדרך זו לא תמצא חופש, וגם לא טיהור, אגב. דרך זו מובילה רק עמוק יותר אל תוך נוירוזה.

אם דיסציפלינת היוגה  מטרתה להביא שחרור וחופש, אתה חייב לתרגל כפיפות לאחור באופן אשר מקבל ומכיל את ההתנגדות שלך, אפילו מעריך ומכבד אותה, ועדיין מאפשר לך לקבל את התועלות של התרגול. מטרתך בתרגול הזה אינה להפוך למישהו אחר אלא להפוך להיות יותר עצמך, לא להשיג תמונה מהוללת של כפיפה לאחור עבור לוח שנה יוגי, אלא לשהות בתנוחה יציבה ונוחה לגופך ולזרוח מתוך חוויה פנימית של חדווה, שמחה וחירות.

סביר יותר שתבחר לבצע תנוחות אשר מכבדות את הגבולות שלך אם לא תשכח את מטרת התרגול, אשר במקרה זה הינה פתיחה של החלק הקדמי של הגוף. קרוב לודאי שאתה עושה זאת באופן אינסטינקטיבי אחרי שאתה מבלה תקופות זמן ארוכות כפוף לפנים, בין אם זה מול המחשב, בעבודת גינון או כל דבר אחר. אתה מכיר את המתיחה: הזרועות נמתחות למעלה והחוצה, החזה מתנפח לפנים, לפעמים גם מתלווה לכך פיהוק או אנחה. הכפיפה הבלתי פורמאלית הזו לאחור פותחת את השרירים בחלק הקדמי של הגוף אשר מתהדקים ומתכווצים בזמן שאתה מכופף קדימה, וזה מספק הקלה לשרירי הגב העייפים והמתוחים יתר על המידה על ידי קיצורם והבאת אספקת חמצן רענן אל הדם. זה מרגיש נפלא להיפתח באופן כזה, לא כך?

מה שהופך את הכפיפה הטבעית הזו לאחור לנעימה במיוחד זו העובדה שאתה לא מנסה להגיע אל מעבר לרמת הנוחות הטבעית של גופך. אתה לא מנסה להשיג שום דבר, רק חותר באופן אינסטינקטיבי להקלה ולחדווה של הקימור. אם תוכל להזכיר לעצמך שתחושה זו של חיות הינה אפשרית אפילו בפשוטה שבתנוחות, אתה תנוע ברצון ובלהיטות לעבר התרגול של כפיפות לאחור.

לקחת רק את מה שאתה צריך

אבל לפעמים אפילו האימפולס הטבעי לקמר את הגב לאחור מלווה בצביטת כאב בגב התחתון. זהו האזור של עמוד השדרה אשר באופן טיפוסי נושא בנטל הגדול ביותר בזמן הכפיפות לאחור, ואם אתה נוטה לחוות לחצים בגב התחתון במשך התרגול, אתה עשוי להחליט שגופך פשוט לא מתכופף לאחור בקלות אשר מספקת על מנת לקצור את התועלות של התרגול. למרבה המזל, הנשימה יכולה להיות לשירותך גם ביצירת נוחות וגם בשליטה בתנוחות הכפיפה לאחור. הרמה וקימור של החזה בזמן שאיפה, והכנסת הבטן על מנת להאריך את הגב התחתון בזמן נשיפה, באופן מכוון,  יוצר קימור שטחי ואחיד יותר. זה גם מושך את פסגת הקימור מעלה והחוצה מהגב התחתון, היכן שהוא נוטה להתמקם, ומעניק לו בית חדש בחזה. כאשר מתרגלים אותן באופן כזה, כפיפות לאחור אינן רק בטוחות יותר אלא גם קל יותר לשהות בהן. במקום להיאבק נגד התנוחה, תוכל להרפות אל תוכה ולקבל את מתנת הפתיחה שיש לתנוחה להציע.

השימוש בנשימה על מנת לשלוט בעומק ובפסגה של הכפיפה לאחור משמש מפגש מעניין עם aparigraha , הגישה אשר מתוארת בכתבים של פטאנג'לי כיכולת לקבל רק מה שמתאים ונכון. אתה מחליט באופן מודע לא לקחת כל מה שתוכל, לא לנוע אל תוך הכפיפה המלאה ביותר לאחור שגופך מסוגל לה, בגלל שאת רואה ערך באיפוק. אתה מעריך את בריאותו ויושרו של גופך יותר מאשר את התהילה של כפיפה עמוקה יותר לאחור. אתה מעריך את הפונקציה העיקרית של התנוחה, הפתיחה, יותר מאשר את הצורה הסופית של התנוחה.

