Salamba Sirsasana (עמידת ראש) שירשאסנה
חזקו את המערכת של השרירים והעצמות, שפרו את הנשימה, והמריצו את העיכול. כל זה בזכות עמידת ראש.
כמעט בכל הירחונים העוסקים ביוגה, ויש המון מהם, מתארים כמה נפלא זה. הם רושמים את ההשפעות של התנוחה. הם מציגים את היוגה כגורם לשחרור מתחים, ולהפחתת הכאב לרווחתנו. בהיצמדות רק לדברים הטובים, ולמובן מאליו, מאמרים אלו לא רק מציירים תמונה חלקית של היוגה, הם בנוסף , גונבים ממנה את התמצית שלה. ההשפעות וההנאות מיוגה הן באמת עצומות ועמוקות, אך הקשיים שאתם נפגשים עמם במהלך התרגול, לא פחותי ערך מהקשיים.
טקסטים עתיקים העוסקים ביוגה, מבליטים את החשיבות של Tapas, תכונה היוצרת אש של משמעת ונחישות. אחת מהדרכים לייצר אש זה חיכוך, וההתנגדות שצצה כשאתם מתרגלים לעיתים קרובות, מאפשר לניצוץ להתלקח, וליצור את אש הטרנספורמציה. אש זו ניזונה ומאווררת מהתרגול בכל פעם שאתם מסיימים את אותו, יום אחר יום. כל הרבדים בחייכם ניזונים מאש זו, מהרובד הארצי, הגשמי ביותר, ועד לרובד הנשגב, הנעלה ביותר. בכל פעם שאתם מתרגלים, אתם לוקחים את הסיכון במציאת עולמכם הפוך, מלמעלה למטה.
אולם, כל הדברים האלו נכונים בין אם אתם מתרגלים יוגה או לא. בכל רגע נתון אתם יכולים להשתנות לתמיד. בין אם אתם רצים לשמור על תחושת הפלצות האמיתית הזו בקדמת המודעות שלכם, או לא, ארעיות זו עובדה בחיים.
לפני זמן רב, יוגים זיהו את הברות חלוף הזו וע"י כך הפכו את האי-היקשרות (Nonattachment), לאחת מאבני הפינה בתרגול היוגי. אם אתם עוקבים בדרך היוגה, אתם צריכים להיות מוכנים לשנות הכול בחייכם: סוג לבוש, מה שאתם קוראים, אוכלים, הבחנה בדברים, דרך חשיבה, ודרך פעולה. בכדי להיות חופשי באמת, מתישהו במהלך הדרך אתם חייבים להיות מוכנים לוותר על הביטחון המשלה והכוזב של המוכר, ולהשליך עצמכם אל תהום הלא מוכר, הלא ידוע.
עמידת ראש מאפשרת הזדמנות להתנסות בבטחה בלא ידוע ובפחד שהיא מולידה. עמידת הראש יכולה להיות מפחידה. היא מסובבת את עולמכם מלמעלה למטה, פשוטו כמשמעו. מתחילים עלולים להתבלבל, למצוא עצמם ללא יכולת הבחנה בין ימין שמאל או למעלה למטה.
אולם, כמו ש- B.K.S Iyengar אומר בפרק על עמידת ראש בספרו Light On Yoga: "הדרך הטובה היותר להתגבר על פחד היא להתמודד עם הסיטואציה בשלווה וקור רוח". למזלנו, תחושות הבלבול, והחוסר אוריינטציה שוקעות מאוד מהר. עם תרגול תמידי, אתם יכולים להתחיל לחוות את ההשפעות של התנוחה, מה שהוביל את היוגים לקרוא לה: "מלך התנוחות".
הכנות לתנוחה
עמידת ראש היא לא תנוחה שנועדה למתחילים מן השורה. מומחיות בתנוחות מקדימות יזרזו את הלימוד, ובסופו של דבר ימנעו בעיות שיכלו לצוץ בעמידת ראש.
התנוחה הבסיסית ביותר, שבאה לפני עמידת ראש, היא עמידת הר (Tadasana). פעולת הרגליים, הטורסו, והראש, חיוניות באותה מידה בשתי התנוחות, למרות שהן מעט שונות כאשר אתם עומדים הפוך, וגופכם במהופך לכוח המשיכה.
תנוחות העמידה מפתחות כוח, גמישות וסבילות שאתם צריכים בעמידת ראש. בנוסף, Gomukasana, תעזור לכם לחזק את היציבות בכתפיים, ו- Adho Mukha Svanasana (כלב ראש למטה), יכול לעזור לכם לחזק ולהאריך את הכתפיים.
