שמור על מפרקי העצה והכסל (ע"כ) בכפיפות לפנים, פיתולים ובתנוחות שבהן הרגליים פסוקות / רוג'ר קול
עבור חלק מהמומחים, כאבי ע"כ הם תופעה מסתורית. למד מעט מהתיאוריות על המקור שלהם וגם דרכים מעשיות לעזור לתלמידים שלך למנוע ולטפל בבעיות ע"כ
אם תשאל בחדר מלא בתלמידים מתחילים ליוגה היכן נמצא המפרק של העצה והכסל, הרוב יגיבו במבט ריק ויאמרו: "אין לי שום מושג". זוהי תגובה בריאה – אם הם לא יודעים איפה זה נמצא, זה כנראה לא כואב להם. אם תשאל בחדר מלא בתמידים מתקדמים ליוגה – או מורים – את אותה השאלה, הרוב וודאי יתחילו מיד לשפשף את הבליטה הגרמית שעל הגב תחתון שלהם, מספר סנטימטרים מתחת לקו החגורה וחמש או שש סנטימטר הצידה ממרכז הגב. זוהי תגובה פתולוגית; הם מפשפשים את הנקודה הזאת כי היא כואבת. ואם תשאל בחדר מלא במנתחים אורטופדיים מה קורה לתלמידים והמורים האלה, חלק יגידו שהכאב נגרם מפציעה של מפרק העצה והכסל, בזמן שאחרים יבטלו את הרעיון הזה ויתעקשו שהכאב מגיע מדיסק פצוע או מבעיית גב אחרת. מה קורה כאן?
התשובה היא קרוב לוודאי שאצל רוב האנשים (כמו מתרגלי יוגה מתחילים ומנתחים אורטופדיים) מפרק העצה והכסל לא זז כמעט, אם בכלל. כתוצאה מכך, מתרגלים מתחילים לא חשים בהם אף פעם, בזמן שמספר רופאים לא מאמינים שמשהו פחות מסדרת תאונות יכול לדחוף את המפרק מחוץ למקום כך שיגרום לצרות. מצד שני, אצל מתרגלי יוגה מתקדמים ומורים ליוגה נראה שהמפרק הזה זז לא מעט, וכך הם פוגעים בו לעתים תכופות.
בזמן שאין הוכחה סופית ומדעית שהתשובה הזאת נכונה, ישנה מהעולם שמחוץ ליוגה עדות רפואית רבה לכך שמפרק העצה והכסל יכול אכן לזוז ויכול להיות מקור לכאב גב. מבלי להתחשב בסיבה של הכאב המוכר כל-כך שבמפרק הע"כ בזמן תרגול אסאנות, מורים ליוגה גילו מספר דרכים יעילות ביותר למנוע אותו או להקל עליו. בואו ונתחיל מההתחלה ונחקור את תופעת הע"כ הזאת צעד אחר צעד כך שתוכל ללמוד כיצד למנוע או לטפל בבעיה הזאת אצל עצמך או אצל התלמידים שלך.
איפה זה כואב?
קודם כל, בואו ונוודא שאנחנו מדברים על אותו הדבר. אם הייתה בקרב הקהילה היוגית זמן רב מספיק, שמעת הרבה תלמידים מתלוננים על מה שהם קוראים "כאב בעצה ובכסל" או "כאב באגן". אם תשאל אותם במדויק, תמצא שהכאב הזה מתלווה לרוב לתבנית מדויקת מאוד (שמתוארת להלן) שמבחין אותו מסוגים אחרים של כאבי גב. אם זאת, אתה גם תגלה שחלק מהתלמידים חושבים שיש להם כאבי ע"כ בזמן שהסימפטומים שלהם לא מתאימים לתבנית הזאת, ושלאחרים יש סימפטומים שמתאימים לתבנית הע"כ אך הם לא קוראים לבעיה שלהם בשם הזה.