איפוק מסוג זה הוא כל כך נדיר בתרבות שלנו, שזה יכול להרגיש לא טבעי. על מנת לאמץ את האיפוק, ייתכן ותצטרך להכיר עד כמה הוא מצוי בקונפליקט עם המסרים שאנו מקבלים באופן קבוע בדבר המשמעות של להיות אדם שלם ומצליח. בין אם נרצה בכך או לא, לתרבות בה אנו חיים יש השפעה חזקה ביותר על נפשנו. אם אתה נכנס לתוך כפיפה לאחור בלי להכיר בפוטנציאל שלה להתנגש עם הערכים של התרגול היוגי, לעשות את המיטב שלך יכול להיתרגם ל-לעשות את המרב שלך. לא רק שזה עשוי להוביל לפציעות, זה גם יכול לחבל בתועלות של התרגול כולו. אם אתה רוצה לתת לכפיפות לאחור את מלא המאמצים שלך, ועדיין להישאר נאמן לרוח  התרגול היוגי, אתה חייב להזכיר לעצמך שההצלחה מגיעה כשאתה לוקח רק את מה שאתה זקוק לו מהתנוחה, רק מה שגופך מסוגל לעשות בו שימוש נכון ולא יותר.

אם תקדיש לכך תשומת לב זהירה, הנשימה שלך תגלה לך מה אתה צריך, ומתי אתה מרחיק לכת. הנשימה היא קבועה, אך באותו זמן, היא בשינוי מתמיד. היא משקפת את המצב של הגוף והתודעה באופן הכנה והישיר ביותר. מאמץ יתר, כאב, מתח, חרדה, שאפתנות, תסכול: כל אלה מתגלים על ידי הנשימה, ואתה יכול להכיר את תודעתך טוב יותר וללמוד לעבוד בתוך הגבולות שלך, אם תדע איך לפרש את התחושה והצליל של הנשימה שלך.

ניתן גם לעשות שימוש בנשימה על מנת לקשר את הכוונה שלך באופן מלא יותר אל הגוף הפיזי. בכפיפות לאחור קשר זה הוא אבסולוטי. על מנת לקבוע את הטון לתרגול מיומן ורגיש של כפיפות לאחור, התחל בכך שתיתן לעצמך מקום וחופש להתבונן בתנועה של הנשימה באופן נפרד מפעולת הכפיפות לאחור. על מנת לעשות זאת, שכב על גבך בברכיים כפופות, כשכפות הרגליים על הרצפה. הנח יד ימין על החזה העליון ואת יד שמאל על הבטן התחתונה. השען את מרפקיך על שמיכות, כדי שזרועותיך תהיינה רפויות. כאשר אתה שואף, הרגש את יד ימין זזה ראשונה כשהריאות מתמלאות וכלוב הצלעות מתרומם ומתרחב. בהדרגה הזז את הנשימה מטה עד שהסרעפת זזה למטה והבטן מתרחבת, ומרימה את יד שמאל איתה. אז נשוף בכיוון הפוך, התחל עם כיווץ עדין של שרירי הבטן מתחת ליד שמאל ואז הרפה ושחרר תוך התקדמות במעלה הגוף עד שהסרעפת ושרירי כלוב הצלעות נרפים ויד ימין שוקעת.

שמר את הכיווץ העדין של הבטן, אשר מקורו בזמן הנשיפה, גם במשך השאיפה שאחרי, ראשית הריאות העליונות מתמלאות ומרימות את כלוב הצלעות. שמר את ההרמה של כלוב הצלעות גם במשך הנשיפה שאחרי תוך כדי כיווץ מחודש של שרירי הבטן. עבודה עדינה זו של שימוש בבטן על מנת לייצב את הגב התחתון ואת האגן בזמן ששולחים את החזה קדימה מאריכה את עמוד השדרה. לביצוע כפיפות לאחור באופן כזה ישנה תחושה הדומה לפתיחה של הארכה של סולם: הבסיס נשאר מקורקע, והשדרה הקדמית הולכת ומתארכת. אם החלק הגבי של הסולם היה הופך קצר יותר, כמו שרירי הגב, הארכת הסולם הייתה יוצרת קימור ארוך ומלא חן. פעולה זו הופכת למכניזם אשר באמצעותו תוכל לשלוט בעומק הקימור לאחור ובמיקום פסגת הקימור.

