איך נגן על המפרקים העציים-כסליים

מאת רוג'ר קול מפרק הכסל אם תעמדו מול חדר מלא במתרגלי יוגה מתחילים ותשאלו אותם איפה המפרקים העציים-כסליים שלהם, רובם יבהו בכם בעיני עגל במבט שמשמעו "אין לי מושג ירוק". בעצם זאת תגובה בריאה, שכן אם הם אינם יודעים, סימן שאין להם כאבים במפרקים אלה. לעומת זאת, אם תעמדו מול חדר מלא במתרגלי יוגה מתקדמים, או מורים, ותציבו בפניהם אותה השאלה, רבים מהם מייד יניחו את ידם על בליטה גרמית בתחתית הגב התחתון, כחמישה סנטימטרים מתחת לקו החגורה ומשני צידי קו האמצע של הגוף. זוהי תגובה פתולוגית; הם מניחים את ידם על אזור שכואב להם. ואם תשאלו חדר מלא במנתחים אורתופדיים, מה הבעיה של המתרגלים והמורים האלה, אחדים יאמרו שהכאב נובע מפגיעה במפרקים העציים-כסליים, ואילו אחרים ילגלגו על רעיון זה, ויקבעו בנחרצות שהכאב נובע מדיסק פגוע או מבעיה אחרת בעמוד השדרה. אז מה קורה פה? התשובה המקובלת היא שאצל רוב בני האדם (וביניהם מתרגלים מתחילים ומנתחים אורתופדיים) המפרקים העציים-כסליים כמעט לא זזים, אם בכלל. אי לכך, מתרגלים מתחילים לעולם לא יבחינו במפרק זה. בדומה, יהיו רופאים שיסברו שאין שום דבר, חוץ מאשר אולי תאונת רכבת, שיכול להרחיק את חלקי המפרק העצי-כסלי זה מזה, ולגרום לבעיה רפואית. אבל אצל מתרגלי יוגה מתקדמים ואצל מורים, נראה שבמפרק הזה יש תנועתיות לא מעטה, וכתוצאה מכך הם נפגעים. אין, אמנם, שום הוכחה מדעית חד-משמעית שזוהי התשובה הנכונה, אבל יש עדויות רפואיות למכביר מהעולם שאינו עולם היוגה, שהמפרקים העציים-כסליים אכן מסוגלים לנוע ובתוך כך להוות גורם לכאבי גב. לא משנה מהו בדיוק הגורם לכאבים הכל-כך ידועים לשמצה של המפרק העצי-כסלי במהלך תרגול התנוחות, מורי היוגה יודעים היום למנוע או להקל על כאבים אלה באופן מאוד יעיל. בואו נתחיל, אם כן, מההתחלה ונבחן את תופעת הכאב במפרק העצי-כסלי צעד-אחר-צעד, וכך תלמדו למנוע אותו או לטפל בו בגופכם או בקרב התלמידים שלכם. איפה זה כואב? הבה נוודא תחילה שכולנו מדברים על אותו עניין. אם אתם מצויים כבר בתוך קהילת מתרגלי היוגה זה זמן מה, בוודאי שמעתם תלונות מפי המתרגלים על כך שהם סובלים מכאב עצי-כסלי. אם תתחקרו אותם על עניין זה, תמצאו שכאב זה מתפתח על-פי דפוס מסוים מאוד (שיתואר להלן), אשר מבדיל אותו מסוגים אחרים של כאב גב. מאידך, לעתים תמצאו שמתרגלים מסוימים החושבים שהם סובלים מכאב עצי-כסלי, בעצם לא מציגים תסמינים התואמים את הדפוס הזה, ואילו אחרים כן מציגים תסמינים על-פי הדפוס הזה, אבל לא מכנים את הבעיה שלהם כבעיה במפרק העצי-כסלי. במאמר זה נצא מתוך ההנחה שכאב התואם את הדפוס המסוים הזה (ראו להלן) מקורו במפרק העצי-כסלי או ברצועות המקיפות אותו, למרות שאנו מכירים בכך שישנם בעלי-סמכות ובעלי מוניטין המאמינים שכאב כזה