משילים את המסכה מהכעס / אלן רדר
הרבה אנשים מאמינים שכעס הוא "לא רוחני", תפיסה מזיקה, שבד"כ גורמת לנו לשמור אותו בפנים.מסורות רוחניות כמו היוגה והבודהיזם, יכולות ללמד אותנו איך להגיב במיומנות לכעס, בלי להדחיק אותו, ולהפוך אותו לכוח חיובי.
במציאות שלאחר ה11 בספטמבר 2001, נקודה אחת נראית כבלתי ניתנת להכחשה: הכוח המזיק ביותר הידוע לאנושות אינו נשק מתוחכם אלה זעם טהור. זעם הוא כברק הכלוא בבקבוק, כאשר הבקבוק הוא אנחנו. אם אנו שומרים את הכעס בתוכנו, לאכל את האהבה שבנו, ההיגיון והבריאות הרגשית והפיזית שלנו. אם אנו מכוונים את הכעס כלפי אחרים הוא הורס כל דבר הנקרה בדרכו- חברויות, קשרי עבודה ,נישואים ומשפחות. במקרים הגרועים ביותר כעס יכול לפצוע ואפילו להרוג. רואנדה, צפון אירלנד, המזרח התיכון- מאחורי לכל הסוגיות הללו מסתתר זעם ללא שליטה.
אנו יודעים שאנו שפויים יותר ובריאים יותר כשהכעס אינו מצית את מחשבותינו ומעשינו. אולם לא ניתן לגרשו במשאלת לב. לפעמים הוא ניצת בתוכנו בספונטאניות כמו שיהוקים. פעמים אחרות אנו מרגישים שיש הצדקה לכעוס בעקבות פרובוקציה של אהוב שפגע בנו, חבר לעבודה שאכזב אותנו, חוסר צדק חברתי וכו'. אך השאלה האמיתית היא איך נוכל להתמודד בצורה נבונה ובונה עם הרגש הכול כך הרסני הזה?
במשך אלפי שנים, מסורות רוחניות הציעו מרשמים מפורטים נוגדי כעסים- כי הכעס נוגד את המטרה העיקרית שלהם- השגת אושר וחופש. לאחרונה פסיכולוגים וחוקרים רפואיים חקרו ולמדו את הכעס, כדי לעזור למנוע את הנזק שהוא גורם הן ליוזם והן למטרה. הידע המצטבר הזה מבהיר, שכעס אינו ניתן לשליטה, ועל אף הכוח ההרסני שלו יש לו מעט מאוד אחיזה במציאות.
מתחת לפני השטח
כעס מופיע במספר צורות, כמו התפרצויות זעם, תסכול, קינאה, טינה חימה ושנאה. לעיתים הוא מתחפש לשיפוט, העברת ביקורת ואפילו שעמום. כמו כל הרגשות, זהו מצב מורכב המשתנה כל הזמן ומערב מחשבות רגשות ושינויים גופניים.
