כוח מול רגש

ללמד את התלמיד להרגיש במקום להשתמש בכוח בזמן התרגול יעשה אותו לא רק יוגי טוב יותר אלא גם אזרח עולם טוב יותר. אדיל פלקהיבלה הישרדותו של המתאים ביותר. לדאוג למספר 1. להשיג מטרה. לנצח. אלה הן דרכי העולם. הישרדותו של הרגיש ביותר. להתבונן פנימה אל תוך מספר 1. לחיות את המסע. לצמוח לאורך הדרך. זוהי הדרך של היוגה. העולם שלנו מלמד אותנו לנצח בעזרת כוח. בבתי הספר ובמקומות העבודה מעודדים אותנו, באופן מרומז, לשלוט על חברינו, להתחרות ב"מאבק על הקיום", ולטפס בסולם תוך דריכה על אחרים. מנהיגנו פולשים ומתיישבים במדינות אחרות ותאגידים רב לאומיים עושים הכול על מנת לזכות בעוד נתח מהשוק. אומרים על המטרה שהיא מקדשת את האמצעים. בדרך כלשהי, גישה זו לחיים אמורה לגרום לנו להרגיש מצליחים, מאושרים ואפילו מהוללים. כריאקציה לדרך חיים זו, יש המרגישים שההצלחה אינה חשובה כלל. אנשים אלה מאמינים ששפלות רוח היא הדרך ושהעצמי אינו חשוב כלל. כך, מצד אחד אנו מעודדים להתמסר למרדף אגואיסטי אחרי תהילה, ומהצד השני, מרדף חד צדדי באותה מידה אחרי ביטול העצמי. אך מהו מקומה של היוגה בדיון זה? יוגה היא שביל הזהב. לא ניכוס ולא התכחשות, לא אינפלציית אגו ולא ביטול העצמי, לא דומיננטיות ולא כניעה. אז איך אנחנו, כמורי יוגה, עוזרים לתלמידנו למצוא את האיזון החמקמק של שביל הזהב בתוך תרגולם ובתוך חייהם? תפקידנו העיקרי הוא להדריך את התלמידים אל עבר מרכזו של ליבם שלהם, אשר בו חיים את החיים לפי הרגש. כאשר אנו מלמדים את תלמידנו להרגיש את התנוחות במקום להיכנס אליהן בכוח, אנו מלמדים אותם להיות רגישים לעצמם ולייחודי להם, להחליט החלטות מבפנים, ולהיות במגע עם תכתיבי האלוהות הפנימית. עבודתנו כמורי יוגה היא לשחרר את התלמידים שלנו באופן כזה שיוכלו להיות הם עצמם באופן שלם. בין אם באסנה או בפרניאמה, בין אם בבניית מערכת יחסים עם העצמי או עם אחר, התלמידים שלנו חייבים ללמוד למצוא את ההגשמה דרך החקירה של הדרך ולא דרך כפייה בכוח של מטרות ותוצאות. הרגש לוקח אותם אל תוך עצמם, כפייה בכוח לוקחת אותם הרחק מעצמם. כאשר אנו רוצים תוצאות אנו לוחצים על מנת להשיגן. ברגע שאנו מתחילים ללחוץ, אנחנו חדלים להיות מודעים להשפעה של פעולה זו עלינו או על מערכת העצבים שלנו. כוח הוא ההפך מרגש. כשאנו עושים משהו בכוח- איננו יכולים להרגיש. כשאנו מרגישים, אין שימוש בכוח. למדו את תלמידכם אמת זו והרשו להם להיות קשובים באופן בלתי פוסק למחשבותיהם, מילותיהם וצרכיהם, ולהביא את כל אלה מתוך הרגש. עשייה בכוח היא yang - מעלה את לחץ הדם, מכעיסה ויוצרת בעיות הלב. הרגש הוא yin – גורם לאדם להיות מהורהר, רגוע ובעל יכולת להבין את החיים. בבואנו ללמד תנוחות נברר אצל תלמידנו אם יש בהם הדחף להיות הכי טובים בכיתה. נבקש מהם להתבונן פנימה ולמצוא את מקורה של תשוקה זו. נרמז להם שדחף זה אינו מולד בליבו העדין של בן האנוש, אלא שהוא מונחל לאדם על ידי חברה חסרת ביטחון. הדחף להיות הטוב ביותר מוביל לשימוש בכוח, וכוח מוביל לפציעות. אני מזכיר כל הזמן לתלמידי ששימוש בכוח מגיע מהאגו בעוד הרגש מגיע מתוך הקשר של אדם עם עצמו. הדחף הכרוני להצליח מקריב את הקשר הקריטי עם העצמי בעבור התוצאה בלבד, ובעבור הבאת האגו על סיפוקו. ביוגה, הניצחון לא טמון בניצחון עצמו, אלא ביכולת להרגיש יותר ממה שהרגשנו קודם. ככל שאנו מרגישים יותר, יכולתנו לחוות רגש עולה. בסופו של דבר הרגש הופך לדרך חיים, והכוח, כמו אבן שהשלכנו לאוקיינוס, שוקע אל תהום הנשייה. הזכר לתלמידיך שיוגה אמיתית אינה תחרות עם האחר, ואפילו לא עם העצמי. לא נקבל פרסים עבור ביצוע תנוחה כראוי. הזכר להם שכאשר