הסרת המכשולים בדרך לאושר ע"פ גישת השאיויזם הקשמירי – פסי פייג
"ידע מוגבל מביא לכבלים" " בורות לגבי טבענו האמיתי, המתבטאת בידע מוגבל ומצומצם, הינה הסיבה לכבלים" . זוהי הסוטרה השניה ב"שיוה סוטרות" (shiva sutras ), כתב עתיק מן המאה התשיעית.
"שחרור (moksha ) אינו אלא מודעות לטבעו האמיתי של האדם" Tantraloka 1.p 192
תהליך ההתבגרות וההתפתחות הרוחנית שלנו הולך ומעמיק בד בבד עם התרגול וההתבוננות. תהליך זה אורך שנים ארוכות. התרגול שלנו, הכולל ישיבה למדיטציה, פראנאיאמה ותרגול תנוחות יוגה מאפשר את פתיחת הלב וגורם לשינוי עמוק ומהותי בכל רובד בחיינו. מיום היוולדנו אנו מתחילים בתהליך של צבירת תפיסות, רעיונות ודפוסים המעצבים את חיינו. אנחנו ממשיגים, מתייגים ומגדירים את העולם סביבנו. כך אנו מקימים חיץ בינינו לבין חוויית החיים הישירה. מלים, הגדרות ומושגים מחליפים את חוויית החיים ויוצרים אצלנו דפוסי התנהגות מנטאליים ורגשיים שדרכם אנו מגיבים לעולם סביבנו. דפוסים אלה יוצרים במהרה מבנה כולא המגביל אותנו ומונע מאיתנו לפרוץ קדימה לתוך החוויה העצומה של החיים. בהדרגה אנו הופכים ליצורים מותנים, שבויים בכלא הרעיונות המגבילים של עצמנו וכך, במקום לפגוש את החיים עצמם ואת מה שהם מביאים לנו, אנו פוגשים את המחשבות שלנו ואת הדפוסים הרגשיים והמנטאליים שלנו. כל עוד אנו שבויים בהתניות, אנו מגיבים למציאות דמיונית שהיא פרי יצירה שלנו, תולדה של הסמסקרות שלנו (רשמים הטבועים בתודעה, נטיות). היכולת שלנו לבוא במגע עם המציאות הופכת להיות מוגבלת ואנו מקיימים מגע עם שיקוף של המציאות בתוכנו ולא עם המציאות עצמה. לכולנו יש אמונות מגבילות המעצבות את חיינו. כשנפרוץ את האמונות והדעות הללו, הכול ישתקף בצלילות ובהירות.
כשאנחנו מתמידים בתרגול היוגה והמדיטציה, עולה אור בהכרה שלנו ומתחיל להבליח בתוך הערפל. האור מכוון אותנו לראות באופן יותר ברור ויותר צלול את הדברים. המסך מוסט מעל עינינו הפנימיות ואנחנו באים במגע עם עצמנו כפי שאנחנו במציאות. בהתחלה אנו פוגשים את הגבולות הפיזיים, את הנוקשות של האיברים, את השרירים הקצרים, את המפרקים הכואבים. בשלב מאד מוקדם אנו נפגשים גם עם הפחדים שלנו, עם התנגדויות שיש לנו, עם העדפות שיש לנו לתנוחות יוגה כאלה ואחרות. אנחנו פוגשים כמובן גם את היכולות שלנו. התרגול הופך להיות מראה צלולה חדה ומדויקת המשקפת לנו את עצמנו כפי שאנחנו. אנחנו מתחילים לראות את הדפוסים ואת ההתניות שאנחנו עצמנו יצרנו. אנחנו מתחילים להבחין בבית הכלא שבו אנו שרויים ומתעורר אצלנו רצון עז להשתחרר ולהיות חופשיים. כיצד נוכל לפרוץ קדימה ? כיצד נוכל לפלס מקום ומרחב דרך המגבלות שאנו יצרנו?
