יוגה לדיכאון – חלק ב

בנוסף לאסאנה, גם כלים יוגים נוספים כמו למשל נשימות (Pranayama), שירה, מדיטציה ופילוסופיה יוגית יכולים לסייע לתלמידים הנמצאים בדיכאון.

במאמר יוגה לדיכאון, דן חלק א' בשני הסוגים העיקריים של דיכאון, ראג'אסי ותאמאסי, כפי שהגתה מורתי פטרישיה וולדן (והמורה שלה ב.ק.ס. איינגר) ואשר עבודתה השפיעה רבות על זו שלי. חלק א' של המאמר תיאר את תרגול התנוחות שיכולות לסייע לתלמידים לצאת מהדיכאון. הבה נסקור כעת מספר כלים יוגים מועילים נוספים.

פראנאיאמה לדיכאון

תלמידים המאופיינים בדיכאון תאמאסי, יוכלו להסתייע בתרגול נשימות השמות דגש על שאיפה. ללא ספק, הבאת שימת הלב של התלמידים לאיסוף שרירי הבטן כדי לסחוט את האוויר שנשאר בריאות לאחר הנשיפה, תאפשר לשאיפה הבאה להיות עמוקה בהרבה. תרגול נשימות כגון שאיפות המחולקות לשלושה חלקים, נשימת אוג'יי (ujjai) בשאיפה ונשיפה רגילה, הינן דוגמאות לנשימות שבהן אנו מנסים להאריך את משך השאיפה באופן יחסי לנשיפה.

תלמידים המאופיינים בדיכאון ראג'אסי, יוכלו להפיק תועלת מתרגול נשימות שבהן תשומת הלב תרוכז בנשיפה ובהארכתה. למשל נשיפה המחולקת לשלושה חלקים, נשימות ביחס של 1:2, בהן לדוגמא שואפים למשך 3 שניות, ונושפים למשך 6. נשימות עוצמתיות כגון קאפאלאבטי (Kapalabhati)  ובאסטריקה (Bhastrika) (נשימת מפוח), המפעילים את מערכת העצבים הסימפתטית, עלולים לעיתים להסעיר יותר מדי את התלמיד שגם כך הינו עצבני וחסר מנוחה.  התבונן בתלמיד והשתמש בשיקול דעת, היות ובניית התרגול המתאים תלויה בניסוי וטעייה. בנוסף, היות ומצבו של התלמיד עשוי להשתנות מיום ליום, יש צורך לשנות את התרגול בהתאם.

כלים אחרים לדיכאון

שירת מנטרות ופעילויות אחרות הקשורות בתפילה (בהקטי ) גם הן יכולות להועיל לדיכאון. לפי וולדן, פעילויות אלה עוקפות את המוח ומשפיעות ישירות על הרגשות. לא כל התלמידים מגיבים לבהקטי יוגה, אבל אצל אלה שכן, ההשפעה יכולה להיות רבת עוצמה. שירת המנטרות מעסיקה את המוח וזוהי דרך טבעית להארכת משך הנשיפה בלי להשקיע בכך מחשבה. לכן היא מתאימה במיוחד לתלמידים עם דיכאון שבו התודעה עסוקה ומוטרדת מהסוג הראג'אסי.

גם מדיטציה הינה כלי רב עוצמה, שלאורך זמן מאפשרת למתרגל להגיע למצב גבוה יותר של אושר. ד"ר ריצ'ארד דווידסון מאוניברסיטת וויסקונסין ערך מחקר המצביע על כך שמדיטציה נוטה להמריץ את הפעילות בחלק השמאלי של קליפת המוח הקדם חזיתית. הפעילות בצד השמאלי של המוח משויכת לרמות גבוהות יותר של שלווה ואושר, וכן לגמישות רגשית, ובכך מאפשרת לעוסקים במדיטציה להתמודד עם עליות ומורדות החיים. יתכן שתלמידים הנמצאים בדיכאון כבד לא יצליחו למדוט, גם לא בעיניים פקוחות. במקרים אלה, נסו ליזום פעילויות מדיטטיביות ברגעים בהם אינם שקועים עמוק בדיכאון, כדי למנוע מהם לשוב ולשקוע לתהומות.

גם פילוסופיה יוגית יכולה להועיל. היוגה מלמדת שככל שאתה חושב יותר על נושא מסוים, סבירות גבוהה שתחזור ותחשוב על הנושא שוב. כל הרגל, בלשון יוגית – סאמסקרה (Samskara), מעמיק ככל שחוזרים עליו. אי לכך, מחשבה שלילית, ודיאלוג פנימי של הלקאה עצמית, יכולים להוות לא רק תסמינים של דיכאון אלא גם לשמש כחומר בערה להחמרת המצב. וולדן ממליצה לטפח במודע יחס של הכרת תודה. היא אומרת לתלמידיה: "הודו לאל על מה שיש לכם".

הדרך המעשית יותר היא לקחת פנקס ולערוך רשימה של כל הדברים שעליהם צריך לומר תודה. כאשר חושבים על כל הדברים שקרו על מנת שתוכל להגיע לעולם, הרי זה נס שאתה בכלל כאן. ישנם כל האנשים שאהבו אותך, דאגו לך, האכילו אותך וחינכו אותך במהלך חייך. גם הכרת תודה לתרגול היוגה, אשר הועברה אלינו מזה דורי דורות ממורים שחיו לפני אלפי שנים ועד ימינו - מועילה. פטאנג'לי קורא לתרגיל כזה "טיפוחו של ההפך". ככל שהנך מתרגל יותר, אפילו כאשר בתחילת הדרך זהו עינוי עבורך - כך תהיה "סאמסקרת הכרת התודה" שלך עמוקה יותר, ותרומתה לרווחתך והרגשתך הטובה לאורך זמן תהיה רבה יותר.

לקחת צעד, קטן ככל שיהיה

המסע של תלמידיך מתוך הדיכאון מתחיל בצעד אחד מהמקום בו הם נמצאים כעת. אם הם סובלים מדיכאון עמוק, יהיה זה מאבק רציני על מנת להתחיל לתרגל. במקרה זה, האם תוכלו לשכנע אותם להתחייב לסבב אחד ביום של ברכות אל השמש? או אולי תרגול תנוחת כלב מביט למטה פעם ביום? (כמובן, שכאשר הם עולים על מזרון היוגה, יתכן שימצאו עצמם מבצעים תנוחות נוספות). לחילופין, נסו לעודד אותם לחקור את הדיאלוג הפנימי שלהם, על מנת להמחיש להם עד כמה הישנותן של המחשבות יכולה לחבל בהחלמתם. במקרים קשים, במיוחד אצל אנשים שהתאבדות עבורם הינה אפשרות, אל תהססו להפנות את התלמיד לרופא או פסיכולוג. וגם במקרים בהם אמצעים אלה נחוצים, יכולה היוגה לשחק תפקיד משלים, שיהפוך את השפעתם של התרופות והפסיכותרפיה ליעילות יותר.

והרבה יותר מזה - למרות שיוגה מאפשרת לצאת אט אט מהדיכאון, מטרתה הסופית גבוהה בהרבה מהגעה למצב של "אי שביעות רצון יומיומית" כפי שהגדיר פרויד את מטרתה של הפסיכואנליזה. בניגוד לפרויד, מלמדת היוגה שהחיים יכולים להיות שלווים, מלאי תכלית, מאושרים ואף שמחים, ושהמקור לכל זה נמצא בתוך כל אחד ואחד מאיתנו. כלי היוגה השונים הינם פשוט אמצעים לסייע לנו להגיע לשם.

ד"ר טימות'י מקול הוא רופא פנימי מוסמך, העורך הרפואי של היוגה ג'ורנל, וכותב הספר: "יוגה כתרופה. השיטה היוגית לבריאות וריפוי".

המאמר תורגם מהמגזין YogaJournal.com