Sarvangasana, (עמידת כתפיים), היא התנוחה השנייה אחרי תנוחת ההר, המכינה אותנו לעמידת ראש. עמידת כתפיים מחזקת את עמוד השדרה, מלמדת את הרגליים להרים את הגוף (השארת עמוד השדרה נקי מלחצים ומתחים), ומאפשרת לכם להתמודד, ולהפחית את הפחד שנובע מהבלבול שבו אתם שרויים כשאתם מהופכים. אחרי לפחות 4 חודשים שבהם אתם מתאמנים על התנוחות הללו, ועל עוד כמה, אתם יכולים לנסות להתחיל לתרגל עמידת ראש.
אפילו אם אתם מרגישים שאתם מומחים בעמידת ראש, אתם יכולים ללמוד הרבה מלחזור ליסודות של התנוחה. התחילו בהנחת שמיכה מקופלת על הרצפה כדי להגן על האמות, שורשי כפות הידיים, והזרועות. עשו קיפול דק ביותר, כדי שתוכלו לבצע את התנוחה בנוחיות, ללא לחץ.
בסיס יציב יצור את ההתנגדות הדרושה בכדי להשיג התרוממות טובה יותר בתנוחה. סדרו את השמיכה מקבילה לקיר, ולא באלכסון או סתם איך שיוצא, מכיוון שסידור כזה יעזור לכם להתכוונן בתוך התנוחה כאשר אתם הפוכים.
התכופפו לקדמת השמיכה והניחו את המרפקים ברוחב הכתפיים, ליד הקצה הקדמי. (קצה השמיכה נותן לכם נקודת התייחסות בנוגע להשמת המרפקים בצורה שווה). הצמידו את האצבעות על שורשיהן ותנו להן לנוח. שילוב משוחרר מזמן חוסר יציבות, אצבעות קשות יצרו מתח לא רצוי. ישרו את שורשי כפות הידיים אנכיות לרצפה, ומרכזו את משקל הגוף על עצם האמה. מנעו מגופכם לסתות קדימה או אחורה.
הישארו מכופפים, והניחו את כתר הראש על הרצפה, והביאו את אחורי הראש ישירות בין הידיים. בכדי למנוע מניעה של התמוטטות חוליות צוואריות אחת אל השנייה, לחצו בחוזקה את האמות ושורשי כפות הידיים אל הרצפה. קרקוע זה מרים את הכתפיים הרחק מהשכמות ויוצר מרווח בצוואר. קודם כל תרגלו את הרמת הכתפיים ולאחר מכן את שחרורן כדי שההבדל יהיה ברור. עכשיו, שמרו את הכתפיים מוחזקות מעלה, והרימו את הברכיים כאדר כפות הרגליים נשארות על הרצפה.
אם זה אפשרי, הישארו בתנוחה זו כ-30-60 שניות, אך צאו מהתנוחה מייד כשהכתפיים שלכם נשמטות או שאתם חווים אי נוחות כלשהי בצוואר. תרגלו זאת לכמה ימים או שבועות, עד שאתם יכולים לשמור על התרוממות הכתפיים במצב של דקה לפחות.
לעבר הקיר
עכשיו אתם מוכנים להעביר את השמיכה לקיר או לפינה של החדר. (לביצוע התנוחה בפינת החדר יש יתרון של מניעת הגוף מלסתות ימינה או שמאלה). התכופפו בשנית, והניחו את פרקי האצבעות כשניים-שלושה סנטימטרים מהקיר. מאחר שאתם כבר לא יכולים להשתמש בקצה השמיכה כדי למקם את המרפקים שלכם, היזהרו זהירות יתרה כדי ליצור קו ישר בין המרפקים לבין הכתפיים, לא רחב מדי, ולא צר מדי. הרימו את האגן כך שהברכיים מורמות מהרצפה. התקדמו עם כפות הרגליים לכיוון הראש כך שהטורסו יהיה כמעט אנכי לרצפה, ככל שאפשר. כאשר אתם מתקדמים, אתם תצטרכו לבוד באופן חזק יותר בכדי לשמר את התרוממות הכתפיים.