התופעות הפיזיולוגיות, הכוללות זרז דו שלבי מסדרת המוליכים העצביים הנקראים אדרנלינים
גורמים לכעס מה שהדלק גורם למדורה. "הנחשול" הראשון אורך דקות ספורות, אולם טוען את הגוף באנרגיה לנקיטת פעולה מיידית- או להלחם או לברוח, תלוי איך אנחנו מפרשים את המצב. תגובת ה"הלחם או ברח" היא בד"כ תגובה ביוכימית מופרזת, מורשת גנטית לימים בהם האיומים העיקריים על חיי היום יום היו הנמר השן חרבי ולא טלפני שיווק ישיר, המציקים לנו בארוחת הערב. כך ניתן להסביר מדוע לפעמים הגירוי הקטן ביותר, גורם לנו לצאת מכלל שליטה. ה"נחשול" השני, של האדרנלין אורך זמן רב יותר, החל משעות ועד מספר ימים, ומביא אותנו למצב מתמשך של גירוי חושים ויכול להסביר לנו מדוע כשגם כך עובר עלינו יום קשה, נתפרץ אל עבר כל מה שזז- ילדנו, בן/בת הזוג, הכלב שלנו- עקב התנהגות שבד"כ לא תטריד אותנו כלל. מצב זה מדגיש את הפיתוי, שלפעמים אין לעבוד בפניו, של הכוח של הכעס- רמת אדרנלין גבוהה הגורמת לנו להרגיש חזקים, צלולי מחשבה, בעלי מטרה- חשוכה ככל שתהיה. מעבר לזה, את הכעס קשה לקטלג היות ואנשים שונים מגיבים אליו באופן שונה, ובין המדענים קיימים חילוקי דעות היכן למקם את הכעס בספקטרום הרגשות. לכל הרגשות קיימות וריאציות שונות וחלקן אפילו תערובת של רגשות אחרים. לדוגמא קנאה משלבת, כעס עצבות ופחד. אם כך, האם הכעס הוא רגש בסיסי שממנו יוצאים רגשות אחרים, או השפעה משנית/ סימפטום של רגשות יותר בסיסיים?
בזמן שקהילת המחקר ממשיכה להתווכח על איכויות הכעס ומרכיביו, רבים מאמינים שלא רק קינאה, אלה כל סוג של כעס טומן בחובו תגובות אנושיות בסיסיות. סילביה בורשטיין, פסיכותרפיסטית ידועה ומוכרת, אומרת: "כאשר אני עובדת עם לקוחות כועסים, אני שואלת אותם מה הפחיד והעציב אותם, רגשות אלה אינם נפרדים זה מזה". בורשטיין זוכרת עזור של עוינות עם קולגה למקצוע, על הערה שהעיר לה. "כל פעם שחשבתי עליו עבר בי גל של זעם- כיצד יכול היה להגיד את מה שאמר עליי." היא אומרת. יום אחד תוך כדי נסיעה לפגישה אשר אותו אדם היה אמור להשתתף בה, הכתה בה התשובה –" הוא אמר זאת מפני שזה נכון, ולקח לי שנים לומר את זה לעצמי,ובמילים אחרות- הכעס טשטש את הפחד או החשש שאדם זה באמת צודק". כאשר הגיע האדם לפגישה סוף סוף , היא הרגישה קלילה ושמחה ראות אותו, כפי שהוא שמח לראותה.
- Ven. Thubtn chodron
נזירה בודהיסטית, שנולדה באמריקה, והסופרת של "לעבוד עם הכעס", מוצאת הבנות דומות בתוך הכעס מתוך מקורות בודהיסטים מסורתיים מטיבט. בנוסף לעצב ופחד היא מוסיפה: הרגל, תשומת לב לא נחוצה והצמדות, כמקורות מפתח של הכעס. לפעמים אנו כועסים מפני שפיתחנו הרגל להגיב בצורה שכזו במקום להתאזר בסבלנות ובחמלה, היא מוסיפה. אנו מתכעסים דרך צורת לב לא נחוצה ע"י הגזמה בהיבטים השליליים של אנשים, מצבים או מטרות אחרות לרגשות שליליים. ההצמדות שלנו מובילה אותנו לכעס מפני ש:"ככל שאנו קשורים יותר למישהו או למשהו, כך גדלה רמת הכעס שלנו, אם אין אנו יכולים לשמור אותו אצלנו או שהוא נלקח מאיתנו".
סטפן קופ- פסיכותרפיסט ומורה בכיר בקריפלו יוגה והסופר של "יוגה והחיפוש אחרי העצמי האמיתי", מוצא שנקודת המבט היוגית העתיקה, שוות ערך לכל מה שהוא למד בלימודיו המודרניים. היוגים מתייחסים אל הכעס כאנרגיה קיימת כמו כל הרגשות. אי שם במחצית הדרך בין ניסיון פיזי ורוחני. כמו חום או צורת אנרגיה אחרות, כעס פוחת בצורה טבעית אלה אם כן נאחז בו ע"י הגנה פסיכולוגית, כלומר הכחשה או הדחקה " כעס נוטה לעלות כמו גל בים- הוא עולה ומגיע לשיא, נשבר ונעלם."