מקורו הוא אחר. חשוב מאוד שלא לבלבל בין מה שאנו מכנים כאב עצי-כסלי לבין סוגים אחרים של כאב גב, מכיוון שברוב המקרים ההסברים וההצעות שנעלה במאמר זה פשוט לא יתאימו למתרגלים עם כאבים מסוג אחר. התסמין העיקרי לכאב עצי-כסלי הוא כאב על – או סביב – הבלט האחורי-העליון של עצם הכסל, בצד אחד של הגוף בלבד. הבלט העליון של עצם הכסל (להלן בקיצור "הבלט העליון") הוא הנקודה האחורית ביותר של האגן. אצל רוב המתרגלים ניתן לחוש את הבלט העליון בלחיצה של האצבעות לתוך אחורי האגן, מעל בשר העכוז, כ-5–7 ס"מ הצידה מקו-האמצע של החלק העליון של העצה. כשתמצאו את הבלט העליון, תרגישו בליטה גרמית מובחנת מתחת לאצבעות. אם יאמר על כך המתרגל, שהנקודה הזאת, או השקע פנימה ממנה, היא מקום הכאב או הרגישות, בשעה שאותה הנקודה בצד השני של עמוד השדרה אינה כואבת, יש להניח שהמתרגל סובל ממקרה מובהק של כאב עצי-כסלי על – או קרוב מאוד אל – הבלט העליון, ושכאב זה קשור לתרגול היוגה. (ראוי לציין שאמנם המתרגל מרגיש כאב עצי-כסלי על – או קרוב מאוד אל – הבלט העליון, אך הבליטה הגרמית הזאת נמצאת במרחק מה מהמפרק העצי-כסלי. אנחנו נתבונן באנטומיה של המפרק הזה בהמשך.) אם המתרגל לא סובל מכאב שממוקד באחד משני הבלטים העליונים, ככל הנראה אין לו בעיה עצית-כסלית. למשל, יש מי שיתלונן על כאב שממוקד אך ורק בקו-האמצע של העצה או של עמוד השדרה המותני. אחרים יתלוננו על כאב שממוקד הרחק מהבלט העליון – מעל, מתחת, או החוצה – מן הבלט העליון. אף אחד מדפוסי הכאב האלה אינו מקרה מובהק של דפוס הכאב העצי-כסלי. אם הכאב שהמתרגל מדווח עליו נמצא על שני הבלטים העליונים גם-יחד, אזי אחת מן השתיים: או שהבעיה לא נובעת מהמפרק העצי-כסלי כלל וכלל (ובמקרה זה רוב ההצעות שיעלו כאן לא יועילו), או שהבעיה היא מורכבת יותר, ועשויה לכלול את אחד או את שני המפרקים העציים-כסליים, אבל גם מבנים נוספים (ובמקרה זה ההצעות שיעלו כאן ייתכן שיועילו וייתכן שלא). כשתמצאו מתרגל בעל כאב עצי-כסלי קלאסי בצד אחד, ייתכן שהוא יאמר לכם שהכאב שהוא חש באזור הבלט העליון מקרין גם קדימה לעבר שפת האגן, לעתים עד קדמת המפשעה או החלק הפנימי העליון של הירך. המתרגל עשוי גם לדווח שהכאב יורד לאורך המותן או הרגל. חשוב להבחין בין כאב במותן החיצונית וברגל שמקורו בבעיות במפרק העצי-כסלי לבין כאב שמקורו בסיאטיקה. סיאטיקה היא כאב שמורגש לאורך המסלול של עצב סיאטי, והוא נוצר בדרך כלל כתוצאה מבעיה בדיסק מותני (ראו מאמר על הגנה על דיסקים בכפיפות לפנים ובפיתולים). שלא כמו בכאב העצי-כסלי, כאב סיאטי מורגש כאילו הוא עובר עמוק בתוך החלק הבשרי של העכוז ויורד לאורך הירך (בצידו החיצוני). כאב עצי-כסלי מתחיל מעל העכוז ועשוי לרדת לאורך צד הירך, אך לא לאורך החלק האחרוי שלה. כמו כן, אם הכאב של המתרגל מקרין