השאיויזם הקשמירי שהינו זרם עתיק יומין של תורת היוגה מביא בכתביו תיאור מפורט של המכשולים בדרך לחופש המיוחל. לפי תפיסת השאיויזם כל אחד מאיתנו בחייו עובר דרך כאב, מצוקה וסבל. אנחנו יכולים לבחור לשקוע ברחמים עצמיים, או לפתח חמלה והבנה כלפי עצמנו וכלפי אחרים. כדי שנוכל לקבל את עצמנו כפי שאנחנו,עלינו לפתח ראיה רחבה, חמלה וחוכמה. עלינו ללמוד להעריך את עצמנו ככאלה שהמודעות הנצחית והשקטה שוכנת בתוכנו והיא עצמנו וטבענו האמיתי. אנחנו מודעות חופשית ושלמה. מה שמונע מאיתנו לתפוס, לחוש ולהיות במגע עם טבענו האמיתי, הן המאלות.
בכתבים העתיקים של השאיויזם הקשמירי מובא תיאור של שלושת המאלות (malas (שהם "החטאים" (impuritie ) שאנו נושאים איתנו. אלו הקונספציות המוטעות שיש לנו על עצמנו, התפיסות שלנו אשר בגללן אין לנו גישה ודרך לראות את טבענו האמיתי. לפי תפיסה זו טבענו האמיתי, העצמי, הינו שלם, טהור ונצחי. ללא רבב. לכן אין צורך במאמץ להגיע אליו או להשיגו. טבענו האמיתי, ה-עצמי, שוכן בתוכנו. נוכל לכנותו האל. נשמה, תודעה קוסמית. תודעה טהורה. האל שוכן בתוכנו כ-אנו עצמנו.
המאלות הראשונה - אנאוה מאלה (anava mala ( - יוצרת בתוכנו תחושה בסיסית של חוסר ערך עצמי, של מוגבלות. תחושה זו נולדת ונוצרת מתוך הרגשת הנפרדות שלנו מהמהות הטהורה והשלמה שלנו. זהו "החטא הראשון, הקדמון" שלנו. זהו מצב שמפחית את התודעה השלמה לאספקט מוגבל ומצומצם. במצב זה אנו חווים את עצמנו כישות נפרדת, מבודדים מהזרימה של התודעה האוניברסאלית. זוהי תודעה של מוגבלות אישית. למרות שהנשמה שלנו שלמה אנו מחשיבים את עצמנו כלא שלמים. כשאנחנו חווים היפתחות וראיה חדה של עצמנו בתרגול המדיטציה והאסאנות שלנו, תחושה זו מסולקת מאיתנו, אך עדין יש לנו הרגלי חשיבה, הנטועים אצלנו מכח האינרציה כאלה שבאמצעותם אנחנו ממשיכים לייחס חוסר ערך לעצמנו. אלה הסמסקרות שלנו, הנטיות המנטאליות שלנו. יש להן "חיים" משלהן והן גורמות לנו לשכוח מי אנחנו. כך אנחנו ממשיכים להזדהות עם תחושת חוסר הערך שלנו. אנאוה מאלה גורמת לנו להזדהות עם הגוף שלנו, עם המחשבות שלנו, עם הרגשות שלנו. במקום להזדהות עם השלמות, עם הנצחיות,עם השקט והיופי, אנחנו מזדהים עם הגוף. במקום לראות את עצמנו כתודעה טהורה אנו מזדהים עם הצרכים של האגו. אנחנו מבלבלים בין הנצחי לחולף וכך אנחנו מרגישים פחות ופחות שלמים. למרות שיש לנו חוויה של התגלות והארה לגבי עצמנו השלם וזו מבליחה בתרגול שלנו, זה לוקח זמן לחוויה להיות קבועה בתוכנו. אנחנו בונים את הקשר עם עצמנו תוך כדי תרגול ולכן, ככל שנמשיך ונתמיד בתרגול, הסמסקרות הללו, הנטיות המנטאליות הללו, יתפוגגו ואנחנו נוכל להכיר את האמת של עצמנו. נוכל לא רק להבין שאנחנו מהות של אמת, טהורה, נצחית ושלמה, אלא גם לחוות זאת בכל תא ותא מגופנו.