הנשימה יכולה להפוך לתזכורת קבועה לפעולות אלה, אשר איתן תוכל לעבוד בכל תנוחות הכפיפה לאחור, מהפשוטה ביותר למורכבת ביותר. זה יכול לשמש גם את הבסיס לכוונתך: בשאיפה תוכל להרחיב את ההתבוננות הרגישה בעצמך ;בנשיפה תוכל להתמלא בתחושתיות טהורה.

גישה זו של רגישות וחמלה יכולה להתחיל מהבחירה של התנוחה אשר מתאימה ביותר לגופך. זה קל מאוד ליפול לתוך המלכודת של החשיבה שעצם זה שתנוחה קיימת, כולם חייבים לשאוף להיות מסוגלים לבצע אותה. לא כל תנוחה מתאימה לכל גוף. אם אתה שרוי בכאבים בזמן תרגול תנוחה, ואינך מצליח לבצע התאמות אשר יאפשרו לך לשהות בנוחות בתנוחה, אפילו עם ההנחיה של מורה מיומן, אז אתה חייב להכיר בכך שהתנוחה אינה מתאימה לגופך בזמן נתון.

רוב האנשים עם עמוד שדרה בריא וגמישות נורמאלית יימצאו וריאציות של תנוחת ארבה (salabhasana ), תנוחת גשר (Setu Bandha Sarvangasana ) ותנוחת כיסא (Utkatasana ) כתנוחות כפיפה לאחור שהן מאתגרות בנוחות וממריצות. אם תנוחות אלה מותירות אותך בתחושה לא פתוחה ולא מאותגרת,  ייתכן וגופך בשל לעבודה עמוקה יותר ולתנוחות מאתגרות יותר, וזה יהיה לא מיומן מצידך להותיר את העבודה המאתגרת יותר הזו מחוץ לתרגול היוגה שלך. זכור שאתה מחפש את מה שמתאים לך באופן אישי.

תנוחת ארבה SALABHASANA

Salabhasana היא תנוחה הכרוכה בכיווץ אקטיבי של שרירי הגב על מנת לפתוח את קדמת הגוף. זה מרגיש נפלא כאשר הגב חזק וקדמת הגוף אינה מוגבלת מדי. הזכר לעצמך שהמטרה העיקרית של הכפיפות לאחור הינה לשחרר מתח לאורך קדמת הגוף, מה שעוזר לך לחוש טוב יותר את תנועת הנשימה והאנרגיה באזורים אלה. בתור כפיפה פעילה לאחור, Salabhasana מספקת גם הבטחה של חיזוק השרירים בחלק הגבי של הגוף. בשירות התועלות האלה, נסה להרים את עצמך רק 50% מהגובה שנוח לך לשהות בו. השתמש בשאריות האנרגיה ובחלל המנטאלי שנוצר על מנת לשהות בתנוחה מספר נשימות יותר ממה שהיית מסוגל לשהות אם באמת היית דוחף את עצמך. עשה שימוש אז בזמן השהיה הזה והתבונן בתחושותיך ותמרן בתוך התנוחה.

על מנת להיכנס אל תוך Salabhasana , שכב עם הפנים כלפי מטה כשהמצח מונח על הרצפה וזרועותיך לצידי גופך, כשכפות הידיים פונות כלפי מטה. נשוף והארך את הגב התחתון על ידי משיכת הבטן בעדינות כלפי עמוד השדרה ולחיצת האגן והירכיים כלפי הרצפה. החזק מתח עדין בבטן בעת השאיפה והרם את החזה ואת הראש. שוב נשוף והארך את הגב התחתון, ומשוך בעדינות את הבטן כלפי עמוד השדרה. שאף, תוך הרחבת החזה קדימה, ובאותו הזמן משוך את הפסגה של הקימור מהגב התחתון כלפי מעלה, אל מאחורי עצם החזה.

