יוגה בחיפה
איינגאר יוגה
מדיטציה
רייקי
הומאופתיה קלאסית
מערכת שעות ותעריפים
גלריה
מאמרים
תנוחות יוגה
פסי פייג
הכשרת מורים ליוגה
קורס מורים ליוגה
קורס מורים מתמחים
צוות
בלוג
צור קשר

לתיאום שיעור התנסות

050-7259930
רח' לבונה 3, חיפה


סוואמי וויוקנדה

סוואמי וויוקנדה (בתמונה ממול) היה נזיר הודי. הוא דמות מפתח בהצגת הפילוסופיה ההינדית והיוגה לעולם המערבי. פעל רבות להגברת המודעות הבין דתית, תוך הבאת ההינדואיזם למעמד של דת עולמית בשלהי המאה ה19. היה דמות מרכזית בהחייאת ההינדואיזם בהודו, ותרם לרעיון הלאומיות בהודו בקולוניאלית. היה הפוסק העליון במאה ה19 של הקדוש ראמא-קרישנה, ומייסד מיסיון ראמר-קרישנה והמסדר של ראמא-קרישנה. נולד ב-12 לינואר 1863 למשפחה אריסטוקרטית בכלכותה. ניתן לו השם Narendra Nath Datta. סבו היה נזיר הינדי. אביו היה עו"ד ונחשב לנדיב, ובעל ראיית עולם ליברלית ומתקדמת בעניינים חברתיים ודתיים. אמו היתה אישה דתית מאד. היא ראתה בבנה מתנה מהאל שיבה. דמותו וראיית עולמו של סוואמי הושפעה רבות מהוריו, הן מהצד הלוגי והרציונלי והן מהצד הרוחני והדתי. כבר מגיל צעיר הוקסם מנזירים נודדים. מילדותו התעניין בפעילות פיזית וספורט. הוא הטיל ספק באמונות טפלות ובאפליה על רקע שייכות לקאסט וסירב לקבל דברים ללא הסבר רציונאלי והוכחות. ציטוט של אימו שהוא מציין שהוביל אותו רבות הוא "הישאר טהור כל חייך. שמור על כבודך ולעולם אל תרמוס את כבודם של אחרים. היה שליו אך בשעת הצורך הקשח את ליבך". מגיל צעיר הראה נטייה לרוחניות ולהכרה באל. הגורו שלו, ראמה קרישנה, לימד אותו שכל הדתות נכונות, וששירות האדם היא הדרך הטובה ביותר לשרת את האל. לאחר מות הגורו שלו הוא הפך לנזיר נודד, סייר רבות בהודו ולמד על בשרו את תנאי המחיה ברחבי הודו. בהמשך הוא נסע לארה"ב וייצג את הודו בפרלמנט דתות העולם. ערך מאות הרצאות ציבוריות ופרטיות ללימוד הפילוסופיה ההינדית באמריקה, אנגליה ואירופה. הוא נחשף לראמה קרישנה (בתמונה ממול) בזמן שיעור בספרות, בו המרצה ניסה להסביר את משמעות המילה "טראנס". המרצה אמר שאם התלמידים רוצים באמת להבין את המילה, עליהם לנסוע לראמה קרישנה. זה דרבן כמה מהתלמידים וביניהם סוואמי לנסוע אל הגורו. הוא פגש את הראמה קרישנה בנובמבר 1881 ופגישה זו הפכה לנקודת מפנה בחייו. כשפגש אותו לא התרשם ממידותיו שכן נראה לו כאדם רגיל. כששאל אותו איך הוא מוכיח את קיום האל, הגורו ענה לו "מפני שאני רואה אותו, כפי שאני רואה אותך". זה הרשים אותו מאד והוא המשיך לבוא לבקר את הגורו. הוא למד שניתן להנחיל דת ושדבר אחד קטן יכול לשנות חיים שלמים. בתחילה לא קיבל על עצמו את ראמה כגורו ואף דחה מכל וכל את עבודת האל קאלי של