במאמר הזה אנחנו נניח שהכאב שמתאים לתבנית הספציפית שלהלן נובע ממפרק הע"כ או ברצועות שמסביבו, אף על פי שאנו מכירים בכך שמספר אנשים נכבדים מאמינים שהכאב נובע ממקום אחר. חשוב מאוד שלא לבלבל בין הדבר שלו אנו קוראים כאב ע"כ לבין כאבי גב אחרים, בגלל שברוב במקרים ההסברים וההצעות שבמאמר הזה פשוט לא מתאימים לתלמידים עם סוגים אחרים של כאב.
הסימפטום הראשי של כאב ע"כ הוא כאב על או מסביב לחלק האחורי העליון של גב עצם הכסל (יקרא מעתה אעע"כ), בצד אחד של הגוף בלבד. האעע”כ הוא הנקודה האחורית ביותר של העצם שעל האגן. אצל רוב התלמידים ניתן למשש אותה על ידי לחיצת אצבעות אל אחורי האגן מעל למסה הראשית של הישבן, בערך כחמש סנטימטר הצידה מקו האמצע של האזור העליון של העצה. אם תמצא אותו, אתה תרגיש בליטה גרמית מובחנת מתחת לאצבעות שלך. אם תלמיד שלך אומר לך שהנקודה הזאת, או השקע שנמצא מעט פנימה ממנה, הוא כואב או רגיש, בזמן שהנקודה המקבילה הצד השני של הגוף לא רגישה, יש לו כנראה את הבעיה הקלאסית של ע"כ שקשורה ליוגה. (שים לב שאף על פי שהתלמיד שלך מרגיש כאב ע"כ על או קרוב מאוד לאעע”כ, העצם הזאת נמצאת בעצם במרחק קרוב מאוד למפרק הע"כ. אנחנו נבחן את האנטומיה של המפרק מאוחר יותר).
אם לתלמיד שלך אין כאב שממוקם בצד כלשהו של האעע”כ, אז כנראה שאין לו בעיית ע"כ. למשל, יש תלמידים שמדווחים על כאב שממוקם רק במרכז העצה או הגב התחתון. אחרים מדווחים רק על כאב שהוא באופן ברור מעל, מתחת או מאוד הצידה מהאעע”כ. אף אחד מהכאבים האלו הוא לא כאב ע"כ קלאסי. אם התלמיד שלך אומר לך שיש לו כאב בשתי עצמות האעע”כ, הבעיה שלו היא קרוב לוודאי או 1) שהמקור שלה הוא בכלל לו מהע"כ (ובמקרה הזה רוב העצות שינתנו במאמר הזה לא יעזרו), או 2) בעיה מסובכת שעשויות להיות בה מעורבים מפרק אחד או שתיים של הע"כ יחד עם מבנים אחרים (ובמקרה כזה העצות שינתנו במאמר הזה עשויות לעזור או שלא לעזור).
כאשר אתה מוצא תלמיד עם כאב ע"כ חד צדדי קלאסי, הוא עשוי לומר לך שהכאב שהוא מרגיש באעע”כ שלו מקרין קדימה על שפת האגן, אולי אפילו עד תחילת המפשעות או הירך העליונה הפנימית. היא עשויה גם לדווח על כאב שהולך למטה דרך הירך והרגל החיצוניים. חשוב להפריד בין כאב בירך וברגל החיצוניים שנגרם מבעיות ע"כ ומכזה הנגרם מסכיאטיקה. סכיאטיקה היא כאב שעוקב אחרי מסלול העצב הסכיאטי, והוא נגרם לרוב מבעיות בדיסקים של הגב התחתון. שלא כמו כאב ע"כ, כאב סכיאטי נחווה כאילו שהוא עובר עמוק בתוך החלק הבשרי של הישבן ועובר למטה דרך אחורי הירך (בצד החיצוני). כאב ע"כ מתחיל מלמעלה לישבן ועובר למטה רק דרך הצד של הירך, לא לאורך אחורי הירך. כמו כן, אם הכאב של התלמיד שלך מקרין למטה עד כף הרגל, הוא ירגיש סכיאטיקה בין הבהונות הראשונה והשנייה, בזמן שהוא ירגיש כאב ע"כ רק בקצה החיצוני של כף הרגל או העקב.