עד כף הרגל, הוא ירגיש את הסיאטיקה בין הבוהן הראשונה והשנייה, ואילו הכאב העצי-כסלי יורגש רק בדופן החיצונית של כף הרגל או העקב. רוב המתרגלים הסובלים מכאב עצי-כסלי יספרו שישיבה לאורך זמן או רוב הסוגים של כפיפות לפנים מחמירים את הכאב, אלא שכך הדבר גם במקרים של סיאטיקה וכאבי גב אחרים. ובדומה לכאבי גב אחרים, כפיפות לאחור יכולות לשחרר או דווקא להחמיר את הכאב העצי-כסלי. אבל בניגוד לסובלים מכאבי גב אחרים, אלה שסובלים מכאב עצי-כסלי מצבם מחמיר במיוחד בתנוחות של פישוק רחב, כגון באדהא-קונאסנה (ישיבת פרפר), אופאווישטא-קונאסנה (ישיבת הפישוק הרחב), פראסאריטא-פאדוטנאסנה (כפיפה לפנים בפישוק רחב), אוטהיטא-טריקונאסנה (משולש), ויראבהאדראסנה 2 (לוחם 2), ואוטהיטא-פאשוואקונאסנה (תנוחת הזווית הצידית). גם פיתולים כואבים להם, כגון מאריצ'יאסנה 3, וכפיפות הצידה, כגון פאריווריטא-ג'אנו-שירשאסנה (פיתול מתוך תנוחת הראש מעל הברך). עבור רבים, התנוחה הגרועה ביותר היא שילוב של פיתול, התרחקות מקו-האמצע וכפיפה לפנים, כלומר ג'אנו-שירשאסנה (תנוחת הראש מעל הברך). נתבונן עתה באנטומיה של המפרק העצי-כסלי, כדי לראות איך הוא יכול להיפגע, ומה ניתן לעשות כדי למנוע את הכאב הקשור אליו או למנוע אותו. מבוא לאנטומיה של המפרק העצי-כסלי מפרק הוא מקום המפגש של שתי עצמות. המפרק העצי-כסלי הוא המקום שבו העצה נפגש עם עצם הכסל. העצה ממוקם בבסיס עמוד השדרה. הוא בנוי מחמש חוליות שבמהלך התפתחותן התמזגו לכלל עצם אחת בגודל של כף יד בערך. כשמתבוננים בעצה מלפנים, הוא נראה כמו משולש שקודקודו פונה כלפי מטה. כשמתבוננים בעצה מהצד, רואים שהוא מעוגל, כלומר הוא קעור מלפנים וקמור מאחור, ושהוא נטוי באופן שחלקו העליון נוטה קדימה יחסית לחלקו התחתון. מתחתית העצה יוצאת עצם הזנב. לאגן שתי מחציות, וכל מחצית עשויה משלוש עצמות: עצם הכסל (האיליום), עצם השת (האישיום) ועצם החיק (הפוביס). העצם העליונה (היוצרת את שפת האגן) היא עצם הכסל. העצה תקוע בין עצמות הכסל (השמאלית והימנית). בחלקו העליון של העצה, משני צידיו, יש משטח מחוספס ושטוח למדי אשר גובל במשטח מקביל, מחוספס ושטוח גם הוא, של הכסל. משטחים אלה נקראים משטחים דמויי-אוזן (אוריקולריים). מקום המפגש של המשטחים דמויי-האוזן של העצה ושל עצם הכסל הוא המפרק העצי-כסלי. העצה נושא את משקל עמוד השדרה. המפרק העצי-כסלי מפזר את המשקל הזה, כך שכל אחד מחצאיו לוחץ על אחת המותניים, ומשם המשקל מתפזר אל עבר הרגליים. היות שכוח הכבידה תוקע את משולש העצה בחוזקה כלפי מטה, בין המשטחים דמויי האוזן האלכסוניים של עצמות הכסל. הוא נוטה להפעיל לחץ להפרדת עצמות הכסל זו מזו, אלא שיש שם רצועות חזקות מאוד אשר מקבעות את המפרק לבלי-הפרד. אחדות מן הרצועות המקבעות את המפרקים העציים-כסליים מצטלבות בדיוק