בנוסף, המרפקים שלכם ירצו להיפתח, ושורשי כפות הידיים והאמות יהיו בעלי נטיעה להתגלגל החוצה, אך התרגול הקודם אמור לעזור לכם לשמור על הישורת המתאימה של המרפקים, האמות ושורשי כפות הידיים. גם החלק העליון של הגב הוא בעל נטייה להתמוטט לכיוון הקיר. כדי ליצור את הפעולה הנגדית, משכו את אמצע עמוד השדרה החזי (האזור אשר נמצא בין השכמות) לתוך הגוף (הרחק מהקיר), ולמעלה לכיוון הירכיים. השתרשו דרך האמות ושורשי כפות הידיים, דבר שיקל על פעולה זו.
שימו את המעצור
בשלב זה, אתם קרוב לודאי תרצו לעבור במהירות לתנוחה הסופית, קפיצה קטנה ואתם שם, הא? הרבה תלמידים נהיים מתוסכלים וחסרי סבלנות כאשר הם ממשיכים לתרגל את ההקדמות כשהמטרה נראית כל כך קרובה, למה לא ללכת עליה וזהו?
אם לא הבנתם ובצאתם את העבודה הקודמת בצורה מלאה, הנוגעת לשורשי כפות הידיים, לזרועות, לכתפיים, ולגב העליון, אתם לא תגיעו לישורת הרצויה בתנוחה הסופית. במקום ליצור בעיות שבעתיד אתם תכו על חטא ותצטרכו לתקנן, עדיף שתבלו שבועות או חודשים עם ההכנות כדי שתוכלו לשלוט בפעולות הנכונות בגב העליון.
עבודת הכנה זו היא הזדמנות להביא את היוגה האמיתית אל התרגול שלכם. עמידה על הראש היא לא יוגה, ילדים עושים זאת כל הזמן, אתם לא רוצים להעלות הופעת קרקס...
מה שהופך את עמידת הראש ליוגה, זה תשומת הלב החדה והעדינה בכדי להביא את הגוף לאיזון ויישור. תנועה פנימית של מודעות שמגביהה את היציבות ואת הרגישות, ומצמיחה רצון נכונות להיות כאן ועכשיו, בהווה. איפה שאת/ה זה איפה שאת/ה. אם הכתפיים והגב העליון מתמוטטים לתוך הצוואר, נחוץ לכם תרגול נוסף בכדי לבנות את היסודות. זריקת עצמכם מעלה לתוך התנוחה לפני שאתם מוכנים, יצור אשליה של הישג כלשהו. אך הישג זה לא יניב שום פרי, דבר שלא עלה בקנה עלה בקנה אחד עם המחשבה שלכם, ולטווח הארוך אתם תגלו שבחרתם בדרך עוקפת ולא בקיצור דרך.
זינוק
ברגע שאתם מסוגלים להרים את הירכיים ולהביא אותם הקיר מבלי להתמוטט בחלק הגוף העליון, אתם מוכנים לנתק את הרגליים מהרצפה ולעמוד על הראש. בשלב זה, כשכל גופכם הפוך אתם אולי תתפתו לאפשר לפחד להכריע את התשוקה שלכם ללמוד את התנוחה. במקום להתמסר טוטאלית אתם יכולים לקחת שלב אחורה ולמתן את המאמצים.
באותן נסיבות, המורה שלי נתן לי עצה פעם: "הייה זהיר, הייה נועז". אם סיימתם את עבודת ההכנה, תרגלתם כבר איך להיות זהירים. עכשיו זה הזמן להיות נועזים ואמיצים.
הפעם, בשעה שהלכתם קדימה ככל האפשר מבלי להתמוטט בגב ובכתפיים, הטו את הירכיים אחורה לכיוון הקיר, כך שהרגליים הופכות לקלילות. באופן אידיאלי, העלייה של הירכיים וכוח של שרירי הגב והבטן יאפשרו לכם להרים את כפות הרגליים בצורה חלקה ובקלות הרחק מהרצפה.
דברים אלו לא תמיד כל אידיאלים בשבילנו, אך בכל זאת, הרבה אנשים צריכים לקפוץ קמעה בכדי להרים את הרגליים מהרצפה לכיוון הקיר. אני מעדיף שתלמידים ייכנסו לתנוחה עם שתי הרגליים יחד, ולא רגל אחת אחרי השנייה. הדרך האחרונה יכולה לזרוק את משקל הגוף הצידה על הצוואר. בנוסף, הרמה של שתי הרגליים יחד מלמד אתכם שליטה ומקנה לכם כוח שלאחר מכן ישרת אתכם בצורה יפה כשתעברו לתנוחה הסופית. אולם, זה התרגול שלכם והתנוחה שלכם, אתם תחליטו איזו דרך הכי מתאימה לכם.