רוב התלמידים עם בעיות ע"כ יגידו לך שישיבות ארוכות ורוב ההתכופפויות קדימה מחמירות את הכאב, אבל זה גם נכון לגבי תלמידים עם סכיאטיקה ובעיות גב אחרות. כמו כן, כמו עם בעיות גב אחרות, כפיפות לאחור יכולות או להקל על סימפטומים של ע"כ או להחמיר אותם. אבל שלא כמו תלמידים עם בעיות גב אחרות, לאלו עם כאב ע"כ הכאב יחמיר במיוחד בתנוחות עם רגליים פסוקות כמו בדהה קונאסאנה (תנוחת הזווית הסגורה / פרפר), אופווישטה קונאסאנה (תנוחת כיפוף קדימה בישיבה עם רגליים פסוקות), אוטאיטה טריקונאסאנה (תנוחת משולש), וירבהרדאסאנה II (תנוחת גיבור II) ואוטאיטה פרסווקונאסאנה (תנוחת זווית צידית). יכולות להיות להם גב בעיות עם פיתולים, כמו מריצ'יאה אסאנה III ובכפיפות הצידה כמו פרווריטה ג'נו סירשאסאנה (תנוחת פיתול ראש לברך). עבור רבים, התנוחה הקשה ביותר היא שילוב של פיתול, אבדוקציה וכיפוף קדימה, וכך במיוחד ג'נו סירשאסאנה (תנוחת ראש לברך).
הבה נבחן את האנטומיה של מפרק הע"כ כדי לראות איך אפשר לפצוע אותו ומה ניתן לעשות כדי למנוע או להקל על בעיות שקשורות אליו.
אנטומית מפרק הע"כ
מפרק הוא מקום בו שתי עצמות מתחברות יחד. מפרק הע"כ הוא המקום שבו עצם העצה ועצם הכסל מתחברות אחת לשנייה.
העצה ממוקם בבסיס עמוד השדרה שלך. הוא מורכב מחמש חוליות שמתמזגות בזמן ההתפתחות ויוצרות עצם אחת שהיא בערך בגודל כף היד שלך. אם תסתכל על העצה מקדימה, הוא נראה כמו משולש שהקודקוד שלו מצביע למטה. אם תסתכל עליו מהצד, אתה תראה שהוא מתפתל – קעור מקדימה וקמור מאחור, ושהוא מוטה, כך שהקצה העליון שלו הוא קדימה הרבה יותר מאשר הקצה התחתון שלו. מתוך הקצה התחתון של העצה מתבלטת עצם הזנב.
כל חצי של האגן מורכב משלוש עצמות, הכסל, השת והחיק, שהתמזגו ביחד בזמן ההתפתחות. העצם העליונה ביותר (זאת שיוצרת את שפת האגן) היא הכסל. העצה תקוע כטריז בין עצמות הכסל הימנית והשמאלית. בחלק העליון של העצה, משני הצדדים, יש משטח מחוספס ודי שטוח שנמצא בסמוך למשטח מקביל מחוספס ושטוח על הכסל. המשטחים האלו נקראים המשטחים האריקולריים. המקומות שבהם מתחברים המשטחים האריקולריים של העצה והכסל הם המפרקים של הע"כ.
העצה נושא את משקל עמוד השדרה. מפרקי הע"כ מחלקים את המשקל הזה כך שחצי ממנו הולך לכל ירך, ומשם לכל רגל. כאשר כוח המשיכה דוחק בצורה איתנה את העצה המשולש למטה אל בין המשטחים האריקולריים המשופעים של עצמות הכסל, הוא נוטה לדחוף לצדדים את עצמות הכסל, אבל רצועות חזקות מונע אותן מלזוז. פעולת הדחיקה הזאת וההתנגדות של הרצועות משתלבות ביחד ויוצרות מפרק יציב.