נזק מחושב
כעס עשוי להיות שטחי או ניתן להעברה, אך אין אלה בשביל להפחית מהסכנה האמיתית שלו.
אנשים כעוסים פוגעים בעצמם ובאחרים, לעיתים בצורה חמורה וללא הבחנה. בריאן אנאראהן, שגר בצפון מערב ארה"ב,מודה שכשלון לנהל את כעסו עלה לו בנישואיו.
בשנות ה90 המוקדמות, אשתו שילה (השמות אינם אמיתיים), החלה להיפגש עם גבר אחר בערבים לפני חזרתה הביתה מהעבודה. היא התעקשה שהם לא קיימו יחסי מין אך הוא עדיין רתח על העובדה שמישהו אחר העסיק את שתומת ליבה. כששילה התחילה לבלות יותר זמן במחיצת ידידה הכעס של בריאן הגיע לנקודת רתיחה, ההתפרצויות שלו, לעיתים בנוכחות ילדיו, הפכו את חיי הבית שלהם לבלתי נסבלים, כך שלבסוף היא עזבה את הבית. בנתיים היחסים עם הידיד הגיעו לשיא ואז נגמרו, בדיוק כפי שבריאן צפה, אך גם נישואיו הסתיימו. "אם הייתי נותן לה חופש פעולה יכול להיות שהיא הייתה חוזרת", אומר בריאן לאט וכתפיו שמוטות, כאשר הוא משפר את הסיפור. רדוף על ידי, מה שנראה לו, כדחייתה של שילה, הוא החל לנהל יומן כדי לטפל בכאבו. היומן הראה שהוא "הקפיא" את נישואיו הרבה לפני שאשתו עשתה זאת. זה היה מרשם לאסון בחיי הנישואין, אך הוא לא הבין זאת, עד שקרא את המילים שהוא בעצמו כתב ביומן. התרגול הנ"ל וכמו כן משוב שקיבל מחברו אשר לא נטל צד בעימות, עזרו לבריאן לעבד את כעסו, הוא החל להזכיר לעצמו לשאול- מה התוצאה שאני מבקש כאן, במקום לתת לכעס להכתיב לו את מעשיו. כל השיטות הנ"ל הקהו את חדות תגובותיו הנפשיות ואפשרו לו להשלים עם שילה כשותפה, גם אם לא כאשתו. בימים אלה, כאשר בריאן מתכעס, סביר להניח שהוא "מכיר בכעסו ככאב" ויושב עם הכאב מעט ומתבונן בו במקום להגיב מתוך זעם.
ההרס כתוצאה מכעסו של ארג'ון ניקאסטרו לא היה בר תיקון בקלות רבה. אך זוהי הסיבה שהמפנה שחל בו הוא כל כך הרבה חשוב לציון. הוא נכלא בגיל 17, נמלט מהכלא ובחוץ רצח אדם תוך כדי גניבת סמים שלא הצליחה. בחזרה לכלא, כאשר הפעם נכנס למאסר עולם, הוא ניסה להימלט שוב, ניתפס ונשלח לבידוד למשך יותר משנה. האדם שיצא מהבידוד היה אדם שונה לחלוטין מזה שנכנס אליו. מדוכא בגלל העתיד אשר היה ניראה לו מוגבל כמו תאו, הוא הוכה יום אחד על ידי ההבנה שמצבו הוא לחלוטין תוצאה של מעשיו. לראשונה הוא חש את משקל הסבל שהתנהגותו גרמה לאחרים- להוריו, קורבנותיו והמשפחה וחברים של האדם שהרג. כמו כן הוא הבין שהוא הרס את חייו במו ידיו וכן שיש לו את הכוח לתקן זאת. את עבודת התיקון הוא החל באופן מיידי על ידי התחייבות עצמית להפסיק להגיב ללא מחשבה לכעסו. " לא היו לי כלים לעזור לעצמי לחיות בצורה אחרת אבל הייתה לי את הכוונה". סידרה של נסיבות ציידו אותו בכלים שקודם חסרו לו: מטפל חדש בכלא הכיר לו את שיטת הגשטאלט- שעזרה לו לשחרר כעס דרך מודעות ממוקדת על מחשבותיו ותחושותיו הפיזיות. חבר מהכלא נתן לו ספר שנכתב על ידי בו לוזוף "כולנו אסירים לתקופה". הספר לימד אתו יוגה בסיסית, מדיטציה ופראניאמה, עטוף בחוכמה מיסטית ידידותית לאסיר. ארג'ון התחיל להתאמן בתורה שלמד באופן יומי והרוחניות החדשה שלו הפכה בן אדם זועף שאינו בר תיקון לאסיר לדוגמא.