מעל הקו שנוצר במפגש משטחי העצה והכסל. אותן רצועות המצטלבות מלפנים נקראות הרצועות העציות-כסליות הבטניות, ואלה שמצטלבות מאחור נקראות הרצועות העציות-כסליות הגביות. רצועות חזקות נוספות (רצועות בין-גרמיות) ממלאות את החלל שנמצא בדיוק מעל המפרק העצי-כסלי, ומהדקות את עצמות הכסל בחוזקה כלפי שני צידי העצה העליונים. הנטייה הנורמאלית של העצה מושכת את חלקו העליון קדימה מעבר למפרקים העציים-כסליים, ואת חלקו התחתון אחורה מהם. באופן זה, משקלו של עמוד השדרה נוטה לגלגל את האגן סביב הציר שנוצר על-ידי המפרקים העציים-כסליים, ובכך ללחוץ את החלק העליון למטה ולהרים את החלק התחתון למעלה. יש שתי רצועות (הסאקרו-טוברית והסאקרו-ספינוזית), אשר באופן אידיאלי ממוקמות כך שהן נוגדות את הגלגול הזה של האגן, בכך שהן מעגנות את תחתית העצה אל תחתית האגן (אל עצמות השת). המשטחים דמויי-האוזן של העצה והכסל מצופים בסחוס. אזור המפרק עטוף כולו ברקמה חיבורית וממולא בנוזל סיכה שנקרא נוזל סינוביאלי. כמו מפרקים סינוביאליים אחרים, המפרקים העציים-כסליים מסוגלים לנוע. אולם טווח התנועה שלהם מוגבל מאוד. למשל, כירורפרקטורים מנוסים, פיזיותרפיסטים ואנשי מקצוע אחרים בתחום זה לומדים למשש ולחוש את הנטייה-אחורנית של הבלט העליון יחסית לעצה כאשר הנבדק עומד ומרים את אחת מברכיו לעבר החזה בתנועה של צעידה. תנועת הגלגול הזאת עוזרת כנראה בהליכה. אולם, לדעת ספר אנטומיה אחד: "המפרק הסינוביאלי העצי-כסלי מציג שינויים פתולוגיים רגילים למדי אצל מבוגרים. בקרב גברים רבים מעל גיל 30, ואצל רוב הגברים אחרי גיל 50, המפרק מתאחה (תוך היעלמותו של שקע המפרק). איחוי זה רגיל פחות אצל נשים".1 במילים אחרות, ככל שאדם מתבגר, העצה ושתי עצמות הכסל נוטות להתאחות לכלל עצם יחידה אחת. דבר זה מסביר מדוע יש מנתחים אורתופדיים שלא מאמינים שיש בכלל דבר כזה כמו פגיעה במפרק העצי-כסלי. ייתכן שהם ניתחו מבוגרים, ראו במו עיניהם שהעצה ושתי עצמות הכסל מאוחים לגמרי, והסיקו ששום תזוזה לא-רצויה מן המקום אינה אפשרית בתוך המפרק. בהחלט ייתכן שכך הוא אכן המצב אצל אנשים שהמפרקים שלהם התאחו. אבל עדיין יש כמה מאיתנו, יותר נשים מגברים, אשר כתוצאה מתורשה או מסגנון חייהם (כולל יוגה) עדיין משמרים את התנועתיות במפרקים העציים-כסליים. להרגיש לא במקום אנשי מקצועות בריאות רבים שיש להם ניסיון בעבודה עם מתרגלי יוגה מאמינים שהסיבות לכאבים עציים-כסליים הם תנועתיות מוגברת של המפרק העצי-כסלי, אשר הובילה לתזוזה מן המנח הטבעי של המפרק, לרצועות מאומצות יתר על המידה, ואולי בסופו של דבר גם לשחיקה של הסחוס ושל העצם במשטחים דמויי-האוזן. יש יותר מתיאוריה אחת לגבי הפרטים של הפתולוגיה הזאת. כדי להבין היפותיזה אחת לגבי המשמעות של תזוזה מן המנח הטבעי, תארו לעצמכם כלי פורצלן