חלק מהרצועות שמייצבות את מפרקי הע"כ חוצות ישירות את הקו שבו העצה והכסל נפגשים. אלו שמקדימה נקראות רצועות הע"כ הבטניות, ואלו שמאחור נקראות רצועות הע"כ של הגב. עוד רצועות חזקות (הרצועות האינטראוסאוס) ממלאות את החלל שמעל מפרקי הע"כ, ומחזיקות את עצמות הכסל ביציבות כלפי צידי החלק העליון של העצה. המיקום הטבעי המוטה של הכסל שם את הקצה העליון שלו קדימה ממפרקי הע"כ ואת התחתון מאחוריהם. המיקום הזה אומר שהמשקל של עמוד השדרה נוטה לסובב את העצה לאורך הציר שנוצר על ידי מפרקי הע"כ - דוחף את החלק העליון למטה ומרים את החלק התחתון למעלה. רצועות הסקרוטוברוס והסקרוספינטוס באופן אידאלי מתנגדות לסיבוב הזה על ידי כך שהן מייצבות את החלק התחתון של העצה אל החלק התחתון של האגן (עצמות השת).
המשטחים האריקולריים של העצה ושל הכסל מרופדים בסחוס. חלל המפרק מחוסה כולו ברקמת חיבור ומלא בנוזל שימון שנקרא הנוזל הסינוויאלי. כמו מפרקים סינוויאליים אחרים, מפרקי הע"כ מסוגלים לנוע; עם זאת, טווח התנועה שלהם הוא מוגבל ביותר. למשל, כירופראקטים מיומנים, טראפיסטים פיסיים ובמקצועות אחרים לומדים להרגיש את האעע”כ מוטה מעט לאחור ביחס לעצה כאשר אדם עומד ומרים ברך אחת כלפי החזה כמו בצעידה. חושבים שתנועת הנענוע הזו עוזרת להליכה. עם זאת, ע"פ ספר אנטומיה אחד,
מפרק הע"כ הסינוויאלי די בקביעות מראה שינויים פתולוגיים אצל מבוגרים, ואצל גברים רבים מעל גיל 30, ורוב הגברים שמעל גיל 50 המפרק נעשה אנקילוזי (דבוק, כאשר חריר המפרק נעלם); זה קורה פחות אצל נשים.
במילים אחרות, עם הגיל, עצם העצה ושתי עצמות הכסל מתמזגות לרוב לעצם אחת. זה יכול להסביר מדוע חלק מהמנתחים האורטופדיים לא מאמינים בפציעה במפרק הע"כ. אולי הם נתחו מבוגרים, ראו במו עיניהם שהעצה ממוזג לחלוטין עם שתי עצמות הכסל, והניחו שאפילו נקע קטן ביותר של המפרק הזה הוא בלתי אפשרי. זה אולי נכון לגבי אנשים שלהם המפרקים התמזגו, אבל זה משאיר את שאר האנשים, יותר נשים מגברים, שבזכות תורשה או סגנון חיים (כמו יוגה), שמרו על תנועתיות במפרקי הע"כ.