לוזוף, שהחל להתכתב ולהיפגש עם ארג'ון כחלק מהפרויקט ששמו "בית סוהר- אשראם" שיכנע את הועדה לעירורים שמאמציו של ארג'ון היו אמיתיים וכנים, והציע לאכסנו ולהעסיקו במסגרת הקהילה הרוחנית של פרויקט זה, אם יורשה להשתחרר מהכלא. ארג'ון שוחרר מהכלא ב1998 בגיל 40, אחרי 23 שנה. היום, ארג'ון מפקח על חלק ניכר מהעבודה של העבודה עם אסירים, יושב בוועד המנהל של הקרן ונשוי לאחת מנשות הסגל. "כעס", הוא אומר ,"הוא אינו מה שאתה רוצה להביא עימך לעולם, יש מספיק מזה גם כך".
המרת חום לאור
האם כעס אי פעם משרת אותנו? ישנם הטוענים שכן. כעס, הם מדגישים, מזעיק אותנו לעוולות הדורשות תיקון. למשל, כאשר הזכויות שלנו מופרות. ישנם הטוענים כי בספורט למשל, הכעס משמש כדלק לשאיפה לנצח. כעס מתדלק את מאמצינו לתקן אי צדק סוציאלי, אומרים אחרים.
חודרון אינה מסכימה עם מאמרים אלה. היא טוענת, שכעס יכול להיות מדד מוטעה לעוולות: לפעמים הרצונות שלנו מתוסכלים, או שאנשים אחרים אינם מסכימים עם הערכים והרעיונות שמנחים אותנו ואנו, מתוך אי הסכמה, מסמנים את תגובותינו כמשהו נאצל כמו כעס מוסרי. בתחרויות, היא מדגימה לנו, שמאמן הכדורסל לשעבר ג'ון וודן, אשר הוביל את קבוצתו ליותר אליפויות מכל קבוצה אחרת, מעולם לא דחף את שחקניו לנצח. במקום זאת הוא תמיד עודד ודחף אותם לתת את המיטב שבהם במשחק, כאשר ניצחון היה התוצאה שלאחר מכן. חורדון חושבת שגם חמלה, היא גישה הרבה יותר טובה לפעילות חברתית מאשר כעס. נקודת המבט מתוך החמלה היא רחבה יותר ומחפשת פתרונות המקובלים על כל הנוגעים בדבר.