שנשבר לשני חלקים. שטח הפנים של כל אחד מצידי השבר מחוספס, אבל שני צידי השבר תואמים זה לזה באופן מושלם, וניתן להציב את החלקים זה מול זה בהתאמה מלאה. הבליטות במשטח אחד תואמות את השקעים בשני ולהיפך. וכאשר מדביקים את שני השברים בחזרה לכלי אחד, כל מה שרואים הוא פס דק לאורך מה שהיה קו השבר. אבל אם מניחים את שני החלקים באי-התאמה, כלומר בתזוזה של אחד יחסית לשני, הבליטות של חלק אחד יתנגשו בבליטות של החלק השני, והמרווח בין שני השברים יישאר רחב. וכך הדבר גם לגבי המשטחים דמויי-האוזן של העצה והכסל, שהבליטות והשקעים שביניהם תואמים זה את זה באופן מושלם, אבל עלולים לצאת מן ההתאמה שביניהם, אם עצם אחת תזוז יחסית לחברתה. בהיפותיזה הזאת, הלחץ של בליטה-מול-בליטה הוא המקור לכאב העצי-כסלי. ואם התזוזה הזאת נמשכת לאורך זמן, היא עלולה להביא לשחיקה של הסחוס, בסופו של דבר גם לשחיקה של העצם, ובכך להעצים את הכאב. היות שהמפרק העצי-כסלי מוחזק באופן הדוק על ידי רצועות חזקות, הדרך היחידה לפרוק אותו היא למתוח את הרצועות מתיחת-יתר. ולכן היפותיזה אחרת היא שמקור הכאב העצי-כסלי היא ברצועות מתוחות יתר על המידה או קרועות, ולא בנזק למשטחי המפרק עצמם. כמובן, שתי ההיפותיזות אינן בהכרח בסתירה הדדית. להיפך, בהחלט ייתכן שמתיחה קיצונית תגרום נזק לרצועות ותוציא את המפרק מן המנח הנורמאלי שלו. למה דווקא אני? איך זה שהמפרק העצי-כסלי נע תנועת-יתר דווקא אצל מתרגלי יוגה מנוסים ומורים ליוגה, אבל לא אצל מתחילים או אצל סתם אנשים? ברור שמתרגלי יוגה מתקדמים מבצעים מתיחות קיצוניות יותר וחוזרים עליהם שוב ושוב לאורך תקופת ארוכה. אבל ייתכן שיש כאן גם יסוד של בחירה עצמית: רבים ממתרגלי היוגה בוחרים לתרגל ולהתמיד בתרגול היוגה מפני שהם באופן טבעי גמישים. וכך, מתוך נתונים ביולוגיים שקיימים בהם מלכתחילה (כגון הבדלים גנטיים או הורמונליים), רבים ממתרגלי היוגה המסורים הגיעו מן הסתם אל התרגול עם רצועות ושרירים גמישים יותר מאלה של אנשים אחרים. באופן דומה, האחוז הגבוה של נשים ביוגה עשוי לתרום לפרופורציה הגבוהה של אי-יציבות המפרק העצי-כסלי. הנשים, יותר מהגברים, נוטות לסבול מבעיות עציות-כסליות מכמה סיבות. ראשית, הרוחב והמבנה של האגן הנשי גורמים למפרק העצי-כסלי הנשי להיות פחות יציב. בנוסף, לנשים (בממוצע) יש רצועות גמישות יותר מאשר לגברים. ולבסוף, נשים שעברו לידה סובלות לעתים מנזק עצי-כסלי משום שאחד מהורמוני ההיריון (רלאקסין) מרופף את הרצועות באופן דרמטי בכל הגוף ותהליך הלידה מפעיל לחץ אדיר על המפרקים העציים-כסליים. אבל הרי ברור שאנחנו לא יכולים לתלות את הקולר לכאבים אלה בתורשה, בהורמונים או בלידה קשה. תנוחות יוגה בהחלט תורמות לבעיות במפרק העצי-כסלי. מהו הגורם לבעיה, ומה נוכל לעשות בעניין זה? הקדימו רפואה למכה