להרגיש את האזור
הרבה מטפלים שעבדו עם יוגים מאמינים שהמקור של כאבי הע"כ שלהם הוא תנועה מוגזמת של המפרק, אשר גורם ליציאה מהמנח הנכון, מתיחת רצועות ואולי כתוצאה מכך גם פגיעה בסחוס ובעצם שעל המשטחים האריקולרים. ישנם מספר תיאוריות לגבי פרטי הפתולוגיה הזו. כדי להבין השערה אחת לגבי מהי המשמעות של יציאה מהמנח הנכון של הע"כ, דמיין חתיכה של כלי חרסינה שנשברה לשתיים. לקצה השבור של כל חתיכה יש משטח מחוספס, אבל מכיוון שהם מתאימים בדיוק אחד לשני אתה יכול לחבר יחד את שתי החתיכות במדויק. הבליטות שעל משטח אחד מתאימות במדויק לשקעים שעל האחר, וההפך. כאשר אתה מדביק את שתי החתיכות יחד, כל שתראה הוא קו דק כשערה במקום שבו היה השבר. אבל אם אתה מזיז מהמנח הנכון את שתי החתיכות לכיוון כלשהו, הבליטות שעל האחד יתנגשו עם הבליטות שעל השני, והסדק שביניהם יישאר רחב.
באופן דומה, למשטחים האוריקולריים של העצה ושל הכסל יש בליטות ושקעים שמתאימים יפה יחדיו כאשר אתה שם אותם במנח הנכון, אבל מתנגשים אחד עם השני אם אתה מזיז את העצמות אל מחוץ למקום לכל כיוון שהוא. ע"פ ההשערה הזו, הלחץ של בליטה על בליטה הוא המקור של הכאב בע"כ. אם זה ממשיך לאורך מספיק זמן זה עלול לבסוף לגרום לפגיעה בסחוס ולאחר מכן בעצם, מה שיגרום לעוד כאב.
מאחר שרצועות חזקות מחזיקות את מפרק הע"כ, הדרך היחידה להוציא אותו מהמקום ביוגה היא למתוח באופן מוגזם את הרצועות האלו. השערה אחרת היא שהמקור של כאב ע"כ הוא רצועות נקועות או קרועות, ולא פציעה של משטחי המפרק עצמו. כמובן, שתי ההשערות לא שוללות אחת את השנייה; להפך, נראה שמתיחה מוגזמת עלולה בו-זמנית לגרום נזק לרצועות ולהוציא את המפרק מהמנח הנכון.
למה דווקא לי?
למה מפרק הע"כ נע באופן מוגזם יותר אצל מורים ומתרגלי יוגה מתקדמים, אבל לא אצל רוב המתחילים או אצל אנשים אחרים? ברור שרוב מתרגלי היוגה המתקדמים מבצעים מתיחות יותר קיצוניות וחוזרים עליהם לאורך פרקי זמן ארוכים יותר. אבל גמישות היא אולי גם גורם: הרבה אנשים בוחרים להתחיל ולהתמיד ביוגה מכיוון שהם כבר גמישים באופן טבעי. עם כך, כתוצאה מסיבות ביולוגיות שקיימות מלכתחילה (כמו הבדלים גנטיים או הורמונליים), יכול להיות שהרבה מתרגלים רציניים כבר מגיעים ליוגה עם רצועות ושרירים שמשוחררים יותר מאשר אצל אנשים אחרים, דבר ששם אותם בקצובת סיכון לחוסר יציבות של ע"כ. באופן דומה, היחס הגדול של נשים ביוגה יכול לתרום ליחס גבוה של בעיות ע"כ. נשים יותר מועדות לבעיות ע"כ מאשר גברים ממספר סיבות. קודם כל, הרוחב והמבנה של האגן הנשי גורם לכך שמפרק הע"כ פחות יציב אצל נשים. בנוסף, לנשים (בממוצע) יש רצועות יותר גמישות מאשר לגברים. ולבסוף, לנשים שעברו לידה יש לפעמים פגיעה בע"כ בגלל שהורמון ההריון (הרלקסין) מרפה מאוד את כל רצועות הגוף ותהליך הלידה שם לחץ עצום על מפרקי הע"כ.
אבל כמובן, אנחנו לא יכולים להאשים בהכל את התורשה, ההורמנים ולידות קשות. תנוחות היוגה תורמות לבעיות ע"כ. מה גורם לבעיה, ומה אפשר לעשות בעניין?