השאר במגע עם כל סימן לתשישות או התנגדות בגבך התחתון. התנגדות לא בהכרח משמעותה שעליך לעצור את מה שאתה עושה, אבל זוהי תזכורת שיש להאט ולהקדיש תשומת לה למתרחש. הנמך מעט את החזה על מנת להאט, והתבונן. מצא חלל לנוע בו בתוך התנוחה, לעבוד עם החזה קדימה בשאיפה ולהאריך את הגב בנשיפה.

כאשר למדת לשלוט בפעולה, התחל להתנסות בהעמקת הכפיפות לאחור, תוך כך שאתה דואג להמשיך ולכבד את רמת הנוחות שלך. האם עמוד השדרה המותני שלך (בגב התחתון) נינוח מספיק, ומוכן אולי לקימור מעט יותר גדול? באופן אידילי תרצה שעמוד השדרה המותני והצווארי יתקמרו ללא דחיסות יתר ובלי לפגוע ביכולת להיפתח בקדמת עמוד השדרה החזי (גב אמצעי ועליון).

אם הרמת את פסגת העקומה כלפי מעלה והגב התחתון שלך מרגיש בסדר, שחרר מעט את הכיווץ בבטן בסוף השאיפה הבאה, מה שמאפשר לגב התחתון לנוע מעט יותר קדימה. המשך לעבוד על מנת לשמור את פסגת העקומה משוכה כלפי מעלה, ותמוך בלב המתרומם על ידי הבאת שכמות כתפיים מוצקות לצידי כלוב הצלעות. שקף את פעולת החזה עם בסיס הגולגולת שלך, הארך את בסיס הגולגולת כלפי מעלה בשאיפה כך שהצוואר מתארך במלוא אורכו. אז הבט קדימה ולמעלה כאשר הסנטר מוכנס מעט, כאילו אתה מתקמר למעלה ואחורה מעבר לכדור גדול. עמוד השדרה כולו צריך להתארך ולהיפתח אל תוך כפיפה ארוכה ומלאת חן, כשכל החלקים המשתתפים בכפיפה מתחלקים בה באופן פרופורציונאלי. זה מרגיש נהדר. התענג על כך.

אם תרצה לנוע עמוק יותר אל תוך התנוחה, הוסף את הרגליים, הרם אותן ומתח אותן לאחור דרך העקבים. כל פעם שאתה זז, קח רק 50% ממה שאפשרי. דע שככל שהגוף נפתח, אתה יכול לקחת עוד 10%, ועוד 10, ועוד.. אם עדיין נוח לך, ואתה מעוניין בפתיחה נוספת בחזה, הרם גם את הזרועות מעל הרצפה. שמור אותן לצידי הגוף וסובב את הכפות כך שיפנו אחת כלפי השנייה, או שלב אצבעות מאחורי גבך ומתח את פרקי האצבעות אחורה לכיוון העקבים. רק אל תשכח להשאיר קצת מקום עבור התבוננות ותגובה- השיח היוגי האולטימטיבי בין גוף, נשימה ותודעה.

כאשר אתה לוקח את כל מה שגופך יכול לתת, השאלה מתי לצאת מהתנוחה אף פעם לא מתעוררת. אתה יוצא מהתנוחה כשגופך זועק. בניגוד לכך, כשאתה עובד כמו שמתואר כאן, כמו שמומלץ ביוגה סוטרות: איזון בין sthira (יציבות) לביןsukha (נוחות), קיים מקום להתבונן ברמזים לכך שאיכות מאמציך מתחילה להישחק והגיע זמן למנוחה. האם יש לך פחות שליטה על הפעולות העדינות המכוונות את העומק והפסגה? האם נשימתך מתחילה לאבד את קצבה החלק והנינוח? כאשר ההתנגדות לשהייה בתנוחה משתלטת על השיח בגופך- זה הזמן לצאת. שכב לאט, סובב ראשך לצד אחד, והנח את הזרועות לצידי הגוף, כפות הידיים פונות לתקרה. הקשב להדי התנוחה אשר מהדהדים בכל גופך. תהנה משחרור מוחלט מכל מאמץ ובחן את האיכות החדשה של האנרגיה שלך. אחרי זמן מה, כנס אל תוך תנוחת עובר (Balasana ).