השניה - מאייאה מאלה (mayiya ) האשליה של שונות, תחושה ש"אני אחר", "אני שונה" היוצרת תחושה של ריבוי ונפרדות. מתוך המאלה הזו אנו מחפשים מערכות יחסים וקשרים, מקווים למצוא הוכחה לערך עצמנו ואהבת עצמנו אצל האחר. אנחנו מחפשים מישהו שיאהב אותנו, יעריך אותנו ויחבור אלינו כך שנוכל לחוש שלמים, בעלי ערך, "שווים" ומושלמים. המאלה הזו יכולה לבוא לידי ביטוי בשני אופנים שונים. האחת, בצורך שלנו במישהו חיצוני שדרכו נחוש רצויים ונאהבים, מעין מראה שתשקף לנו את עצמנו. הדרך השניה יכולה להשתקף בתחושת יוהרה,גאוותנות ושיפוטיות המבוססים על האשליה שאנחנו שונים, נפרדים וטובים מהאחרים.
המאלה השלישית - קארמה מאלה (karma mala ), תחושת העושה, ( , (doer "אני העושה", עשייה אישית ושליטה, מביאה איתה את הרעיון: "אם רק אוכל להשיג מספיק, לעשות מספיק, אוכל להרגיש הכרה וערך. או לחילופין, "אם איני מסוגל לעשות דברים בדרך הנכונה, תמיד ארגיש לא מספיק בעל ערך, לא מספיק שווה." אנחנו רואים שמתוך המאלה הראשונה שבה אנחנו חשים תחושה בסיסית של חוסר ערך, צומחת המאלה השניה המאייאה מאלה, בה אנחנו מחפשים אישוש ואישור לעצמנו בעולם החיצון דרך מישהו שיאהב אותנו, יעריך אותנו וישקף אותנו לעצמנו. הקארמה מאלה גם היא צומחת ומתפתחת מתוך המאלות הקודמות ומתבטאת באובססיה להוכיח את ערך עצמנו דרך עשייה. כל אחד מאיתנו יכול להתבונן בתוך חייו ולפגוש את המאלות הללו. נוכל לראות איך המאלות מזינות ותומכות אחת בשנייה. המאלות אינן פוסחות על אף אחד מאיתנו והן צצות לאורך חיינו, בלי קשר למעמד, מין, דת או אמונה כלשהי. המאלות הן אוניברסאליות ונמצאות אצל כולם. כיון שאנחנו מתרגלי יוגה, יש ביכולתנו להגיע לנקודה זו בחיינו שבה אנחנו מתבוננים בנטיות המנטאליות המגבילות שלנו ובדפוסים הנטועים בנו ולהביא את עצמנו לכלל מודעות לעצם קיומם. כל אחד מאיתנו בדרכו צריך בשלב כלשהו, לעבור דרך מפגש עם הנטיות האלו בתוכו, להתבונן, להיווכח ולהכיר בעובדה שנטיות אלו חיות בקרבו ומגבילות את ראייתו הצלולה. כל אחד מאיתנו, מצא או ימצא אומץ לעבוד על נטיות אלו ולהמשיך ולסלק אותן מתוכו. בזמן מדיטציה, כשיש לנו רגעי חסד והתגלות אנחנו מזהים את עצמנו עם התודעה הקוסמית העליונה שהיא אור בהיר הנובע מתוכנו ומקיף אותנו. כאן אנחנו יכולים לבצע טרנסנדנציה של אנאוה מאלה. השאלה עד כמה נוכל להמשיך בתחושה זו ולקיים אותה מתוכנו מעבר לרגעי החסד הספורים הללו המתרחשים בתרגול המדיטציה שלנו. בדרך כלל אנחנו חוזרים די מהר לתחושת נפרדות, מוגבלות וחוסר שלמות. אנחנו שוב ושוב חוזרים להזדהות עם "הסיפור הקארמי" שלנו, לא