המנטרה אום

פירושי היוגה סוטרה של פטנג'לי לפי ב.ק.ס איינגאר

הסוטרות הקשורות למנטרה  AUM   פרק 1 פסוק 24   אלוהים הוא הישות העליונה, חופשיה לגמרי מקונפליקטים, אינה מושפעת מפעולה ואינה בהישג הסיבה והתוצאה. אלוהים הוא ישות מיוחדת וייחודית purusa) ), שחופשיה לגמרי מסבל ואינה מושפעת מפעולות והתוצאות שלהן, או ממה שהן משאירות. אישוורה היא הנשמה העליונה, אדון כל והשולטת בכל. אי אפשר לגעת בה על ידי כאב, בלתי מושפעת מפרות הפעולה, לעולם איננה מופרעת בהווייתה שלה. היא חופשיה לנצח ותמיד עליונה. בני האדם חווים כאב לפני שהם מגיעים לשחרור, אבל אלוהים מעולם לא התקשר לסבל והנאה, צער ותענוג, עצב ואושר, דיכאון והתרוממות רוח. אלוהים היא לעולם חופשית, אך על האדם לנקות מעצמו את כל הרשמים התת הכרתיים לפני שהוא מבין את החופש. ישנו הבדל בין הנשמה האישית (purusa) והנשמה האוניברסלית (purusa visesa)מכיוון שהאלוהים נפרד מהנשמה האישית הוא נקרא isvara .

פסוק 1.25

אלוהים הוא הזרע הלא ממומש של כל הידע. בתוכו שוכן המקור החבוי והבלתי ניתן להשוואה של כל ידע. הוא הזרע של הכל יכולות, של הכל בכללותו. באלוהים נחה כל הבריאה. הוא נצחי ויחיד. הוא בעצמו הזרע של כל ידע, הזרע של כל יכולות, בעוד היוגי משיג ידע בלתי מוגבל, אבל לא את הזרע של הידע.

פסוק 1.26

אלוהים הוא הגורו הראשון, החשוב והיחידי, בלתי מותנה בזמן Purusa (נשמה) רוחנית זו, הנשמה העליונה, היא המורה הראשונה והחשובה ביותר, שלא קשורה או מותנית במקום, במרחב או בזמן. היא הכל והכל זה היא.

פסוק 1.27

הוא מיוצג על ידי ההברה הקדושה (אום) Aum , הנקראת (פראנאווה)pranava הוא מזוהה עם ההברה הקדושה Aum . הוא מיוצג בתוך Aum . Aum נחשבת הסמל של האלוהות. זוהי מנטרה קדושה, וחוזרים עליה ללא הפסק. Aum נקראת pranava , שמייצגת את שיבחי האלוהות ואת התגשמות האלוהות. קול הוא תנודה, והוא, כפי שהמדע המודרני מספר לנו, מקור כל הבריאה. אלוהים הוא מעבר לתנודה, אבל התנודה, בהיותה הצורה העדינה ביותר של בריאתו, היא הכי קרוב שאנחנו יכולים להגיע אליו בעולם הפיסי. ולכן אנו מתיחסים לזה כסמל שלו. התמצית והמקור הבלתי אישיים של כל הישויות נודעים כ  hiranya garbha (הרחם המוזהב). השם הנוסף הוא brhaman (ברהמן) שנמצא בתוך כל לב. Aum הוא הקשת והעצמי הוא החץ. בעזרת ריכוז עמוק, על השואף לכך לפגוע במטרה, ברהמן, כך כך שהעצמי הפרטי והנשמה האוניברסלית נהיים אחד.

 Aum מורכבת משלוש הברות a,u,m המילה עצמה נכתבת כך    . בלעדי שלושת צלילים אלו אף מילה לא תוכל להתחיל, להישמע או להסתיים בשום שפה. שלושת צלילים אלו הם אוניברסליים: הם הזרע של כל המילים.

שלוש האותיות מסמלות דיבור, מינד, והיווצרות חיים. כמו שעלים מוחזקים ביחד על ידי זלזל, כל הדיבור מוחזק ביחד על ידי  Aum . Aum היא הרוח הניצחית, סמל של שלווה, אלוהות, כוח מלכותי, כל יכולות ואוניברסליות. שלוש האותיות מסמלות את שלושת המינים, שלושת הגונות, שלושת הזמנים- עבר, הווה, עתיד, ואת שלושת הגורויים- האב, האם והמורה. הן גם מייצגות את השילוש הקדוש של האלוהות: בראהמה- היוצר, וישנו- המקיים, ושיווה- ההורס/ת של היקום. Aum בכללותה מייצגת את ההבנה שמשחררת את רוח האדם מהמגבלות של הגוף, המיינד, האינטלקט והאגו. כשהחניך מודט ע לAum , הוא נשאר יציב, טהור ונאמן. הוא הופך לנשמה גדולה. הוא מוצא את נוכחות הנשמה העליונה בתוכו, ומרוויח את השלווה שחופשיה מפחד, פיזור ומוות.

