חזרה לשקט

פרטיהארה בעולם של הצפת מידע אימון היוגה של פראטיהארה מציע גן עדן של שקט. במהלך החודשים הראשונים של אימון היוגה שלי למדתי כפיפות עמוקות לאחור כולל משיכת הראש לאחור כמה שיותר רחוק. אחד הסטודנטים התעלף במהלך התנועה.התפלאתי לגלות שתלמידים אחרים לא ראו את ההתעלפות כבעיה פיזית אלא כצורה של אירוע רגשי/ רוחני. אנשים קרוב לוודאי מתעלפים מכיוון שלקיחת הראש אחורה חוסמת באופן רגעי את אספקת הדם והחמצן למוח. כשאני מסתכלת לאחור הבלבול שהרגשתי משקף את המבוכה ואי ההבנה שכולנו חווים באימון הפראטיהארה ביוגה שמשמעותו פרישה או התנתקות מתחושה ותגובה לסביבה. פראטיהארה זהו האלמנט החמישי מתוך שמונת השלבים של ה-אשטנגה יוגה. ע"פ פטאנג'אלי זהו שלב בו הפרט מצליח להתנתק ולא להגיב לחושים שלו ולהרגיש חופשי. ע"פ היוגה סוטרה הפרק השני מלמד את שמונת הענפים של האשטנגה מהענפים החיצוניים כלפיי פנים.הענף החמישי נקרא פראטיהארה ומוגדר כהתנתקות אנרגטית מהחושים. באופן בסיסי קל לרובנו להבין את טבע הלימוד והאימון הפיזי של התנוחות ואת הנשימות. אך, לרובנו אימון הפראטיהארה נשאר "חמקמק" וקשה להבנה. אחת הדרכים להבנת המושג היא להתמקד בתנוחת יוגה מוכרת כמו הרפיה (שוואסאנה) – התנוחה נעשית בשכיבת פרקדן על הרצפה כאשר השלב הראשון כולל הרפיה פיזית, שאליה ניתן להגיע דרך מודעות להרפיית השרירים והאטת הנשימה ולבסוף הגוף נרפה בשלימותו. השלב הבא כולל את החלק המנטלי רוחני.על פי פילוסופיית היוגה לכל אדם חמש רמות גוף- פיזי,אנרגתי,מנטלי-רגשי,הכרתי-בית האגו ואושר ושמחה.זהו למעשה סך הכל של האדם בעבר הווה ובעתיד ונקרא קרמה.ככל שהמודעות גדלה כך הולך האדם לומד ומבין יותר.בשלב השני של ההרפייה האדם הולך ונסוג לתוך עצמו מבלי לאבד קשר עם המציאות. ניתוק זה זוהי ההתנסות בפראטיהארה.כשאנחנו נגיע למצב הזה אנו נדע לזהות זאת. האדם מרגיש כאלו הוא בתחתית באר. "רושם" את הצלילים סביבו אך הם אינם מפריעים לגופו ולמחשבתו. אתה רושם כל הזמן דברים שנקלטים דרך החושים אך אינך מגיב. זהו מעין מרווח בין הגירויים החושיים לתגובות. בשפה היומיומית אתה נמצא בעולם אך לא מהווה חלק ממנו. במשך שנים, כתלמידת יוגה הגבתי בפחד מתוך רצון להיות תלמידה ממושמעת ופירשתי את הפראטיארה כהתנתקות מוחלטת מהעולם. היום אני מבינה, שפרטיהארה אין פירושה התנתקות מהעולם,מאחר וגם עם עצמי אני יכולה להיות בקונפליקטים ואיני מחוייבת להיות בקשר עם אנשים אחרים כדי לחוות את ההתנתקות.הבעייה הינה בעובדה שאנו נוטים להגיב אוטומטית לארועים,אינטראקציות ועוד. המטרה בתרגול הפראטיהארה היא שיהיה לנו מרחב בחירה למה להגיב ומתי. המשמעות העיקרית היא לא מה נמצא סביבי אלא איך אני בוחרת להשתמש באנרגיה שלי כלפיי עצמי והסביבה. גם אם אתבודד בהרים במערה עדיין ייתכן ואהיה סוערת ואייצר מחשבות. לגביי, אימון פראטיהארה אינו בריחה מגירויים אלא להיות מסוגלת להיות במרכז הגירויים ובצורה מודעת לא להגיב. אני מכלילה את אימון הפראטיהארה בתוך תרגול האסאנות. כאשר אני בתוך אסאנה אני לעיתים חושבת מחשבות,לעיתים אני בקונפליקטים להשאר בתנוחה או לצאת ממנה,לעיתים אני שופטת את עצמי אם אני עושה טוב או לא וברגעים אלו אני תופסת את עצמי ומתרגלת את הפראטיארה על ידי כך שאני מרחיקה ומתנתקת מהמחשבות והאנרגיה סביב התנוחה ומתמקדת בלהיות בתוך התנוחה עצמה. לפעמים אני זוכרת לתרגל כך ולפעמים לא. אך תרגול האסאנות מזכיר לי את נטייתי לברוח בשנייה מהמציאות. סוג זה של בריחה אינו פראטיהארה אלא פשוט בריחה מהתמודדות,מקושי או ממחשבות. מצאתי שאני משתמשת בטקטיקה זאת לאורך כל היום בישיבות משעממות,שיחות טלפון לא רצויות וכדמ'. שלי. כאשר אני מזהה את הנטייה לברוח מעצמי במקום להיות נוכחת (להיות בתוך הסיטואציה ) אני מנסה להשתמש בפראטיהארה ככלי עם עוצמה כדי להבדיל בין פרישה/התכנסות לבריחה. ללמוד להכליל את תרגול היוגה לתוך חיי היומיום זהו אתגר. אך זהו אתגר שנותן משמעות וכיוון לחיי.