הגורו. למרות זאת הוא המשיך ללמוד אצלו למשך 5 שנים עד שקיבל על עצמו את הראמה כגורו ואת כל אמונותיו. ב1885 הראמה אובחן עם סרטן הגרון וסוואמי ותלמידים נוספים סעדו אותו בימיו האחרונים. בימיו האחרונים ביקש מתלמידיו לקבל על עצמם את סוואמי כמנהיגם, וכך ייסד את המסדר הנזירי הראשון של ראמה קרישנה. בארה"ב הוא הפך לשגריר הרוחני של הודו. השליחות שלו שם היתה לעסוק בפרשנות של הרוחניות של הודו, התרבות והמורשת. הוא גם ניסה להעשיר את המודעות הדתית של אמריקנים תוך הלימוד של הפילוסופיה של הוודנטה. הוא תיאר את עצמו כ"תמצית הודו". אנשי רוח רבים גם כן ראו בו את התגשמות הרוח ההודית- "אם אתה רוצה להכיר את הודו עליך ללמוד את ויואקאנאדה- הכל בו חיובי ודבר לא שלילי". היה מומחה למדיטציה ובעל יכולת להיכנס לדרגה הגבוהה ביותר של מדיטציה סאמאדהי. הוא היה רואה אור כשנרדם ואת דמותו של בודהה בזמן מדיטציה. התעניין בנושאים רבים ולמד פילוסופיה, מדעי הדת, היסטוריה, מדעי החברה, אמנות, ספרות ונושאים אחרים. גילה התעניינות רבה בכתבי הקודש של ההינדו. כמו כן למד רבות את המוזיקה ההודית הקלאסית. לאחר מספר שנות לימודים בבית, בשנת 1871 הוא נרשם לבית ספר בו למד עד 1877 כשמשפחתו עברה לראיפור. לאחר שנתיים, בשנת 1879, הוא שב לכלכותה. במהלך לימודי הקולג' שלו למד פילוסופיה מערבית והיסטוריה של עמים אירופאים. בשנת 1884 סיים את לימודי התואר הראשון. למד את הכתבים של פילוסופיים מערביים גדולים כגון עמנואל קאנט ודרווין. במקביל גם רכש ידע נרחב בכתבי הקודש של הסנסקריט. לדברי המרצים שלו הוא היה תלמיד מחונן. אמונותיו הראשונות עוצבו ע"י בראהמו, ביניהם אמונה באל מופשט וביטול עבודת האלילים. הוא העלה את השאלה האם רציונאליות ואמונה באל יכולים להתקיים בו זמנית בהתפתחות האדם ולהיות חלק בלתי נפרד ממנו, ועסק בשאלה זו רבות בלימודיו ומפגשיו עם אנשי רוח. החברים במסדר של ראמה קרישנה העבירו את זמנם במדיטציה ודיונים על פילוסופיות שונות ולימוד על מנהיגים רוחניים, ביניהם אפילו ישו. ב1887 סוואמי וחברים נוספים לקחו על עצמם נדרים רשמיים של נזירות. היום, המנזר ידוע בשם מנזר באלור. ב1888 סוואמי עזב את המנזר כדי לחיות חיי נזיר נודד, ללא רכוש. הוא טייל לכל אורכה ורוחבה של הודו למשך 5 שנים, ביקר במרכזי לימוד חשובים והכיר מנהגים ומסורות דתיות שונות ודפוסי חיים שונים. הוא פיתח אמפטיה כלפי הסובלים והעוני של ההמונים והחליט לעזור לרומם את האומה. כשיצא לנדודיו ב1888 הוא התחיל בורנאסי. שם פגש קדוש ידוע שחי במקדש לאל שיבא. במהלך נדודיו חזר מספר פעמים לעירו הן בגלל בריאות רופפת והן כדי להסדיר עניינים כספיים למימון המסדר. בינואר 1891 הוא עזב את חבריו