עם הסיפור של התעוררות העצמי שלנו. אנאוה מאלה מאד קשה לסילוק. אנאוה מאלה קשורה לנסיבות חיים מסוימות שאנחנו נתלים עליהן והיא מצמיחה משם את תחושת חוסר הערך שלנו. כל מיני סמסקרות הקשורות לדימוי גוף, מראה חיצוני ודברים שאין בידינו לשנות, מזינים תחושה בסיסית של בושה ולפעמים גם תחושת ייאוש בתוכנו. כל עוד אנו מזדהים עם אלה, יקשה עלינו מאד לחבוק את האור של העצמי שלנו. בדרך כלל הסמסקרות הללו כל כך עמוקות וכל כך כואבות ולכן הן נשארות חבויות עמוק בתוכנו. לוקח זמן להעלות אותן על פני השטח ועל פי רוב אנחנו נזקקים לנוכחות של מורה חומל ומיטיב המלווה אותנו בתרגול ובדרך, כדי להביא אותן למודעות שלנו.
בעת ישיבה שקטה הניחו לעצמכם להתבונן באיזושהי סמסקרה שלכם הקשורה לאנאוה מאלה. נסו לאתר נטייה, תחושת חוסר ערך או תחושת אשמה שנבראו במהלך חייכם והקשורים למראה הגוף שלכם, או לאיזשהו אירוע ראשוני בחייכם, משהו שלא היה ביכולתכם לשנות אך ניסיתם בכל כוח לשנות או להתעלם ממנו. איך נולדה המודעות שלכם לגילוי הזה ? מה היו הנסיבות לגילוי הזה? איזה כלים של חסד ומאמץ עצמי הביאו אתכם למקום של שינוי ? איך יכולה המודעות לתהליך השינוי והקבלה העצמית בתוך עצמכם לעזור לכם להבין ולסלוח למגבלות אותם אתם פוגשים אצל אחרים? האם זה מאפשר לכם להיות יותר חומלים כלפי סבלם של אחרים ? איך תחושת הערך והכבוד שאתם מייחסים לעצמכם עוזרת לכם להתבונן באחרים ולכבד אותם? איך תוכלו לקבל את עצמכם כפי שהינכם, בלי שיפוט או ביקורת וכך גם את הסובבים אתכם ?
אנאוה מאלה יוצרת תחושת חוסר ערך בסיסית בתוכנו וכך אנו חווים דואליות, שונות ונפרדות. מהמקום הזה אנו מנסים למצוא משמעות לחיינו ולמלא אותם בדרכים שונות. אחת הדרכים היא יצירת מערכות יחסים. הרעיון העומד בבסיס התחושה הזו הוא "כיון שאני לא שלם אני מחפש מישהו או משהו להשלים אותי, לשקף לי את עצמי, למלא אותי".. כך שאנו נאחזים במישהו כדי לשקף ולתת תוקף לעצמנו. לקשור את עצמנו לאהוב, שיאפשר לנו לחוש שלמים. אנחנו מנסים למלא את הריקנות בתוכנו במפגשים עם אנשים מבחוץ ובני זוג. בתוך מערכות היחסים שאנחנו יוצרים, דרך נסיבות חיים שונות אנו חשים לעתים קרובות דחויים, נטושים ולא רצויים וכשאנחנו עוברים פרידות ונטישות זה רק מגביר את תחושת חוסר הערך שלנו. כאן המאיאה מאלה משתקפת בתחושת בדידות, לבדיות ונפרדות. פצעים וכאבים העולים בתוך מערכות יחסים שכאלה, מזינים עוד יותר את תחושת חוסר הערך. מאיאה מאלה מתגברת ומזינה את האנאוה מאלה. איך נשבור את המעגל הזה ? איך נצא מהמשחק הזה ? איך נפסיק לחפש ברעבתנות אחר בן הזוג שיגאל אותנו ?