פסוק 1.28

יש לחזור על המנטרה Aum ללא הפסק, עם תחושה והבנה של משמעותה המלאה. חזרה עקבית ומלאת כבוד של הפראנאווה Aum , תוך כדי הגות על משמעותה והתחושות שהיא מעוררת, עוזרות לרואה (החניך) להגיע למצב הגבוה ביותר ביוגה. מילים, משמעויות ורגשות שזורים אלו באלו. כמו שמילה היא נצחית, כך גם משמעויות ורגשות. משמעויות ורגשות משתנים בהתאם לשיעור הקומה האניטלקטואלי וההבנה של כל אחד. סוטרה זו מעבירה את המימד ההתמסרותי של זרע המנטרה Aum . japa היא החזרה על המנטרה, תוך יראת כבוד והבנה של משמעותה. תרגול ה japa מאחד את התופס, את הכלי בעזרתו מתבצעת התפסיה, ואת הנתפס- אלוהים. המנטרה Aum נחשבת למילת האלוהים, או צליל אוניברסלי, היא מזוהה עם אברי התפיסה והעשייה, המינד, החוכמה והמודעות.

פסוק 1.29

מדיטציה על אלוהים תוך חזרה על Aum מזיזה מכשולים בדרך לשליטה על העצמי הפנימי החזרה על מנטרת הפראנאווה עם רגש והבנה של משמעותה מובילה לגילוי העצמי, ועוזרת להסיר מכשולים בדרך לגילוי עצמי. כשחוויה,  הכלי בעזרתו חווים והאובייקט אותו חווים נשזרים ביחד, הנשמה מתגלה בלי התערבות של כל מכשול.

מתוך סוטרות אלו אנו לומדים על הפנים הרבות והאופנים הרבים בהם ניתן לתפוס ולהתייחס לAum- . היוגים מתייחסים אל מנטרה זו כצליל הראשוני והקרוב ביותר אל האלוהים. תחילת הבריאה. הם גם מדגישים שזהו המפתח שלנו בעזרתו ניתן להסיר מכשולים, להתקרב אל האלוהים שנמצא בתוכינו, ואנו רק צריכים לגלותו (או להפסיק להסתירו...). הם גם מציינים שעל צליל זה נחה הבריאה, שמכאן התחיל הכל.

כלומר, כלום אינו יכול להתקיים ללא שלוש הברות אלו, מכיוון שהצליל הוא התנודה העדינה ביותר וממנו נוצר כל השאר. מסוטרות אלו ניתן ללמוד הרבה על המשמעות והחשיבות שיש למנטרה זו בחיי היוגי ועל התועלת והרווח הגדולים שניתן להפיק ממנה באם שרים אותה תוך התכוונות והתרכזות כחלק מהתרגול היומי.

מכאן נמשיך למקורות נוספים על מנת להשוות ולראות האם פטנג'לי היה יחיד בהשקפתו או האם יש הסכמה נרחבת על דעות אלו.

AUM במקורות השונים

"זה שלקח את הקשת, הנשק העילאי, תנו לו למקם עליה את החץ, המחודד בעזרת מסירות. דריכת הקשת בעזרת המחשבה, וכיוונה לזה שקיים, פגיעה במטרה, או ידידי- זה שאינו ניתן לפגיעה. Aum הוא הקשת, העצמי הוא החץ, וברהמן הוא המטרה. רק אדם נבון יכול לפגוע בה, ואז כשהחץ נהיה אחד עם המטרה, העצמי נהיה אחד עם ברהמן. הוא הגשר לנצחי. מדוט על העצמי כ"Aum ". ברך עצמך על כך שעשוי אתה לחצות את ים החשכה". (Mundaka Upanishad, 2, Kh.2 ).

מהסבר זה אנו למדים שוב שAum משול לחץ שבעזרתו המודט יכול להגיע ולהתאחד עם ברהמן. ניתן לראות שניתנת למנטרה זו חשיבות עילאית, עד כדי אמירה שבעזרתה ניתן לחצות את ים החשיכה, את הבורות וחוסר הידיעה בהן האדם שרוי. אם כן מנטרה זו היא בהכללה גסה הדרך אל ההארה. כמובן שכדי למדוט עליה ולהבין את משמעולה אי אפשר להסתפק במס שפתיים, אך כאן ניתן לנו כלי חשוב ומשמעותי שניתן ואף רצוי להעזר בו.

האם ידע עתיק זה קיים וממומש גם בימינו, כלומר האם המשמעות העמוקה הצליחה לחצות את גשר הזמן ולהתקיים גם היום, או האם היא נשארה נחלת כתבים עתיקים ונשירים בהרים גבוהים בלבד. מה מורים אחרים אומרים על מנטרה זו.