מיכאל נגלר, מלומד ידוע וסופר שעסק באי אלימות, טוען שהיעילות של מהטמה גנדי כנגד השלטון הבריטי בהודו, היא תוצאה ישירה של יכולתו להפוך את הכוח העצום של הכעס אל משהו יצירתי וחיובי יותר, כמו הפיכת חום לאור. גנדי פיתח את היכולת מתוך הבנה מרכזית שרכש בהיותו עו"ד צעיר בדרום אפריקה, ב1983, בעת נסיעתו ברכבת, הוא נזרק מהמחלקה הראשונה אחרי שנוסע אירופאי התלונן על כל ש"קולי" (כינוי לאסייתי) נוסע במחלקה הראשונה. במקום להיעלב באופן אישי ולהפנות את כעסו כלפי האנשים המעורבים בתקרית, גנדי החליט, אחרי מלחמה פנימית עצומה, להקדיש את עצמו לשינוי התנאים החברתיים, אשר הביאו ליצירת התקרית מלכתחילה. לגנדי לא הייתה בעיה לכעוס, אלה איך לבטא כעס זה. זוהי הבחנה מכרעת, שרבים מהאנשים הרוחניים מחמיצים. אנשים רבים מאמינים שכעס הוא "לא רוחני" . תפיסה זו מזיקה , אשר מובילה אותם להדחיק את רגשותיהם ולאגור אותם בפנים, כך אומר קופ. סילביה בורנשטיין אומרת כי אלה החושבים שהתרגול הרוחני שלהם ימחק את הכעס טועים טעות מרה. "אני אומרת לאנשים כל הזמן-איננו אנשים שונים, יש לנו אותו מבנה פיזיולוגי ועצבי ולמעשה את אותן תגובות אמוציונאליות כל החיים, אך אנו נעשים חכמים יותר בהקשר לצורה שבה אנו מביעים אותן כלפי העולם".
שליטה בכעס
אם אנו תקועים עם הכעס שלנו, מה אם כן, היא השיטה לשלוט בו? ליוגים העתיקים לא הייתה גישה לידע מתוחכם של הביוכימיה של הכעס, כמו החוקרים של היום. אולם התפיסה של גוף-נפש-אנרגיה , שימשה כניתוח טוב למדי שמודל שחוקרים משתמשים בו כיום בחקירת הכעס.
זהו הסבר חלקי מדוע יוגה הינה שיטה יעילה כל כך לטיפול בכעס. בתיאוריה של היוגה אסאנה (תנוחה), פראנאיאמה (נשימה) ומדיטציה מהווים מערכת כלים מקיפה לשחרור חסימות מנטליות, גופניות ואנרגטיות. למעשה, כאשר הגוף החוקר את היוגה הולך וגדל, מוכחת יעילותה "כמפזרת" של כעס. הפיזיולוג לארף לאפורג', הוא המנכ"ל של המרכז לחקר הסרטן באוניברסיטת דיוק בצפון קרוליינה, היכן שמתבצע מחקר פורץ דרך על סוגי אשיות, המוגדרים "חתי תגובה"- כלומר אנשים המגיבים לכעס בצורה חריפה יותר מהממוצע.
כאשר אותם אנשים נמצאים בקבוצת סיכון של התקף לב עם סימפטומים כגון לחץ דם גבוה, בעיות כולסטרול ועודף משקל, התקף כעס יכול להפוך להתקף לב עם תוצאות סופניות או מסכנות חיים. יוגה, ובמיוחד צורות מרפאות כגון יוגה משמרת, אומר לאפארג', הוכחו כשיטות בעלות ערך רב לקירור אותן תגובות שהוזכרו לעיל.
סטיבן קופ טוען שהאסנות בהחלט יכולות להיות התרופה הטובה ביותר של היוגה לכעס. "כי האסנות מאפשרות לך להניע את הכעס". הוא מזהיר כנגד מדיטציה לאנשים עם אופי הנוטה להתפוצץ, היות ומודעות מדיטטיבת רק מניעה את הכעס מעבר לנקודה מסוימת. האבחנות של קופ מדגישות את העובדה, שכעס מתבטא בצורות שונות ולכן צריך להיות מטופל בשיטות שונות. אחדים מאיתנו מתחממים מהר מאוד עד אובדן שכל ישר. במקרים אלה מומחים מצאו כי שיטות כגון נשימות עמוקות, תרגול מתון או התרחקות ממצב טעון, הם הדרך הטובה ביותר להורדת רמת האדרנלין. לעומת זאת לאלה המתונים יותר באופיים, מודעות יכולה הלגביר את שטף הכעס דרך הגוף ומחוצה לו. יוגה עוזרת לאנשים כאלה "לרכב על ראש הנחשול" של הכעס עד לצד השני.