בנשיפה, הביאו את הרגליים למעלה, כאשר הברכיים נשארות מכופפות ליד החזה. אל תחזיקו מנח זה יותר מדי זמן, מכיוון שהגוף נמשך למנח שיהיה לכם נטייה להתמוטט בצוואר בכתפיים ובגב האמצעי.
השאירו את הברכיים מכופפות וקחו את הרגליים אל הקיר, כאשר העקבים במגע עם הקיר, מתחו את הרגליים, אחת אחרי השנייה.
גרמו לתנועות שלכם להיות חלקות ובשליטה, לא פתאומיות וקופצניות. אחורי הרגליים והישבנים נוגעים ברצפה.
המשיכו ללחוץ את האמות ואת שורשי כפות הידיים אל הרצפה, הרימו את הכתפיים, ומשכו את אמצע עמוד השדרה החזי פנימה ולמטה. מתחו את הרגליים במלואן מעלה לכיוון התקרה ע"י כיווץ הירכיים החיצוניות, השוקיים והקרסוליים אחד אל השני, ומשכו את כל אחורי הרגליים הפנימיות מעלה.
המתיחה של הרגליים היא קריטית: היא לא רק עוזרת להרים את האגן ולמנוע מהעצה לשקוע אל הגב התחתון, היא בנוסף עוזרת להאריך את הצוואר.
התארכו דרך העקבים הפנימיים ודרך השקעים בכפות הרגליים כך שהשוקיים הפנימיות מרחיבות את השקעים בכפות הרגליים מהאצבע הגדולה לאצבע הקטנה.
נוחו במרומים
הרבה מההשפעות של עמידת ראש באות אחרי שאתם שוהים בתנוחה זמן מה, לכן אתם צריכים לעבוד על בניית כוח סבל. בתחילה, התנוחה יכולה להיות מאוד מאמצת. תהיה לכם נטייה להזיע ולרעוד עד שתלמדו את התנועות הבסיסיות וההתאמות הרצויות.
אולם, להאריך את זמן השהיה בתנוחה, אתם חייבים לפתח נוחיות וקלילות, לבסוף. ודאו שהנשימה שלכם לא מאומצת ונינוחה, רככו את שרירי הפנים, ואפשרו לעניים לסגת קמעה לתוך הארובות.
ככל שאתם הופכים יותר בקיעים ונינוחים בתנוחה, למדו איך להרים את הגוף, ולגרום לו להיות קל ע"י קרקוע של כתר הראש באקטיביות אל תוך האדמה. (בדיוק כמו בתנוחת ההר שאתם מקבלים את אפקט הריבאונד מהרגליים, כאן בעמידת ראש, כאשר אתם מקרקעים אותו, אתם מקבלים את אותו אפקט). לבסוף, הזרועות נושאות משקל מאוד קל, משרתות רק כקורה צדדית כדי לשמור על האיזון. בתנוחה אתם אמורים להרגיש קלילים, כמעט ללא מאמץ.
בשלבים המוקדמים של התרגול, שהו בתנוחה כ-3 דקות. אם אתם חווים כאב כלשהו, או לחץ בצוואר, נסו לכוונן את הטורסו העליון ע"י הרמה של הכתפיים והאמצע של עמוד השדרה החזי. אם הכאב ממשיך, רדו למטה, שנו את מנח הראש, וחיזרו חזרה.
כשאתם מונחים בצורה נכונה על כתר הראש, העורף והגרון יעבדו באיזון, ושניהם ירגישו משוחררים. הצד השמאלי והימני של הצוואר יהיו באיזון ובנוחיות, גם כן.
אם אתם עדיין חווים כאב או לחץ, רדו למטה. הימנעו מלרדת ולעלות בצורה חוזרת ונשנית, מפני שזה יכול להפריע בצורה אקטיבית למערכת העצבים. במקום זאת, נסו בשנית יום למחרת. אם אתם לא יכולים לגרום לצוואר שלכם להיות נינוח, בקשו ממורה מנוסה להתבונן בכם בתנוחה. (אפילו אם אין לכם בעיות בתנוחה, זה תמיד טוב לקבל עצה ממומחה, מדי פעם.
