עבודה עם תלמידים בעלי פציעות

 חלק אחד / ת'ימוטי מקקול

תלמידים אשר פוצעים את עצמם במהלך תרגול היוגה, יצטרכו לשנות את התרגול שלהם כדי להשתפר

''אהימסה', פירושה בסנסקריט אי אלימות או אי פגיעה, היא ה'יאמה' הראשונה, או הצו מוראלי ראשון ביוגה סוטרה של פטנג'לי.בנוסף, זהו היסוד של היוגה והתרפיה יוגה. התרגול נועד לשפר את הבריאות, את הרווחה הכללית. כיום, עדויות רבות של מדענים מאששים טענות אלו. למרות זאת הפציעות ביוגה- במיוחד כאשר מתרגלים אסאנות יותר קשות, אשר מאוד פופולאריות היום- הן מאוד שכיחות. דו"ח אחרון של הממשלה חשף שיותר מ- 4,500 איש ביקרו חדר מיון ב- 2006, עקב פציעות מיוגה. במאמר זה ובבאים, נדון על איך להתמודד עם כמה פציעות שכיחות כגון: גב, ברכיים, כתפיים, שורש כף היד ושרירי ההאמסטרינגס.

תלמידים אשר באים אלכם כאשר הם מחפשים תרפיה אשר נובעת מפציעות אשר נגרמו מיוגה, צריכים הערכה זהירה, גם כדי לטפל בבעיה הנוכחית וגם כדי למנוע בעיות ופציעות בעתיד. הדבר הראשון אשר תרצו לעשות הוא לנתח מה בדיוק קרה. דבר זה יכול להדריך אתכם בטיפול הנכון, לתת לכם רמזים לגבי אילו תנוחות רצוי לתרגל, ולעזור לכם לעזור לתלמידים שלכם למנוע פציעות מאותו סוג בעתיד. לעיתים קרובות, יוכלו התלמידים להצביע על התנוחה שהובילה אותם לפציעה, למרות שלפעמים הם לא מודעים, ואז הם רק יודעים שכואב. אם אתם מתבוננים בהם בזמן התרגול, אתם אולי תוכלו לפענח מה קרה.

סיבות נפוצות לפגיעות יוגה

ככל הנראה, הפן הדבר הנפוץ ביותר אשר גורם לפציעות ביוגה זה לנסות לבצע את התנוחות בצורה קשה מידי. אנו חברה אשר נוטה להישגיות, חסרת סבלנות לתוצאות, ותלמידי יוגה אינם מחוסנים מזה. הלחץ מהחברים בכיתה יכול לדרבן חלק מהתמידים לנסות תנוחות שהם לא מוכנים אליהם עדיין, או לדחוף את גופם בכדי להגיע לישורת מסוימת, כאשר הם עוקפים סימנים של הגוף ושל הנשימה אשר מצביעים על חציית גבול היכולת. סוגים אלו של פציעות יקרו ככל הנראה לתלמידים אשר הקונסטיטוציה האיור וודית שלהם כוללת אלמנטים חזקים כמו 'פיטה' ו-'ואטה'.

ידע של הנטיות וחוסר האיזון לגבי התלמידים שלכם מפרספקטיבה איור ודית, יכול להדריך את הטיפול שלכם. לא רק את פציעות היוגה, אלא מגוון רחב של מצבים בריאותיים. כ'אחות מדעית', מאוד עוצמתית, אשר התפתחה לפני אלפי שנים לצד היוגה, איור ודה היא המשלימה הטבעית אליה.

סוגי טיפוסים שהם 'ואטה', נוטים להיות יותר גמישים ובעלי רפיון ברצועות מסביב למפרקים, דבר אשר שם אותם בסיכון גבוה לפציעה. לטיפוסי ואטה יותר קשה להישאר ערניים, והפציעות מתרחשות ברוב המקרים במצבים אלו. כל התלמידים, אך במיוחד אלו שהם טיפוסי ואטה, צריכים להיות קשובים במיוחד לשינויים בתוך ומחוץ לתנוחות איפה שההקשבה מתרופפת והרבה פציעות קורות.

איור ודה מלמדת שטיפוסי 'פיטה', נוטים להיות בעלי מוטיבציה. דחיפה לתנוחה בכדי להשיג ישרות מסוימת או כדי "להשיג" משהו, או דחיפת הגוף לתנוחה שהגוף עוד לא מוכן, מהווים פספוס של חלק רחב מהיוגה, אשר לא מדברת על סימונים חיצוניים או מיומנות, אלא הרבה יותר על מצב פנימי. שמחה, שיווין נפש, עליזות והפחתת הסבל- הרבה יותר מהאמסטרינגס גמישים או תנוחת הגשר- הם הסימנים לתרגול נכון.