להשיג את עצמך
אף אחד לא בטוח בכך, אבל נראה שביוגה, רוב בעיות הע"כ הנפוצות קורות כאשר הקצה העליון של העצה נוטה יותר מדי קדימה בצד אחד של הגוף ביחס לכסל. זה יכול לקרות למשל בכפיפות לא סימטריות קדימה כמו ג'נו סירשאסאנה. הרגל הכפופה של התלמיד שלך מחזיקה צד אחד של האגן שלו אחורה, בזמן שהוא משתמש בידיים שלו כדי למשוך את עמוד השדרה קדימה לכיוון הרגל השנייה. עמוד השדרה מושך את החלק העליון של העצה שלו קדימה בשתי הצדדים, אבל הקצה העליון של האגן (הכסל) נשאר אחורה בצד של הרגל המכופפת, כך שהחלק העליון של העצה נפרק מהכסל וזז קדימה לצד הזה.
דבר דומה יכול לקרות כאשר התלמידים מתרגלים כפיפה קדימה בשתי רגליים, כמו פסצ'ימוטנאסאנה, באופן לא שווה. לדוגמא, אם אצל התלמיד שלך שרירי ההמסטרינג הימניים מכווצים יותר מאשר השמאליים, כאשר הוא יתכופף קדימה בפסצ'ימוטנאסאנה עצם הישיבה הימנית שלו תפסיק להתרומם לפני עצם הישיבה השמאלית. זה יגרום לעצם הכסל הימנית להפסיק לנטות קדימה קודם לשמאלית. כאשר עמוד השדרה שלו מתכופף הלאה קדימה, הוא יגרור את החלק העליון של עצם העצה ביחד איתו. זה ימשוך את הצד הימני של עצם העצה שלו קדימה לעצם הכסל, שכבר נטה עד כמה שיכל, יסית את מפרק הע"כ שבצד הזה וימתח בהגזמה את הרצועות שמסביב. באותו הזמן, הצד השמאלי של עצם הכסל שלו ימשיך לנוע קימה עם הצד השמאלי של עצם העצה, וכך לא ייווצר עודף לחץ על מפרק הע"כ השמאלי.
אפילו אם הוא מתרגל פסצ'ימוטנאסאנה באופן סימטרי לחלוטין, פעולת הכפיפה לפנים שהוא מבצע תמתח את רצועות הע"כ שלו (ובנוסף את רצועות הסקרוטוברוס והסקרוספינוס, שבאופן טבעי מתנגדות להטיה קדימה של העצה על-ידי כך שהן מונעות מהחלק התחתון של העצה מלהתרומם למעלה). זה ירפה את שתי מפרקי הע"כ שלו, ויגרום להם להיות יותר רגישים ליציאה מהמנח הנכון בתנוחות אחרות. אם יש לו שרירי פובוקוסיגוס רפויים (השרירים שעוברים בין עצם האגן לעצם הזנב), זה עלול להחמיר את הבעיה כי זה יקל על עצם הזנב להתרומם למעלה.
ברגע שהתלמיד שלך מטה צד אחד של עצם העצה שלו קדימה מדי, הוא לרוב יישאר תקוע שם. עצם העצה צרה יותר מאחורה מאשר מקדימה, כך שכאשר היא זזה קדימה, עצמות הכסל מתקרבות אחת לשנייה. כדי להחליק את העצה בחזרה למקום, על התלמיד שלך לדחוף ולהרחיק את עצמות הכסל אחת מהשנייה כאשר ישנה התנגדות של רצועות הע"כ הבטניות, הגביות והאינטרוסיוס. זה קשה במיוחד מכיוון שזה גם דורש ממנו להחליק את משטחי המפרק הגבשושיים של העצה ושל הכסל אחת על השנייה. אולי זוהי הסיבה שתנוחות כפיפה לאחור כואבות לפעמים כאשר מפרק הע"כ נמצא מחוץ למקום (הוא דוחס בליטה לבליטה), אבל זוהי אולי גם הסיבה שכפיפות לאחור מקלות לפעמים על כאבי ע"כ (זה מרגיש טוב אם הוא מצליח להחזיר את העצה בחזרה למקום שאליו הוא שייך).