בכתבים העתיקים מורים לנו לחפש את האהבה בתוכנו. בתרגול המדיטציה שלנו מבליחה הידיעה הברורה והאמיתית שבמפגש עם ה"עצמי" תגיע האהבה. אנחנו מבינים באופן עמוק שהרגש הזה לא יגיע מבחוץ. את האמת הזו אנו מכירים בתוכנו.
בתרגול שלנו הכולל פראנאיאמה, אסאנות ומדיטציה אנחנו מתחילים להבקיע את הדפוסים ולגלות אוצרות של חסד, שקט ושלוה בתוכנו. אנחנו יושבים למדיטציה ארוכה יותר מבלי מאמץ, בהתמדה ועומק. אנחנו מוצאים ביתר קלות את הגישה למקום הזה בתוכנו. אנחנו בונים את הגוף הפנימי שלנו. אנחנו חשים שהוא כבר לא כל כך רחוק ובלתי מושג. הוא אנחנו עצמנו. זהו מקום טבעי עבורנו. במשך הזמן, המקום העצמאי הזה שלנו, הופך להיות יותר מוכר, יותר נגיש. לאחר מכן, כשהגוף הפנימי שלנו מתמסד וצומח, נופתע לגלות שאנחנו מרגישים טוב מאד בחברת עצמנו ואינו זקוקים למישהו מבחוץ כדי לקבל תחושה של ערך או להרגיש שמחה, שקט ואהבה בתוכנו. תחושה של נינוחות עולה בחיינו ואנו יוצרים קשרים ממקום של מלאות ולא ממקום של חסר ונזקקות. אנו לומדים להיות בנתינה אמיתית ולא מחפשים "מראות" לאישוש הקיום שלנו. אנחנו מרגישים יותר חופשיים ומודעים. כמובן שהעבודה חייבת להימשך. זהו תהליך ארוך ומורכב, כיון שהמאלות הללו יכולות לצוץ ולעלות גם אחרי שנים ארוכות של תרגול. גם אחרי חוויות של גילוי עצמי ותובנות עמוקות שהגענו אליהן, יכולות המאלות לעלות ולהופיע. קשרים הנוצרים ממקום של מלאות מביאים תחושת אושר וסיפוק כיון שהם מתרחשים מתוך ועבור העצמי. במערכת יחסים המגיעה ממקום זה, אנחנו חווים עם אהוב לבנו את עצמנו, את השקט והנינוחות. במצב הזה, האחיזה של מאיאה מאלה נחלשת מאד והדואליות עוברת טרנסנדנציה.
השחרור ממאיאה מאלה מתבטא בשלבים: 1, אנחנו חיים באשליה שאנחנו יכולים לקבל אהבה מבחוץ. 2, אנו לומדים להסיט את תשומת הלב פנימה כדי להתקרב אל עצמנו ולהתבסס בתחושת עצמי, יוצרים גבול עדין בין חוץ ופנים, בין עצמנו ואחרים. 3, הופכים להיות יותר קרובים לעצמנו, קרובים יותר ללב שלנו ומכירים בעובדה שהאהבה נמצאת בכל מקום, בפנים ובחוץ ואנחנו יכולים להתנהל בחופשיות במרחב החסד הזה.