תנוחת כיסא- UTKATASANA

Salabhasana הינה תנוחה מאתגרת למדי עבור אלה שפלג גופם העליון ארוך, קידמת גופם נוקשה, ושרירי גבם חלשים. אם זה המצב אצלך, נסה Utkatasana במקום. כמו Salabhasana , Utkatasana היא כפיפה פעילה לאחור. היא יכולה לאתגר ולפתח כוח בשרירי הגב, אך היא אינה משתמשת בכוח הכבידה, מה שמקל את העניין עבור בעל גב חלש. על מנת להיכנס אל התנוחה, עמוד ב- Tadasana (עמידת הר), כאשר כפות רגליך מקבילות ברוחב האגן. הרם את זרועותיך מעל הראש בשאיפה. בנשיפה כופף ברכיים כאילו אתה ישוב על כיסא והבא את הידיים אל הירכיים. על מנת לשמור על הברכיים יש לוודא שהן מצביעות הישר קדימה, בקו ישר עם הבהונות. ככל שהירכיים מגיעות יותר למצב בו הן מקבילות לרצפה, כך התנוחה מאתגרת יותר, גם עבור הרגליים וגם עבור הגב. הזכר לעצמך לעבוד 50%, כך שיהיה לך מקום להכניס שינויים  קלים והתאמות.

בכל שאיפה, הרם את החזה הרחק מהירכיים, מה שמושך את פסגת הקימור אל עמוד השדרה החזי. בכל נשיפה, כווץ בעדינות את שרירי הבטן, הכנס את עצם הזנב פנימה והארך את הגב התחתון. ייצב את התנוחה על ידי השתרשות של ארבע הפינות של כל כף רגל, בעיקר בפינה הפנימית והחיצונית של כל עקב, על מנת לעודד אורך בגב התחתון.

אם גופך מבקש פתיחה נוספת ופרץ חזק יותר של אנרגיה, הבא את זרועותיך ישרות לפניך, מקבילות לרצפה. עבור תנוחה חזקה עוד יותר, הרם את הזרועות מעל לראשך. המשך לכוון את העומק והפסגה לאורך כל השינויים האלה בתנוחה. כשתהייה מוכן לצאת מהתנוחה, חזור ל-Tadasana , שחרר את ידיך כלפי מטה לצידי גופך, ונשום כמה נשימות.

תנוחת גשר- SETU BANDHA SARVANGASANA

אולי החביבה מכולן, Setu Bandha Sarvangasana הינה קימור פסיבי עבור הגב ; היא מאפשרת לשרירי הגב רפיון מוחלט תוך פתיחת החלק הקדמי של הגוף, כאשר הרגליים והירכיים לוקחות על עצמן את רוב העבודה. כדי להיכנס אל התנוחה, שכב על גבך בברכיים כפופות כאשר כפות הרגליים מונחות על הרצפה ברוחב האגן. לחץ אל תוך כפות הרגליים על מנת להאריך את הגב התחתון, בהבאתו אל תוך מגע עם הרצפה. המשך ללחוץ דרך כפות הרגליים ושלח את הברכיים הרחק מהכתפיים, תוך הרמת הישבן והגב מהרצפה. הזכר לעצמך שזוהי תנוחה אשר בה שרירי הגב שלך יכולים למעשה להשתחרר בעוד הרגליים עושות את העבודה של פתיחת קדמת הגוף. על ידי שמירת רמת המאמץ ב- 50%, תוכל למצוא את המקום ליהנות מהשתלשלותו של הגב, מהאגן כלפי מטה לכיוון הכתפיים, נרפה לו אל תוך כוח הכבידה.

הנח לזרועותיך להישאר פסיביות על הרצפה, או, אם החזה שלך גמיש במידה המאפשרת זו, הבא אותן אל מתחת לגבך, שלב את האצבעות ומתח את הזרועות כמה שתוכל. בכל מקרה, שלח את הזרועות, כמו את הרגליים, כלפי הרצפה, כדי לתמוך בקימור הנוצר בתנוחה זו. לאחר שהתמקמת, התרווח אל תוך מקצב הנשימה, בשאיפה שלח את החזה בו זמנית לכיוון התקרה והסנטר, ובנשיפה הארך את הגב התחתון. נסה להשתרש היטב דרך העקבים, כווץ את שרירי המיתר (hamstrings ) על מנת למשוך את עצמות הישיבה לכיוון אחורי הברך. כששרירי המיתר מתכווצים, הגב התחתון נמתח ומתארך מטה.