איך אתם יוצאים מעמידת ראש (או מכל תנוחה, בנסיבות אלה), זה חשוב כמו איך שאתם עולים למעלה. כדי לרדת אתם הופכים את התהליך של העלייה למעלה. כשאתם נושפים, כופפו את הברכיים והורידו אותן לכיוון החזה, אך המשיכו להרים את הכתפיים ואת אמצע החזה העליון. הורידו את הרגליים מהקיר, ושמרו על הגובה של הירכיים והאורך בבטן, כדי שתוכלו לשלוט בירידה כל הדרך למטה. תמיד, נוחו עם הראש מטה לפחות כחצי דקה עד שתחזרו למצב של ישיבה.
פעולת איזון
כשלמדתם, בצורה עקבית, לשמור על כל הפעולות הדרושות לעמידת ראש עם התמיכה של הקיר, אתם מוכנים לאיזון.
הניחו את הבליטות של פרקי האצבעות כ-2 סנטימטר מהקיר. רחוק במעט מאייך שהנחתם אותן מקודם, ועלו מעלה כרגיל. בכדי להרים את הישבנים והרגליים הרחק מהקיר, מתחו את הרגליים ישרות מעלה כמו מקודם, והכניסו את אמצע עמוד השדרה החזי פנימה לכיוון החזה הקדמי. שימו לב לא לתחוב את הצלעות התחתנות או את עמוד השדרה המותני קדימה.
כשאתם מתרחקים מהקיר, משכו את אמצע עמוד השדרה החזי פנימה, הניעו את עצם הזנב לכיוון הפיוביס, והרימו את הישבנים והרגליים הרחק מהקיר. כשעצם הזנב בפנים, הדקו את שרירי הירך הקדמית (Quadriceps) בחוזקה אל העצם (Femors). ברגע שאתם מתיישרים בתנוחה בצורה נכונה, ארבע עקמומיות של עמוד השדרה נשמרות היטב: צוואר, מפרקי הירך, ברכיים וקרסוליים נמצאים בקו ישר ואנכים לרצפה, הבטן משוחררת, והנשימה נהיית עמוקה באופן ספונטאני. כשאתם מסוגלים להתייצב בצורה עקבית, 2-3 סנטימטרים מהקיר, אתם מוכנים לבצע עמידת ראש באמצע החדר. פחד אולי יפלוש בשנית וינסה להניא אתכם בלבצע את השלב הבא, אך העבודה שביצעתם עד כה הכינה אתכם, וכעת אתם מוכנים.
סדרו את השמיכה במרכז החדר כאשר קצה המזרון מקביל אל הקיר. ודאו שיש חלל גדול ורחב מסביבכם, בכל הכיוונים, מכיוון שבמוקדן או במאוחר אתם תפלו (קרוב לודאי שזה יקרה מהר...) (למעשה אתם יכולים לתרגל כמה וכמה נפילות כדי להפיג ולמוסס את הפחדים). כשאתם נופלים בסופו של דבר, קפלו את הברכיים, שחררו את הידיים הלפותות אחת בשנייה, הירגעו, וצאו מהתנוחה על הגב\ כמו ילד שמבצע גלגול סלטה באוויר. אז, שובו מעלה ונסו שנית. לאחר שלושה ניסיונות לא מוצלחים חזרו לתרגל על הקיר. נסו להתאזן במרכז החדר ביום שלמחרת.
כדי לעלות מעלה במרכז החדר, המשיכו באותה דרך כמו שתרגלתם אל מור הקיר, עד לשלב שהרגליים כבר לא על הרצפה, והברכיים מכופפות ליד החזה. בשלב זה, השאירו אותן מכופפות והביאו אותן מעלה לכיוון התקרה עד שהן נמצאות מעל הכתפיים והירכיים. כשהרגליים שלכם במצב זה, החשש שלכם הנוגע לנפילה אחורה על הגב, אולי יעלה. אתם אולי תתפתו לדלג על שלב זה, ותנסו לקחת את הרגליים ישרות מעלה מהפוזיציה שהברכיים קרובות לחזה. אל תעשו זאת. כשהברכיים עדיין מכופפות, אתם תוכלו להביא את עצם הזנב קדימה, ביתר קלות, להכניס את ה-Femors פנימה, וליצור קו אחד בין חגורת הבטן לבין כתר הראש.
ממנח זה, מתחו את הרגליים מעלה אל התנוחה המלאה. יישמו את כל מה שלמדתם בתרגול כנגד הקיר: התרוממו מעלה בחוזקה דרך הרגליים. באופן אקטיבי, קרקעו את כתר הראש על הרצפה, רככו את שרירי הפנים, העיניים, ואת הנשימה.