קארמה מאלה קארמה מאלה מעניקה את התחושה "אני עושה" ואת הצורך להוכיח "מה אנחנו שווים" דרך ביצוע. לחילופין,יכולה קארמה מאלה להעלות את התחושה שאנחנו "לא שווים כלום" וליצור אצלנו ספק בקשר ליכולת שלנו לנהוג ולהתנהל בביטחון והחלטיות. דרך הקארמה מאלה אנו מבצעים פעולות ומחפשים הכרה. כשאנחנו חשים תחושת חוסר ערך דרך אנאוה מאלה, חשים בדידות דרך מאיאה מאלה, קרוב לודאי שנפצה על כך בפעילות אינטנסיבית ואובססיבית כדי להראות ולהוכיח לעצמנו ולכולם מה אנחנו "באמת שווים" דרך קארמה מאלה. כאן אנו מתבלבלים בין עשייה לאהבה. במאלה הזו אנחנו משתדלים מאד לא לבצע טעויות, משתדלים להיראות "סופר סטארס", משתדלים להיות במיטבנו, מתאמצים להשיג תארים ולהצטיין בכל... בכל זאת עדיין חשים חסרי ביטחון ולא נאהבים... זו מאלה קשה מאד וכולנו לכודים בה.איך נוכל לבצע את העבודה שלנו בעולם הזה מתוך מקום של הבנת הדהרמה (היעוד) שלנו ולא כדי לזכות בפרסום, שבחים וקילוסים ? איך נוכל להיות שווי נפש לדברי שבח והלל או לדברי ביקורת ? איך נוכל לבצע את העבודה היומיומית שלנו, כמורים ליוגה, או כתלמידים על דרך היוגה מתוך מודעות לתובנה זו ? איך נוכל לבצע את עבודתנו כביטוי לתודעה של שירות ? איך נוכל שלא להיצמד לפירות העשייה אלא לעשייה בלבד כפי שמלמדת אותנו גם הבהגווד גיטה ?
התהליך הזה הוא שיעור לא פשוט אצל כולנו. התהליך אינו קל להבנה וגם אינו קל לקבלה. האפשרות שלנו להיות במקום הזה נטועה ביצירת אמון בעצמנו, כמו גם בצמיחה של ידיעה בתוכנו שאנחנו בסדר כפי שאנחנו ושאין לנו צורך להוכיח שום דבר לאף אחד. במקום הזה הלב נפתח ונרגע, אנחנו יכולים לנשום לרווחה ובמלאות. במקום הזה נוכל לאפשר לעצמנו לנוח, לקחת נשימה עמוקה ולהירגע. לא לנסות להתאמץ כל כך.. לומר לעצמנו שאפשר לעשות כל דבר בפחות מאמץ ואפשר לתרגל ממקום של אהבה.
העבודה שלנו עם המאלות היא עבודה הולכת ונמשכת. אי אפשר לעצור אותה, אנחנו כמתרגלי יוגה, מחויבים לחיים של התבוננות. התבוננות בכל דבר ובכל תהליך שהעבודה הזו מעלה בתוכנו. אנחנו צריכים להיות עדינים וסבלניים עם עצמנו ולהמשיך בתרגול היוגה שלנו ללא ליאות. הפירות ודאי יגיעו, הגם שאין לדעת מתי ובאיזה אופן. דבר זה אינו בידינו.
Satyam Shivam Sundaram - אמת, אלוהות, יופי תורת השאיויזם הקשמירי מצלילה את תודעתנו ומעניקה לנו כלים לקבלת עצמנו בדרך של חסד ומפגש עם האלוהי שבנו. הבנת המאלות תסייע לנו לפשט את הדרך המורכבת, מלאת הייסורים והאילוצים שאנו חווים בהתבוננות ובתפיסת העצמי. אנו כמתרגלים חייבים להמשיך ולשנן לעצמנו שיש בידינו דרך לסנן, לזקק ולהשמיט תפיסות מגבילות וראייה עצמית עוינת שצמחה כעשב שוטה במהלך חיינו ועירפלה את האמת האלוהית השוכנת בתוכנו. כל שעלינו לעשות הוא לספר לעצמנו עד כמה נאהבים, עדינים ורכים אנחנו. העצמי נמצא בתוכנו ואורו בוקע לכל עבר. דרך המדיטציה והחסד אנו פורחים אל העולם. אנחנו יכולים לבוא ולהיות במגע ובקשר עם המקומות הגבוהים ביותר של עצמנו, להתעורר, להעיר ולהמשיך בדרך המיוחדת, דרך היוגה, שבה בחרנו ללכת.