ונסע לדלהי לבדו. בנדודיו סביב דלהי פגש את רג'א אג'יט סינג שהפך לתומכו ונאמנו. באהמדאבאד הוא השלים את לימודיו באיסלאם. בלימבדי הוא פגש נזיר נודד שביקר באנגליה ובאמריקה, וממנו קיבל את הרעיון לנסוע לשם כדי להטיף את הוודנטה. בזמן ששהה בקאת'יאוואר הוא שמע על הפרלמנט של דתות העולם ומאמיניו ניסו לשכנעו להשתתף. הוא יצא לדרך לבומביי ביולי 1892. הוא המשיך בנדודיו ובלימודיו ואף הגיע לקולג' לתיאולוגיה בעיר גואה, ושם למד על הנצרות. בשלהי שנת 1892 הוא ישב על פסגת הר על גבול הודו ועשה מדיטציה במשך 3 ימים רצופים. שם היה לו את "החזון להודו אחת". בכל נדודיו הוא שהה בבתי אנשים חשובים ונאספו סביבו תומכים ומאמינים. תומכים מימנו את נסיעתו לארה"ב לפרלמנט דתות העולם וכן את המיסיון. הודות לתמיכה זו הוא יצא לדרך לפרלמנט מבומביי בסוף מאי 1893 כשהוא לוקח על עצמו את השם ויואקאנדה. בדרכו לשיקגו הוא ביקר ביפן. הוא ביקר בערים הגדולות והתרשם עמוקות מהעם היפני כעם נקי, בעל תנועה ושפת גוף ציורית. הוא ראה את ההתחמשות היפנית ואת ההשקעה בצבא, כמו גם את התפתחות התעשייה במדינה. הוא חשב שלהודו יש רבות ללמוד מיפן על מנת לצאת ממצבה מזה מאות שנים של עיסוק באמונות טפלות ועזובה. כשהגיע לשיקגו, גילה שעליו להציג תעודות מארגון הבונה-פידה על מנת להיות נציג בפרלמנט. הוא יצר קשר עם וויאט מאוניברסיטת הרווארד, שהזמין אותו להרצות באוניברסיטה, והוא פנה ליו"ר הפרלמנט והסביר לו את מעמדו של ויואקאנאדה. בסופו של דבר השתתף בפרלמנט כנציגה של הודו ושל ההינדואיזם. הוא פתח את נאומו ב"אחים ואחיות של אמריקה", וזכה למחיאות כפיים סוערות. הוא קרא לאמריקאים "המנזר הותיק ביותר", שלימד את העולם סובלנות וקבלה אוניברסאלית. נוכחותו בפרלמנט משכה את תשומת לב התקשורת שכתבה שהוא הדבר המעניין ביותר בפרלמנט. הוא נאם עוד מספר פעמים במהלך הפרלמנט וכל נאומיו עסקו באוניברסאליות ובסובלנות דתית. לאחר הפרלמנט הוא העביר כשנתיים בהרצאות ברחבי ארה"ב. באביב 1895 הוא כבר היה חולה ועייף והפסיק להעביר הרצאות ציבוריות. הוא עבר ללמד קבוצות קטנות ופרטיות. הוא גם ייסד את "הקבוצה לוודנטה של ניו יורק". הוא נסע גם לאנגליה ולארצות אירופה. הוא קיבל שתי הצעות לתפקידים באקדמיה באוניברסיטת הארוורד ובאוניברסיטת קולומביה בארה"ב אבל סירב לשתיהן כי כנזיר נודד אין לו אפשרות להשתקע, כנדרש בתפקידים כאלו. מן המערב, הוא גם פעל בהודו. הוא כתב מכתבים רבים למאמיניו בהודו כשהוא מדרבן אותם לשירות למען החברה ו"לעשות משהו גדול". ב1895 פורסם כתב עת במדראס שמומן מכספים שהוא שלח במטרה ללמד את הוודנטה. בדצמבר 1896 הוא יצא לדרך חזרה להודו עם כמה ממאמיניו. בעקבותיו הגיעה להודו האחות