"Aum מורכבת משלוש הברות-a,u.m . A מייצג את המצב הראשוני של עירנות מלאה, בו אנו חווים בגופינו הגשמי את כל החוויות החיצוניות דרך המינד ואברי החישה.  U מייצג את מצב החלימה בשינה, בו חוויות מנטליות אפשריות, אך ורק ע"י המינד, שהוא היחיד שער במצב זה, ולא דרך אברי החישה או הניתוח האינטלקטואלי. שני מצבים אלו סותרים אחד את השני, מכיוון שבחלום, לדוגמה, אפשרי להיות רעבים, למרות שבעצם אכלת רק לפני מספר דקות במצב הערות. במצב של שינה עמוקה, שמיוצג ע"י M , אין מודעות משום סוג, אפילו המינד ישן, אך עדיין יש מודעות כשמתעוררים שהתרחשה שינה עמוקה. המודעות קיימת מכיוון שהאטמן (הנשמה), שתמיד נוכחת מוסרת את הזכרון של השינה העמוקה. זהו האטמן שנוכח גם מעבר לשלושה מצבים אלו של חוויה. המצב הרביעי הוא זה המתרחש אחרי שהאדם חזר ברציפות על המנטרה אום. זהו המצב של "אין". בשקט זה התודעה עצמה קיימת, אין שום דבר אחר. לכן אין שום דבר להתוודע אליו או לדעת. זהו המצע של שלושת סוגי החוויות האחרות. לכן ניתן במקום זה להפוך לאחד עם המודעות עצמה. זהו האטמן עצמו, הברהמן." (מילון ויקיפדיה- מנדוקיה אופנישד)

"הסמל הקדוש ביותר של הדרמה ההינדית הוא ה"Aum ", הצליל של הנצחי. הוא המקור של כל המנטרות ושל המילים האלוהיות... ברהמן בעצמו. Aum הוא המקור של כל הוודות.

על ידי צורה וצליל "אום" מסמל את הברהמן הנצחי ואת כל היקום. לאום יש שלושה חלקים שמשמעויותיהם רבות: בריאה, שימור והרס, בהמה, וישנו ושיוה, ערות חלימה ושינה עמוקה, ראג'אס, תאמאס וסטווה, גן עדן, הארץ והעולמות התחתונים" (הינודונט)

ניתן לראות כאן שהיום הכתבים העתיקים עדיין חיים ונושמים. הידע נשמר והוא מופץ היום ומגיע לכל אדם הרוצה בו. אין ספק שבעיקבות כך לפעמים נעשה בו שימוש לא נכון ופעמים הוא מושחת. אך בעיקרו הידע זמין וניתן להשתמש בו על הדרך הרוחנית ולהפיק ממנו את הגלום בו ובתוך כל אחד מאיתנו. למזלנו הטוב העולם התברך גם במורים שדואגים להעביר את הידע בצורתו המקורית ולשמר אותו. הנקודה החשובה ביותר לציין היא, כמובן, שלמרות שהסוטרות והוודות נכתבו לפני אלפי שנים הידע  הנצור בהן נישאר עם אותה חשיבות ואמיתות, זהו ידע נצחי.

משמעות הצליל

 במילון ויקיפדיה: "Aum " היא ההברה הקדושה ביותר של ההינדואיזם לפי הוודות.

Aum הוא הגילוי הראשון של הבלתי ידוע- ברהמן שהתרחש בעולם התופעות. כל היקום התהווה מתוך התנודה של ההברה אום. ולכן בהינדואיזם הוא משוייך ומחובר לכל מנטרה ומילות פולחן. צורת השלוש שנמצאת בתוך האום מיצגת את שלוש המציאויות- האלוהית הקיימת והלא קיימת שנכללים בתוך האחד שמיוצג ע"הירח החסר והנקודה- צ'נדרהבינדו. בעזרת האום ניתן להגיע למקום בו הכל נהיה אחד, ואנו יכולים להתאחד ולהגיע לחויה של האחד".

"ניתן לומר שנמצא ביקום צליל שמעורר את כח החיים, מפעיל את היקום. צליל זה הוא תמיד, בכל השפות, הצליל הראשון של הא-ב, האות א'. זו הבריאה, כי בלעדיה לא תהיה כל תנועה ויקום התופעות לא יתרחש. בעזרת הצליל מתרחשת האבולוציה מבלתי נראה לנראה.