בכדי לרדת למטה, פשוט הפכו את התהליך שבן עליתם מעלה. נשפו, כופפו את הברכיים, הורידו את הרגליים לכיוון הישבנים לפני שאתם מביאים את הברכיים לכיוון החזה. שמרו על האורך בצוואר ובעמוד השדרה, ובאיטיות הורידו את הרגליים אל הרצפה.
ברגע שלמדתם להתאזן במרכז החדר, עבדו עלייה לתנוחה וירידה כאשר הרגליים ישרות. מאחר ויותר קל לרדת מאשר לעלות (כיוון כוח המשיכה), תרגלו את זה בתחילה. בעמידת הראש, הרימו בחוזקה את הקצה העליון של פיקות הברכיים בעזרת ה- Quadriceps, (שרירי הירכיים), והמשיכו להדק את עצמות הירכיים Femurs, חזק לאחורי הרגליים. התחילו להוריד את הרגליים מבלי לאבד מהקשר של שרירי הירך. הביאו את הירכיים אחורה, קמעה, מבלי ליצור קשר גדולה מדי בעמוד השדרה המותני. מאחר והשרירים בבטן ובגב התחתון משחקים תפקיד חשוב במניעת התמוטטות כזו או אחרת, הביאו את הטבור לכיוון עמוד השדרה, והרחיקו את העצה מעמוד השדרה המותני. השאירו את אמצע עמוד השדרה החזי פנימה ואת הכתפיים מורמות. הורידו את הרגליים ישרות, באיטיות וברכות, ככל האפשר, ללא תנועות פזיזות. ברגע שאתם מסוגלים לרדת למטה עם רגליים ישרות ויציבות, ובשליטה, לימדו לעלות למטה ע"י היפוך התהליך. כשהרגליים למטה, הרימו את הירכיים ומתחו את הרגליים, ובחוזקה, אחזו את פיקות הברכיים בעזרת שרירי הירכיים. כדי להרים את הרגליים, הטו את הירכיים אחורה, במקצת, והתרוממו דרך הירכיים, ולא דרך הרגליים. אם אתם שומרים על פעולה זו של שרירי הירכיים, הרגליים יעקבו אחרי ההתרוממות של הירכיים, עד שתהיו זקופים ואנכים.
בנו את הזמן שלכם בעמידת ראש (בתחילה תרגלו עד 5 דקות, ולאחר תקופה מסוימת עלו ל-15 דקות, ויותר), אך אל תתנו לשעון לזמן לשלוט בכם. שימו לב לכל התחושות שעולות בעיניים, באוזניים, ראש, צוואר, ובגב, גם לפני התנוחה וגם אחריה. למדו איך לווסת את התנוחה ואת זמן השהיה לפי התחושות שאתם חשים בכל יום ויום, זאת בכדי שתשיגו את מרב ההשפעות שיש לתנוחה להציע, ובנוסף תמנעו פגיעות. אחרי שלמדתם ותרגלתם עמידת ראש לתקופה מסוימת, התנוחה אמורה להיות קלילה, וכמעט ללא מאמץ. אתם תרגישו מלאי אנרגיה, רגועים, ועם ראש צלול.
ברגע שלמדתם עמידת ראש, שלבו אותה עם וריאציות של עמידת כתפיים ומחרשה, כדי ליצור את אבן הפינה של התרגול היומי שלכם. כשהיא מבוצעת כיאות, עמידת ראש טומנת בחובה המון השפעות פיזיות. בנוסף לזה, היא מנצחת את הפחד ואת החרדה שאתם אולי תפגשו בתהליך הלמידה. תהליך זה יקנה לכם המון בטחון ושקט. תחושת ביטחון זו תלווה אתכם לא רק במהלך תרגול עמידת הראש, אלא במהלך חייכם. אתם תרכשו עוצמה להתמודד עם החיים בקור רוח, שלווה ואומץ.
מתי שזה יקרה, עמידת הראש שלכם תהפוך ממשחק ילדים ליוגה. ואז, ברגעים ההכרחיים הללו, כאשר עולכם הפוך מלמעלה למטה, אתם תדעו מהניסיון שלכם שאתם יכולים להתקרב למקום עמוק בתוך עצמכם שיאפשר לכם לחבק כל רגע, הפוכים או לא, עם עניים פקוחות, זרועות פרוסות, ולב פתוח ורחב.
המאמר תורגם מהמגזין YogaJournal.com.