איש לא יודע זאת בבירור, אך נראה שביוגה בעיית המפרק העצי-כסלי הנפוצה ביותר היא נטייה מוגזמת של העצה קדימה בצד אחד של הגוף יחסית לעצם הכסל. מצב כזה עשוי להיגרם, למשל, בכפיפות קדימה א-סימטריות כמו ג'אנו-שירשאסנה. רגלו הכפופה של המתרגל מחזיקה את הצד האחד של האגן אחורה, תוך שהמתרגל מושך את עמוד השדרה קדימה לעבר הרגל השנייה. עמוד השדרה מושך את החלק העליון של העצה קדימה לשני הכיוונים, אבל החלק העליון של האגן (עצם הכסל) נשאר מאחור בצד הרגל הכפופה, וכך החלק העליון של העצה נפרד מעצם הכסל ונע קדימה לפני עצם הכסל בצד הרגל הכפופה. דבר דומה עלול לקרות כאשר המתרגל מבצע כפיפות קדימה לעבר שתי הרגליים, כמו למשל בפאשצ'ימוטאנאסנה (כפיפה קדימה בישיבה ברגליים צמודות), באופן בלתי-מאוזן. למשל, אם שריר הירך האחורי (שריר מיתר הברך) בצד ימין מכווץ יותר מהשמאלי, אז בכפיפה קדימה בפאשצ'ימוטאנאסנה עצם הישיבה הימנית תפסיק להתרומם לפני השמאלית. וזה יגרום לעצם הכסל הימנית להפסיק לנטות קדימה לפני השמאלית. ככל שהכפיפה קדימה עמוקה יותר, כך היא תמשוך קדימה את החלק העליון של העצה יחד איתה. זה ימשוך את הצד הימני של העצה קדימה מעבר לעצם הכסל, אשר נטויה כבר קדימה עד לנקודת המקסימום. בתוך כך המפרק העצי-כסלי נפרק בצד ימין והרצועות סביבו נמתחות מתיחת-יתר. באותה עת, עצם הכסל השמאלית תנוע הלאה קדימה יחד עם הצד השמאלי של העצה, והמתרגל לא יפעיל מתח מיותר על הצד השמאלי של המפרק העצי-כסלי. אפילו אם המתרגל מבצע את הפאשצ'ימוטאנאסנה בסימטריה מושלמת, פעולת הכפיפה קדימה של המתרגל עדיין עלולה למתוח את רצועות המפרק העצי-כסלי (כולל הרצועות הסאקרו-טובריאלית והסאקרו-ספינאלית, אשר באופן נורמלי מונעים את הנטייה של העצה קדימה על-ידי עצירת החלק התחתון מלהתרומם). זה ירופף את שני המפרקים העציים-כסליים של המתרגל, כך שהם יהפכו פגיעים יותר לתזוזה לא-ראויה גם בתנוחות אחרות. ואם יש למתרגל שריר רפוי של עצם העוקץ (שריר שנמשך מעצם החיק עד עצם הזנב), זה עלול להחריף את הבעיה, בכך שזה מאפשר לעצם הזנב שבסוף העצה להתרומם ביתר קלות. ברגע שהמתרגל מטה צד אחד (או את שני הצדדים) של העצה קדימה יותר מדי, הוא נוטה להיתקע שם. העצה צר יותר בצידו האחורי מאשר בצידו הקדמי, ולכן כאשר הוא נע קדימה, עצמות הכסל מתקרבות זו לזו. כדי להחליק את העצה בחזרה למקומו, המתרגל יצטרך לכפות על עצמות הכסל להתרחק זו מזו, בתנועה המנוגדת למשיכה-פנימה של רצועות המפרק העצי-כסלי (הרצועות הבטנית, הגבית והבין-גרמית). דבר זה קשה במיוחד, מכיוון שהוא דורש שהמתרגל יחליק את משטחי העצה והכסל המחוספסים זה על גבי זה. זו אולי הסיבה לכך שתנוחות של כפיפות לאחור לעיתים כואבות, כאשר המפרק העצי-כסלי לא מתואם כנדרש (והבליטות של המשטחים לוחצים זה על גבי זה), אבל זו