הצליל של א' הופך במהרה ל "או" שהוא הצליל של שימור והמשכיות שקיימים מראש בתוך הבריאה, כי הרי אין דרך לשמר משהו שלא קיים במציאות. צליל זה לא יכול להמשך ללא סוף, כי הרי בסופו של דבר יגמר האויר בריאות והשפתיים יהיו חייבות להסגר. סוף זה הוא האות "מ", כאן נמצא ההרס של העולם. נאמר שקולו של ברהמה ישמע לאלף עידנים, ואז גם הוא יהגה את הצליל "מ" וכל הבריאה תחזור חזרה לתוכו. סיום של הצליל אום שאנו חווים בעולם התופעות הוא בסך הכל שינוי. שכן בעולם התופעות אין התחלה וסוף של אנרגיה, היא אינה מתכלה, אלא רק משנה צורה". (אדג'י-ארין).

אם כן, Aum היא במהותה תנודה (vibration ) אשר נמצאת במקורו של עולם התופעות, קרי העולם שלנו. זוהי התנודה שמחזיקה את העולם ומקיימת אותו וכל דבר שקיים בעולם בכל צורה שהיא (פיסי, רגשי, מנטלי, רוחני) התחיל ומתבסס על תנודה זו. תנודה זו נוצרה על ידי האלוהים ומוחזקת על ידו. בסוף כל העידנים יחזיר אלוהים את כל הבריאה אליו בכך שהוא יפסיק את התנודה- יהגה את ה M .

גם בספר בראשית בסיפור הבריאה, כל דבר שאלוהים בורא מתחיל ב "ויאמר אלוהים..."כלומר גם כאן הבריאה החלה מצליל ומתוכו נברא השאר. ראשית העולם החל בכך שאלוהים השמיע צליל. ביהדות קיימת גם המילה שמייצגת את האלוהים והיא כמובן י.ה.ו.ה. מקובל שמילה זו מכילה בתוכה תנודה בעלת עוצמה רבה כל כך שאדם רגיל לא יוכל להגותה מבלי לשרוף את שורשי עצביו. לכן נאסר על בני האדם להגותה, ואומרים שכאשר אדם מגיע להארה (או מקבל את המפתח למשמעות החיים בטרינולוגיה הקבלית) הוא גם שומע את המילה ויודע כיצד יש להגותה. גם ביהדות למילה זו מיוחסים כחות ונאמר שהעולם נברא עליה. לכן יש ביהדות ארבעה אלמנטים ועוד אחד נסתר, לעומת ההינדואיזם בו יש שלושה אלמנטים ועוד אחד נסתר.

בברית החדשה שקשורה קשר הדוק לקבלה (ישו היה קבליסט אדוק) נאמר בספר הנבואה על פי יוחנן פרק א' "בראשית היה הדבר, והדבר היה עם האלוהים, ואלוהים היה הדבר" דבר מגיע מהשורש ד.ב.ר שמכיל בתוכו גם את רעיון הדיבור כלומר הצליל. בפסוק זה בעצם נאמר שהצליל הוא האלוהים עצמו. אם יורשה לי לפתח את הנושא ולעשות ספקולציות על פסוק זה ניתן לכתוב: בראשית היה הצליל והצליל היה עם האלוהים ואלוהים היה הצליל. לצערנו בדת היהודית, כפי שהתפתחה עם הדורות, ובדת הנוצרית יש ריחוק בין האדם לאלוהים ויש מתווכים, מכאן הסיבה לאי אמירת צליל האלוהים. על היוגים לתרגל ולהגות את צליל האלוהים כמה שיותר כדי להתקרב אליו ולמצוא את ההארה, אך ביהדות אסור להגות צליל זה עד שלא מקבלים את ההארה (ולכן אולי השם קבלה).

ניתן לראות ששתי הדתות מתייחסות אל הצליל כאל תחית הבריאה, תחילת עולם התופעות. הנעשה עם ציליל זה בכל אחת מהדתות הוא שונה מאד, בעצם הפוך בדיוק. אך החשיבות שניתנת לצליל ומקורו האלוהים זהים.

בקשר להגיית המלה  Aum ,ישנו דמיון חזק בינה  ובין המלה "אמא" בעברית, ו"אום" בערבית. אמא היא מקור החיים, הנותנת חיים, המיניקה, המגדלת והמטפחת. אך כמובן, כל הנותן חיים נותן איתם גם את המוות. רעיון זה הוא בדיוק הרעיון שבמילה Aum כפי שראינו מהציטוטים לעיל   Aלבריאה, U   לשימור והמשכיות ו M למוות והרס. יפה לשים לב שאם אמרנו ש"א" היא האות הנותנת חיים ו"מ" היא האות שמסיימת (אדג'י ארין), אזי במילה "אמא" ישנה המשכיות- חיים, מוות, חיים. רעיון זה מתבטא גם בשם "ברהמא" תמיד יש המשכיות בעולם התופעות, ואחרי כל "מ" תגיע עוד "א" עד שברהמן יהגה את ה"מ" האחרונה.