הם מרגישים, ויוצרים תנועה קטנה מתוך הרגש, זה הרבה יותר טוב למערכת העצבים שלהם מאשר כשהם עושים שימוש בכוח ליצירת תנועה גדולה. כמורים, אנו חייבים לוודא שתלמידנו עובדים באופן עוצמתי (אינטנסיבי), אך ללא שימוש בכוח. באופן כללי אנו חושבים שעבודה עוצמתית הינה עבודה כוחנית, אך זה לא המצב. כוח הוא ההפך מעוצמה אמיתית. אנו משתמשים בכוח כאשר אנחנו לא נוכחים בגופנו, לא מצויים בהקשבה, לא מצויים במודעות, אלא רק עובדים באופן עיוור. כאשר התלמיד מתאמץ לפתוח את מיתרי הברך שלו (hamstrings ), אפשר לנצל את ההזדמנות וללמדו שיעור עמוק יותר. הזכר לו שמיתרי הברך שלו מתנגדים לפתיחה כי היא חדשה להם. כאשר פותחים אותם בכוח, במה זה שונה מכפייה בכוח של אמונותינו על האחר אשר אמונותיו מנוגדות לשלנו? על ידי שימוש ברגש מתפתחת רגישות וקבלה של נקודות מבט נוגדות. כאשר נראה תלמידה אשר דוחפת את קצה גבול היכולת שלה, מייד נשאל אותה שאלות אשר ידרשו ממנה להפנות קשב פנימה, ולהרגיש את גופה. שאל: " מה את מרגישה כעת? את יכולה להרגיש את המשקל על כפות הרגליים שלך? כמה משקל נח על קצות אצבעותייך?" אפילו משהו פשוט כמו להרגיש פעולה פיזית ירחיק אותה משימוש בכוח. אמור לתלמידיך להתבונן בנשימתם בזמן ביצוע התנוחות, מאחר וזה יסייע להם להפחית שימוש בכוח, ויזמין את הרוח להיכנס לתוך הגוף. בהדגמת תנוחה לתלמידיך, הדגש את ההבדלים בין תנוחה המבוצעת בכוח לבין תנוחה המבוצעת עם רגש. חרוק שיניים, הדק לסת, הזעף גבות, הדק שפתיים, ומתח את גופך בנחישות אימתנית. השלם את התנוחה על ידי ניפוח החזה בתחושת גאווה כוזבת. אז, הדגם שוב את התנוחה מהמקום השקט והשליו של מודעות פנימה. אם תיצור את ההגזמה באופן כזה תעורר צחוק בתלמידיך, אשר ישחרר מתח ויפחית את מצב הרוח הכבד של אימון אינטנסיבי ממוקד. בנוסף, הצגה קומית כזו מאפשרת לתלמיד לצחוק על יומרנותו ועל שאיפותיו האגואיסטיות באופן עקיף. לליצנות זו יש מטרה גבוהה יותר-לעזור לאחרים לראות את האלוהי אליו הם מתכחשים. אני מזכיר לתלמידי לשמור על הדברים בפרספקטיבה, לזכור שהגוף הינו רק תופעה זמנית, ושהסיבה ליוגה היא לאמץ את התמידי: הרוח. לנהוג באלימות כלפי הגוף דוחה את הרוח. הזכר לתלמידיך להביט לעבר מרכזי ליבם ולהפוך את אימון האסנות לביטוי של האלוהות הפנימית במקום הפגנה אלימה של אגו. עודד אותם להיות מסוגלים כל הזמן להתבונן במה שהם עושים באופן מנותק, עם חיוך פנימי. ביוגה, אנו שואפים להפוך להיות יותר מודעים לעצמנו- מודעים לגוף, למחשב (mind ), לתחושות, לרגשות, לטבענו האמיתי- בגלל שככל שנעמיק את מודעותנו, כך נוכל להחליט החלטות נכונות יותר ולהימנע מכאב עתידי. עם זאת, אנו רגילים להתמלא כעס בסיטואציות שאינן לרוחנו. כעס, שהוא צורה של אלימות, מנוגד למודעות, שהיא צורה של רגש. ביוגה אנו מרחיקים עצמנו מכעס ואלימות, ונעים לכיוון של מודעות ורגש. כמורים, כל דבר שנעשה יופץ ויתרבה במהירות בגלל שאנו משפיעים על כל כך הרבה אנשים אחרים. כשאנו עוזרים לתלמידים שלנו להרגיש, תוך השפעה על האינדיבידואלים באופן חיובי, אנו פותחים בשינוי של קהילות, מדינות, ושל מהלך האירועים. תפקידנו, למרות שהוא נראה קטן, משפיע על כל מה שישנו. מטרתנו הגדולה ביותר הינה לטפח שלום עולמי אצל כל תלמיד ותלמיד. זה מתחיל בפיתוח רגישות ותחושה, ובהפסקת השימוש בכוח. על מנת ליצור התקדמות אמיתית ולהתגבר על המכשולים בדרך היוגה, התלמידים חייבים לעשות שינוי במחוות הכוחניות והאלימות אליהן הם מורגלים, ולגלות את האנושיות שברגישות, במודעות וברגש. או אז התרגול שלהם יהיה יותר שליו, החברה שלהם תהייה יותר הרמונית והעולם יהיה יותר בשלום.