ניודיטה שהקדישה את חייה להשכלת נשות הודו ולעצמאותה של הודו. כשהוא הגיע לסרי לנקה הוא התקבל בתרועות רמות. המשך המסע שלו חזרה להודו היה מסע שתפש תאוצה והתעצם ככל שהתקדם. הוא התקבל בהתלהבות ע"י אנשים פשוטים וכן ע"י ראג'אים. במקומות רבים אנשים אף חסמו את פסי הרכבת ולא אפשרו לרכבת לעבור עד ששמעו את הסוואמי. בעוד שבמערב נאם על המורשת הרוחנית של הודו, כאן הוא דיבר על התרוממות ההמונים, ביטול הקאסטות, עידוד לימודי המדעים, תיעוש המדינה, ביעור העוני וסיום השלטון הקולוניאלי. במאי 1897 ייסד את המיסיון של ראמה קרישנה, המוסד לשירות חברתי. הוועד המנהל היה בחלקו גם המנהלים של המסדר של ראמה קרישנה, המוסד לפולחן דתי. בשנה זו גם נסע לעיר פונג'אב במטרה לפייס בין הדוגלים בהינדו מסורתי והינדו מודרני. הוא נסע למערב שוב ביוני 1899 למרות בריאותו המתדרדרת. ב1900 השתתף בקונגרס הדתות בפריז. הוא נשאר במערב למספר שנים, בהן עלו אליו לרגל מאמינים רבים. בערוב ימיו סבל מאסטמה, סכרת ונדודי שינה. שלושה ימים לפני מותו בחר את המקום לשריפת גופתו. הוא נשמע פעמים רבות מעיד על עצמו שלא יחיה עד גיל 40. ביום שנפטר קם מוקדם בבוקר והלך למקדש שם עשה מדיטציה במשך 3 שעות. הוא נפטר בשעות הערב תוך כדי מדיטציה. הוא האמין שעתידה של מדינה תלוי באנשיה. הוא רצה ליצור שיטה שתביא רעיונות גדולים לפתחם של העניים ביותר. הוא האמין שמהות ההינדואיזם נעוצה בוודנטה-
  •     בכל נשמה יש פוטנציאל אלוהי.
  •     המטרה היא למצות את האלוהות הזו ע"י שליטה בטבע החיצוני והפנימי.
  •     השיגו שליטה בטבע על ידי עבודה, או פולחן או שליטה רוחנית או פילוסופיה- אחת או יותר משיטות אלו, ותהיו חופשיים.
  •     זאת מהות הדתיות. דוקטרינות, ספרים, טקסים או מנהגים, הם משניים.
הוא ייעץ למאמיניו להיות קדושים, לא אנוכיים ובעלי אמונה. כחלק מתפישת העולם שלו הוא עודד התנזרות. הוא מקובל היום כדמות המשפיעה ביותר בהינדואיזם מודרני. הוא החיה את הדת בתוך הודו ומחוצה לה. הוא הסיבה העיקרית לקבלה הסוחפת של יוגה, מדיטציה טרנסנדנטלית ושיטות נוספות למודעות עצמית שמקורן בהודו, בברכה במערב. הוא טען שכל הזרמים בהינדו, ולמעשה כל הדתות, הן דרכים שונות לאותה מטרה. טענה זו שלו ספגה ביקורת על שהיא מפשטת יתר על המידה את ההינדואיזם. הוא תמך ברעיון הלאומיות ההודית והחיה את רגשי הלאום במדינה. הוא הסב תשומת לב לעוני המתגבר במדינה, וטען שטיפול בתופעה זו הכרחית להתעוררות הלאומיות. יום הנוער הלאומי בהודו מתקיים ביום הולדתו, ה12 לינואר. תוכניות לנוער מתקיימות בהודו על שמו, ביניהן עידוד הנוער ע"י תחרויות, חיבורים, שיחות ומעגלי לימוד של כתבי הסוואמי.
שינוי גודל גופנים
ניגודיות