אם כך, כפיפות אחוריות יכולות להיות מועילות או מזיקות עבור מפרקי הע"כ, בזמן שכפיפות קדמיות לרוב טומנות בחובן צרות. תנוחות שמפסקות מאוד את הירכיים (לתוך אבדוקציה), כמו בדהה קונאסאנה, אופווישטה קונאסאנה ווירבהרדאסאנה II גם הם בהחלט עושי צרות. התנוחות האלו כולם מושכות את שרירי האדקטורים (הירך הפנימית), וכך מושכות ומחריקות את עצמות האגן אחת מהשנייה. כנראה שהפעולה הזו מושכת לכיוונים מנוגדים חלק קריטי ממפרקי הע"כ (אלי היא פותחת את קדמת המפרקים יותר מאשר את הצד האחורי, או פותחת את החלק התחתון של המפרקים יותר מאשר את החלק העליון). כאשר המפרקים נפתחים, קל יותר לעצם העצה להחליק קדימה אל מחוץ למקום. שרירי רצפת אגן רפויים עלולים להחריף את הבעיה הזאת מכיוון שהם מאפשרים לחצי הימני והשמאלי של האגן התחתון להתרחק אחד מהשני יותר בקלות מאשר במקרה של שרירים קצרים.
אם ההיגיון הזה נכון, אז שילוב של אבדוקציה עם כפיפה לפנים אמור להיות קשה במיוחד למפרקי הע"כ. נראה שהעובדות מאששות את זה: לרוב אנשים עם בעיות ע"כ מוצאים שזה "מוציא החוצה" את מפרק הע"כ שלהם אם הם מתכופפים קדימה בתנוחות שבהם הרגליים פסוקות, כמו בדהה קונאסאנה, אופווישטה קונאסאנה או פרסריטה פדוטנאסאנה.
פיתולים וכפיפות צידיות יכולים גם הם לעשות צרות לאנשים עם מפרקי ע"כ לא יציבים. פיתולים (כמו מאריצ'יאסאנה III) עלולים למשוך צד אחד של העצה קדימה מהצד השני. כפיפות צידיות (כמו אוטאיטה טריקונאסאנה, אוטאיטה פרסווקונאסאנה ופריווריטה ג'נו סירשאסאנה) עשויים ליצור רווח במפרק בצד אחד ודחיסה בצד השני. בזמן שלא סביר שכפיפות צידיות לבדן יוציאו את המפרק אל מחוץ למקום, הרווח שנוצר שם יכול להרפות עוד יותר רצועת אינטרוססאוס שכבר מתוחה מדי, והדחיסה שזה יוצר יכולה לגרות עוד את משטחים אריקולריים שמחוץ למנח הנכון על-ידי דחיפה חזקה שלהם האחד כלפי השני.
כדי להשלים את התמונה, חוסר איזון בשרירים הכופפים של הירך עלול גם הוא לתרום לבעיות ע"כ. שני שרירי הפסואז מחברים את קדמת הגב התחתון אל החלק הפנימי העליון של עצמות הירך. אם אחד מהם מתוח יותר מאשר השני, הוא עשוי למשוך צד אחד של עמוד השדרה יותר מדי קדימה, וכך למשוך את הצד הזה של העצה ביחד איתו. שני שרירי האילאקוס מחברים את החלק הקדמי של עצמות הכסל עם החלק הפנימי העליון של עצמות הירך. שריר אילאקוס מתוח בצד אחד יכול לגרום לבעיה אחרת של ע"כ על-ידי כך שהוא ימשוך את עצם הכסל יותר מדי קדימה יחסית לעצה.
למרבה המזל, ניתן להימנע מבעיות ע"כ, ועל-כך במאמר הבא.