גם הסיבה לכך שלעיתים כפיפות לאחור דווקא משחררות כאב עצי-כסלי (ההרגשה היא טובה, אם המתרגל מצליח להזיז את העצה חזרה למקומו הנכון). אם כן, כפיפות לאחור עשויות להועיל או להזיק למפרק העצי-כסלי, בעוד שכפיפות לפנים בדרך כלל צופנות בחובן צרות. תנוחות שמפשקות את הירכיים בחוזקה לצדדים, כמו באדהא-קונאסנה, אופאווישטא-קונאסנה, וויראבהאדראסנה 2, גם הן מבשרות צרות גדולות. תנוחות אלה מותחות את השרירים מרחיקי-הירכיים (בפנים הירך), ומפעילות לחץ להרחקת עצמות החיק זו מזו. פעולה זו כנראה מוציאה חלק משמעותי מהמפרק העצי-כסלי מאיזון (אולי היא פותחת את קדמת המפרק יותר מאשר את חלקו האחורי, או פותחת את חלקו התחתון יותר מאשר את חלקו העליון). כאשר המפרק מתרופף, קל יותר לעצה להחליק קדימה ולצאת ממקומו. שרירי תחתית-אגן רפויים עלולים להחמיר את הצרה הזאת, מכיוון שהם מאפשרים לחלקים הימני והשמאלי של תחתית האגן להתרחק זה מזה ביתר קלות מאשר כאשר שרירים אלה הדוקים. אם דרך ההתבוננות המוצעת כאן נכונה, הרי שהשילוב בין פישוק לכפיפה קדימה אמור להיות קשה במיוחד למפרק העצי-כסלי. ואכן כל העדויות מראות שכך הדבר: אנשים עם בעיות במפרק העצי-כסלי לעיתים קרובות מרגישים שכפיפות לפנים ברגליים פשוקות, בתנוחות כגון באדהא-קונאסנה, אופווישטא-קונאסנה או פראסאריטא-פאדוטנאסנה, פורקות להם את המפרק הזה. פיתולים ותנוחות של כפיפה הצידה עשויות גם הן להזיק לאנשים עם מפרק עצי-כסלי לא יציב. פיתולים (כמו מאריצ'יאסנה 3) עלולות למשוך צד אחד של העצה קדימה יותר מהשני. כפיפות הצידה (כמו אוטהיטא-טריקונאסנה, אוטהיטא-פארשוואקונאסנה ופאריווריטא-ג'אנו-שירשאסנה) עלולות ליצור רווח בתוך המפרק בצידו האחד ולחץ בצידו האחר. אמנם הכפיפות הצידה עצמן לא יפרקו ככל הנראה את המפרק, אבל הרווחים שהן יוצרות עלולים להמשיך ולרופף את הרצועה הבין-גרמית כאשר היא כבר רופפת במידת-מה, והלחץ שהן יוצרות עלול לגרום סבל נוסף למשטחים דמויי-האוזן, בכך שהם יילחצו זה אל זה עוד יותר. להשלמת התמונה, חוסר איזון בשרירים מכופפי המותן עלולים להחמיר את הבעיות של המפרק העצי-כסלי. שרירי המפשעה (הפסואס) מחברים את עמוד השדרה המותני הקדמי אל החלק הפנימי העליון של עצמות הירך. אם אחד מהם הדוק יותר מהשני, הוא עלול למשוך צד אחד של עמוד השדרה קדימה יותר מדי, ובכך למשוך גם את צידו של העצה. שני שרירי הכסל מחברים את קדמת עצם הכסל אל החלק הפנימי העליון של עצמות הירך. שריר כסל הדוק בצד אחד עלול לגרום למפרק העצי-כסלי בעיה מסוג אחר, בכך שהוא ימשוך את עצם הכסל קדימה יותר מדי, בהשוואה לעצה. למרבה המזל, בעיות המפרק העצי-כסלי ניתנות למניעה. קראו את המאמר המכיל עצות לתרגול עבור המפרקים העציים-כסליים עבור תנוחות מסוימות. ייעוץ זה עשוי לעזור לכם לשמור על בטיחות תלמידיכם.