מחוץ לאסאנות, קופ מלמד טכניקה המבוססת על יוגה ואשר נלמדת במרכז קריפאלו בלנוקס מסאצ'וסצס, לשילוב חוויות נפשיות. הטכניקה הנקראת "לרכב על הגל", מורכבת מחמישה צעדים: נשום, הרגע, חוש, התבונן, הרשה
.
לתחילת התהליך נשום מהסרעפת וכך העבר את המיקוד מהגוף אל העולם האנרגטי. מעבר זה, יכול להוביל לתובנות דרמטיות ולשחרור נפשי כאשר הפראנה הנישאת בנשימה חוזרת לאזורים התקועים בגוף והמקבילים להם בנפש. בשלב הבא הרפה את השרירם ליכולתך המירבית, על מנת להסיר מחסומים גופניים ולהרגיש את גל האנרגיה. הספונטניות והאינטנסביות של הגל הזה יכול להיות מפחיד לפעמים, לגרום לך להגן על עצמך על ידי כווץ הגוף, קופ מדגיש. לגרום לעצמך להירגע מאפשר לגל להמשיך את עבודת השחרור הפיזי. עכשיו הרגש, כאשר כאן הכוונה להתמקד בתחושות המתקבלות מגל האנרגיה ובחקירה של האיכויות שלהן: מהו מצב הרוח, הצבע, המרקם, הצורה, היכן אנו חשים בהם בצורה החזקה ביותר בגופנו. אחרי שענינו על כל השאלות השלב הבא – התבונן. הפעל את מה שהיוגים קוראים "המתבונן". אם אתה יכול לעמוד במקום של המתבונן, מה שקרוי על ידי פרויד "האגו המתבונן" , ולהישאר נוכח עם הגל של התחושות, אז הגל נע דרכך ואתה יכול לבצע החלטות מבדילות איך לנוע- עם הגל או להגיב אליו. השלב הסופי של הטכניקה- הרשה, פשוט אומר לסמוך על האינטליגנציה והתוצר החיובי של הגל ולא להתנגד לו. ההברקה של "הרכיבה על הגל" היא, שאתה נשאר עם התחושות הראשוניות מבלי לפעול, עד אשר אתה בהיר לחלוטין.
בודהיזם קלאסי מתייחס לכעס באותה צורה, אומרת חודרון: בבודהיזם אנו מתרגלים באופן מתמיד התבוננות מושכלת על עצמנו, הכוללת עליה, התבוננות וירידה של הרגשות ההרסניים כמו כעס. איננו דוחקים את הכעס מצד אחד, אך איננו מקבלים אותו כמובן מאליו מאידך. לפעמים מספיקה התבוננות בכעס והוא מאבד את כוחו ונעלם. במקרים אחרים אנו מפעילים חיסון נגדו, כלומר גישה מציאותית ורווחית יותר על המצב, כך שהכעס מתאדה.
בכדי להדגים את המאמר האחרון, חודרון מצביעה על המתח העומד בפני פיצוץ בין הישראלים לפלסטינאים, טרגדיה שהיא מוצאת מכאיבה במיוחד מפני מוצאה היהודי. הכעס שכל צד חש נובע בעיקרו. היא אומרת, מהכפייתיות מול העלבונות והפצעים שכל צד סופג, והדאגה האנושית לצד השני נשכחת. "על מנת לתקן אי צדק ופגיעה צריך לקחת בחשבון את הרגשות והצרכים של כל המעורבים במצב". המשמעות הבלתי נאמרת של חודרון: מה שנכון לפוליטיקה ולמתחים של המזרח התיכון נכון לגבי אנשים בכל מקום. ההרס שכעס גורם, הופך את השליטה בו לכמעט בלתי אפשרית, ולכן באופן אבסורדי המשימה היא לזכור את העקרונות: להתבונן מנקודת מבט של חמלה, לתת לנחשול הביוכימי להתפוגג, לרכב על הגל.
המאמר תורגם מהמגזין YogaJournal.com.