עוד סיבה רצינית לפציעות היא ביומכאנית. ישורת דלה בעצמות, לעיתים קרובות נובעת מקשיחות בשרירים מסוימים (או רקמות רכות אחרות כמו fascia ), או התעלמות מצורה ראויה, אשר יכולה להביא ללחץ על המפרקים ולקרוע את הרצועות. זה דורש עין מיומנת כדי לאבחן חוסר ישורת, ויכולת להבחין מה גורם לחוסר הישורת. זו הסיבה שביוגה אין תחליף לעבודה ישירה עם מורה מיומן. בכדי לרפא פציעות ולמנוע פציעות בעתיד, בעיות ישורת צריכות להיות ממוענות. ובכך, בשלב האקוטי שאחרי הפציעה, אתם צריכים לחכות קצת לפני שאתם מתרכזים בשיפור הישורת של התלמיד. עבודה עם פציעות אקוטיות

למרות שאתם מנסים לעזור לתלמידים שלכם להבריא, האחריות המרכזית שלכם כמטפלים ביוגה היא לדבוק בעיקרון של 'אהימסה', דהיינו, לא לגרום לפציעה שלהם להחמיר. כשדלקת נמצאת באזור מסוים בגוף, בצורה אקוטית, אתם תרצו לתת לה זמן להחלים, ולדלקת לשקוע. סימנים של דלקת הם:אדמומיות, נפיחות, כאב, וחום כאשר נוגעים באזור. (נפיחות משמעותית צריכה לעורר אתכם לומר לתלמיד לקבל הערכה רפואית, כדי שתהיו בטוחים שאתם לא מתעסקים עם משהו שיוגה לבד אינה יכולה לרפא). אם תנסו לעבוד על הרקמות בצורה אגרסיבית, אתם רק תחמירו את המצב. בדומה לזה, אם יש נפיחות משמעותית או דלקת, הכי טוב שהתלמיד ימנע מתרגול בסביבה חמה, במיוחד בכמה ימים הראשונים של הפציעה, מכיוון שהנפיחות עלולה לגדול.

השגרה שתמליצו לתלמיד עם פציעה תהיה קרוב לודאי שונה בצורה קיצונית מהשגרה שאליה הם התרגלו. (בדר"כ שגרה הרבה יותר רכה ועדינה). פחות, יכול בוודאות להיות יותר. במקום לתת המלצה על רצפים רפואיים וארוכים, בשלבים המוקדמים של הפציעה, זה יהיה מאוד נכון לתת להם מספר תנוחות בזהירות ובצורה נכונה. כשהפציעה היא אקוטית, זה טוב מאוד לעבוד סביב האזור הפגוע, כאשר התמקדות באזורים אחרים בגוף באה כאשר אתם רוצים לתת לאזור הפגוע לנוח. בנוסף, אתם צריכים להימנע מהתנוחה שגרמה לפציעה, או לחלופין, מקבוצת התנוחות שאליה שייכת התנוחה. תנוחות משקמות יכולות להיות מאוד מועילות מאחר שהעזרים יכולים לתמוך ברקמות פגועות, ומאפשרים ישורת טובה ומאמץ מינימאלי.

בנוסף, תנוחות משקמות עוזרות להרגיע את מערכת העצבים, שאולי היא בתסיסה כתגובה לפציעה. כשמערכת המתח והלחץ בגוף עובדת, היא מלבה את האש של הדלקת ומכבידה  על טונוס השרירים. היא תורמת גם לכאב וגם לחוסר ישורת. תרגולים אחרים כמו: שירה, מדיטציה, דמיון מודרך, ועבודת נשימה פשוטה יכולים לקדם את ההרפיה והשחרור.

בחלק 2, נתחיל בדיון על איך לעבוד עם פציעות ספציפיות, כאשר נתמקד בבעיות ברכיים וגב כואב.

ד"ר תימוטי מקקול הוא מומחה מורשה ברפואה פנימית, העורך הרפואי של יוגה ג'ורנל, כותב הספרים: יוגה כתרופה, התפיסה היוגית לבריאות ולהחלמה. ניתן למצוא אותו באתר: www.drmccall.com