זוהי פעולה נפלאה שניתן לזמן בכל הכפיפות לאחור. כאשר אתה מסוגל להאריך את הגב התחתון על ידי משיכת החלק האחורי של האגן כלפי מטה בעזרת שרירי המיתר שלך, החלק הקדמי של גופך נהיה זמין יותר להתארכות ולפתיחה. עם זאת, אם אתה נאבק על נוחותו של הגב התחתון בכפיפות לאחור, ייתכן ויהיה לך הכי נוח להמשיך לייצב ולהאריך את עמוד השדרה המותני, לפחות באופן חלקי, דרך כיווץ של שרירי הבטן.

כאשר אתה מוכן לצאת מהתנוחה, שחרר את הזרועות מתחתיך ולאט לאט חזור עם עמוד השדרה אל הרצפה, חוליה אחר חוליה. נוח לרגע בברכיים כפופות, כשכפות הרגליים מונחות על הרצפה על מנת להתבונן בתחושות החדשות ולהרפות.

לראות עם חמלה

כאשר אתה מתרגל כפיפות לאחור באופן כזה ; מכבד את ההתנגדות, עובד עם יושר ורגישות ; התוצאה של זה אינה רק גישה גדולה יותר אל התועלות של הכפיפות לאחור, אלא טרנספורמציה בלתי נמנעת של האלמנטים בתוכך אשר היו אלה אשר מלכתחילה הפעילו את ההתנגדות לתרגול. המפרקים שלך יפתחו יותר, תהפוך להיות חזק וגמיש יותר, ולבך נפתח בקבלה עצמית גדולה יותר ובחמלה כלפי אחרים. אם כך, מדוע לא להתחיל עם כוונות אלה? מדוע שלא נתרגל עם המטרות של הגברת הגמישות, העמקת הקימור, העלמת הפחדים? מדוע בעצם יש לכבד את ההתנגדות ולהתאים את עצמך אליה במקום לכוון את התרגול של הכפיפות לאחור כלפי העלמת הגורם להתנגדות זו?

בגלל שכל מאמץ להעלים חלק מעצמך או מחוויותיך הינו תרגול בוגדני, ולאן הוא יוביל זו שאלה התלויה באימון המנטאלי שלך. האם אתה יכול להכיר בהתנגדות שלך בלי לשפוט אותה? האם אתה מסוגל לראות שרירי גב חלשים כפשוטם ולא לקשר זאת, בדרך לא דרך, לערך שלך כאדם? ייתכן וזה נראה קל, אבל מה קורה כשאת מסתכל על משהו עמוק יותר, כמו מחסום הגנתי מסביב לצ'אקרת הלב שלך? האם תוכל לראות זאת בהבנה ובקור רוח? אם אתה מבקש להעלים את ההתנגדות שלך בגלל שאתה חש שהיא משקפת אותך לא טוב כאדם, התרגול שלך יתמלא שליליות ותיעוב עצמי. זהו תרגול של טיהור לשם שלמות, והוא מוביל רק אל תוך עומק המלכודת של הסבל.

אבל מה אם קיימת בך היכולת להתבונן בעצמך מקרוב, בחמלה, ועם קור רוח? האם אז תוכל לפגוש את ההתנגדות שלך ראש בראש? ובכו, הנה נקודה מעניינת: מחשב מאומן בקור רוח אינו דוחף דברים לא רצויים הרחק ממנו ולא נאחז בדברים בהם הוא חושק. בסופו של דבר, רק כאשר משחררים ועוזבים את מה שהיית רוצה להיות, מתוך חיפוש אחר חופש גדול יותר להיות את מי שאתה באמת בכל רגע נתון, התהליך של התהוותך נגלה לעינייך. אז, תרגל את ההנאה שבתרגול כפיפות לאחור אשר גופך נהנה מהן בלי לכפות על עצמך את התנוחה אשר משקפת רק מה שהיית רוצה שגופך ייהנה ממנו. הנח לכל קימור להוות תרגיל בקבלה וקור רוח, חיבוק אקטיבי של המקלט אשר היוגה יכולה להציע, והכרת תודה פשוטה לאמת אשר עשויה לשנות את כל חייך.      

המאמר תורגם מהמגזין YogaJournal.com.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות