הכלים היוגיים
הכוללים אסנה, פראניאמה ומדיטציה יכולים לסייע ולהקל על כאבים כרוניים.
דלקות פרקים וכאבי גב הן שתי הצורות היותר נפוצות של כאבים כרונים, אך
קיימות צורות נוספות הכוללות כל מה שנע ברצף בין דאבת שרירים לסרטן. ככל
שהאספקט הטיפולי של היוגה מתגלה לעין ונחשף, מתרבים אלה הפונים אל היוגה
על מנת למצוא מפלט ממכאובם, ולמרבה המזל, ליוגה יש הרבה מה להציע.
לחץ מעצים כאבים, ללא קשר למקורם. כאשר הלחץ מאיים ותוקף יורדת הסבילות
לכאב. דבר המזין מעגל קסמים אכזרי, מאחר וכאב מעצים את הלחץ. היוגה הינה
כלי עוצמתי להפחתת לחצים, וניתן בעזרתה לשבור את מעגל הקסמים.
אסנה
התנוחות הפיזיות של היוגה יכולות לסייע בהקלה על כאבים במספר דרכים. הדרך
הבולטת ביותר הינה הורדת מפלס הלחץ בעקבות תרגול יוגה מאוזן. לחץ מעצים את
הנטייה של השרירים להיכנס לעווית ולהיתפס, זוהי תרומה לא מבוטלת לתחושת
כאבים אקוטיים וכרוניים. הגורם לכאבי גב הינו שרירים נוקשים ודואבים (אשר
עלולים להיתפס כתוצאה מפגיעה מינורית ברקמות החיבור), והמומחים מאמינים
שהוא הוא הגורם האחראי לרוב רובה של תחושת הכאב. תרגול האסנות, מעבר
ליכולתו ליצר רוגע, הינו דרך אפקטיבית להפגת נוקשות בשרירים. לעומת צורות
רבות אחרות של פעילות גופנית, היוגה מפתחת בשרירים גמישות וכוח כאחד.
האסנות עשויות לסייע רבות במצבים כגון כאבי גב ודלקת פרקים ניוונית, שבהן
ישורת אנטומית גרועה ודפוסי תנועתיות לקויים תורמים להחרפת הבעיה.
כשמלמדים את האדם להפעיל את השרירים נכון, ולהרפות את אחיזתם בעת הצורך,
מסייעים לו ליצור ישורת טובה יותר במבנה השלד, דבר המקל על הלחץ במפרקים
וברקמות הרכות.
היאחזות תת הכרתית של השרירים מהווה בעיה בקשת של מצבים, מכאב ראש ועד
carpal tunnel syndrome. מתן משוב לתלמידיך תוך כדי תרגול מסייע להם להביא
מודעות אל תוך אזורים ללא מודעות. בשרירים מסוימים, למשל שרירי הפנים,
הערת תשומת ליבו של תלמידך תספיק לו על מנת ליצר הרפיה ושחרור אחיזה.
אזורים אחרים, כמו הירכיים למשל דורשים שנים של תרגול אסנות על מנת ליצר
הרפיה משמעותית של השרירים.
תרגול סדיר של אסנות משפר את איכות השינה. לשינה גרועה תרומה משמעותית
במצבים כמו סינדרום תשישות כרונית ודאבת שרירים, ועלולה להחריף כאבים.
הקפד לייעץ לתלמידיך להימנע מתרגול של כפיפות לאחור או פרנאיאמה נמרצת
לפני השינה. הרגישות לכך הינה אינדיבידואלית, אך באופן כללי, יהיה זה נכון
ליצור מרחק של כמה שעות בין תרגול של תנוחות ממריצות ושינה, ולאזן תרגולים
אקטיביים במינון טוב של תנוחות מרגיעות ומשקמות, במיוחד אם התרגול מתבצע
בסוף היום.
תנוחה וכאב
תנוחת היציבה יכולה לקחת חלק מרכזי בכאבי גב, צוואר, carpal tunnel
syndrome, ועוד במגוון רחב של מצבים, אשר בהם יכולה האסנה להקל ולעזור.
בעולמנו המודרני, בו מבלים האנשים חלק ניכר מיומם כשהם ישובים מאחורי
שולחן כתיבה, בוהים במסכי מחשב וטלוויזיה, הנטייה היא לעגל את הגב ולהחזיק
את הראש בנטייה קדימה, לפני עמוד השדרה. יציבה מרושלת זו, המזכירה צורת C,
עלולה לפגוע בהולכה העצבית ובזרימת הדם לזרועות, מה שעלול להחמיר בעיות
מסוג carpal tunnel syndrome. חוסר ישורת מסוג זה מלווה לרוב בסיבוב לא
בריא של הזרועות כלפי פנים, מה שמחריף את המצב.
כאשר הראש מיוצב בדיוק מעל עמוד השדרה, קל יותר, באופן יחסי, לשמר על
היציבה הזו. אך כאשר הראש נוטה קדימה, לפני עמוד השדרה, השרירים בחלק הגבי
של הצוואר ושרירי הגב העליון נמתחים, ועלולים לדאוב. זו אחת הסיבות
לשכיחות הגבוהה של הופעת כאבים בצוואר, בגב ובכתפיים. נשיאה זו של משקל
השווה למשקלו של כדור באולינג לאורך כל היום יכולה לתרום גם לתשישות, שהיא
תלונה שכיחה נוספת, וגורם נוסף אשר מחריף את חווית הכאב.
האסנות הספציפיות לשיפור היציבה תלויות במה שנגלה לעינך מתוך ההתבוננות
בתלמיד. עבור תלמידים בעלי יציבת C קלאסית- אותה ניתן לכנות בהומור
"slampasana" , כפיפות עדינות לאחור עשויות לסייע, למרות שתלמידים אלה
יתקשו במיוחד בביצוע תנוחות מסוג זה. בעלי יציבה מסוג C לרוב יכשלו בהפעלה
של שרירי ה- rhomboid אשר בין השכמות ובהפעלת זוקפי הגב באזור עמוד שידרה
חזי.
ודא שכאשר תלמידים אלה מבצעים כפיפות לאחור הם לא יוצרים קשת גדולה מדיי
בגב התחתון, באזור עמוד שידרה מותני, או בצוואר. אם זה המצב, הם למעשה
יוצרים את החזות החיצונית של הכפיפה לאחור מבלי לגעת בשרירים אותם אינם
יודעים או מסוגלים להפעיל. ללא הנחייה ברורה הם עלולים לבצע את התנוחות
האלה באופן שלא רק שאינו מסייע להם אלא עלול ליצור הופעה של כאב במקום
חדש.
עבור תלמידים כאלה התאם תנוחות כמו Bahujangasana (תנוחת קוברה), או
Salabhasana (תנוחת ארבה) וודא שהם שומרים בתנוחה על עורף ארוך, כשהמבט
פונה מטה לאדמה, על מנת לעודד אותם לא ליצור לחץ ודחיסה בחוליות הצוואר.
יעץ להם לא לפעול מתוך אמביציה ולא לשאוף להתרומם כמה שיותר, מה שעלול
ליצור דחיסה של חוליות המותן. במקום זה עודד אותם להישאר קרובים יותר
לאדמה ומקד אותם בניסיון להביא תנועתיות לאזור שבין השכמות. אפילו שזה לא
נראה משמעותי כלפי חוץ, תלמידיך צפויים לחוש שביצוע כזה של התנוחה מפעיל
אותם וגורם להם לעבוד אחרת ממה שהם הורגלו- וזהו המפתח לרווח שלהם
מהתרגול.
Dr. Timothy McCall is a board-certified specialist in internal
medicine, Yoga Journal's Medical Editor, and the author of book Yoga as
Medicine: The Yogic Prescription for Health and Healing (Bantam). He
can be found on the Web at www.DrMcCall.com המאמר תורגם
מהמגזין YogaJournal.com.
